מבט לאירועי השבוע

טועמיה | September 02, 2026

מבט לאירועי השבוע

- ח"י באלול.

שבוע שעבר ציינו את היום הזכאי והמסוגל - ח"י באלול.

ידוע שביום הזה נולדו שני המאורות הגדולים: מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש, והאדמו"ר הזקן, בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי. ביום הזה הפציע האור הגדול של תורת החסידות, אור שמחדיר אהבת ישראל לכל חלקי העם ומאחד בין יהודים מכל הסוגים. בזכות היום הזה אנחנו מתקרבים יותר ויותר אל היום הגדול והנכסף - היום שבו יבוא משיח צדקנו. וכפי שמסופר במעשה המפורסם, רבי ישראל בעל שם טוב עלה להיכלו של המשיח ושאל אותו: "אימתי קאתי מר? מתי אתה תבוא לגאול את העולם?" ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". היום אנחנו רואים כיצד מעיינות החסידות מופצים ביתר שאת וביתר עוז, בכל העולם, וזה כמובן גורם ומסייע לקרב את הגאולה השלמה.

ישנו דבר מיוחד נוסף שצריך לשים אליו לב: מח"י באלול ועד ראש השנה ישנם שנים עשר ימים. על פי המסורת, כל אחד מהימים הללו מסוגל לתקן יום אחד מהחודש המקביל בשנה החולפת שאנו יוצאים ממנה כעת. ואנחנו כבר נמצאים בישורת האחרונה - השבוע האחרון שלפני ראש השנה. זה הזמן להכין את עצמנו לקראת היום הגדול, היום הנשגב והנורא, שבו כל ברואי העולם יעברו כבני מרון לפני הקדוש ברוך הוא, ויבקשו שהשם יתברך יגזור עליהם גזר דין טוב, ויכתוב ויחתום אותם בספר החיים. וביום הזה, בראש השנה, גם אנחנו נמליך מחדש את הקדוש ברוך הוא על העולם.

ולדאבוננו, ברחובות משתוללת כיום אווירה סוערת, ויצר הרע גדול מנסה להסיט אותנו מהדבר העיקרי והחשוב ביותר, בין היתר בגלל אווירת הבחירות. יש פרסומים בעד ונגד, ויכוחים ודעות מכל הצדדים. אבל לפעמים דווקא כל האווירה הזאת עלולה להיות בבחינת מעשה שטן - לקרר אותנו, להסיח את דעתנו ולהשכיח מאיתנו את העיקר. והעיקר הוא ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים - הימים הגדולים והנוראים שבהם אנחנו עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ומבקשים רחמים, סליחה, כפרה ושנה טובה. לכן אנחנו צריכים עכשיו להשתדל להתנער מכל האווירה החיצונית הזאת, מכל העניינים השוליים, ולהתמקד בעיקר. איך, בעזרת השם, נזכה לשנה טובה ומתוקה, לכתיבה ולחתימה טובה. ושבאמת השנה הבאה, שנת תשפ"ז, תהיה כשמה כן היא - שנה של פז, לשון אבן יקרה; שנה יקרה, טובה ומאירה.

שנה שבה כל החולים יתרפאו. שנה שבה כל הרווקים והרווקות ימצאו את זיווגם. שנה שבה כל הזוגות המצפים לפרי בטן יזכו לזרע של קיימא. שנה שבה כל מי שיש בביתו מחלוקות יזכה שהשלום ישרה במעונו, והשכינה הקדושה תשרה בביתו. ובעיקר - שנזכה בשנה הבאה לטובה ולגאולה השלמה, במהרה בימינו. אמן ואמן.

כיצד נפוצה תפילת השל"ה

בעלון של שבוע שעבר סיפרתי סיפור עם מסר כל כך נוקב, סיפור שעבר עליי באופן אישי. רציתי רק לתמצת אותו עבור אלה שלא זכו לראות את הסיפור באריכות, וגם עבור אלה שראו אותו ואולי כבר שכחו. סיפרתי שם שהשתטחתי על קברו של הרמב"ם ועל קברו של השל"ה הקדוש. לאחר מכן מיהרתי לצאת לכיוון אזור המרכז, משום שהיה עליי להגיע לשם בשעת חצות. היה שיעור שאסור היה לי לאחר אליו אפילו רגע. הייתי מאוד לחוץ, משום שהנסיעה מטבריה לאזור המרכז היא נסיעה ארוכה. כשיצאתי מהמקום, השומר שאל אותי: "אתה נוסע לירושלים?" באותו רגע הבנתי שהוא כנראה רוצה לבקש ממני טובה כלשהי – אולי שאביא משהו למישהו בירושלים, או שאקפיץ אדם לירושלים. בגלל הלחץ שבו הייתי שרוי, עניתי לו שאני לא נוסע לירושלים. מצד אחד, זו הייתה אמת, משום שבשלב הראשון באמת הייתי צריך להגיע לבני ברק. אבל מצד שני, ידעתי שלאחר השיעור בבני ברק אני ממשיך לירושלים. כלומר, לא סיפרתי לו את כל האמת. לאחר מכן התברר לי שאיבדתי את הטלפון שלי בציון הרמב"ם. חזרתי לשומר ושאלתי אותו אם הוא ראה את הטלפון. הוא ענה לי: "כן. זו בדיוק הסיבה ששאלתי אותך בהתחלה אם אתה נוסע לירושלים." הוא סיפר לי שהוא הבין, מתוך השיחות והפרטים שהיו בטלפון, שהאדם שאיבד אותו מתגורר בירושלים, ולכן חשב שאולי אני אוכל לקחת את הטלפון ולהעביר אותו אליו.

באותו רגע ממש, ליבי החסיר פעימה. פתאום הבנתי את המסר שהיה טמון בכל הסיפור הזה. בכך שהתעלמתי מהאפשרות שהשומר מבקש ממני טובה, ובכך שלא אמרתי לו את כל האמת, בעצם הפסדתי הזדמנות לעשות חסד – לא רק עם אדם אחר, אלא גם עם עצמי. וזה מלמד אותנו יסוד גדול: כאשר אדם עושה חסד עם אדם אחר, הוא למעשה עושה חסד גם עם עצמו. שהרי אילו הייתי אומר לשומר את האמת – שאני אמנם נוסע קודם לבני ברק, אבל לאחר מכן ממשיך לירושלים – הייתי מקבל מיד את הטלפון, וחוסך מעצמי את כל עוגמת הנפש, את החזרה לציון ואת החרדה שמא הטלפון אבד ולא יימצא. לפעמים הזדמנות קטנה לעשות טובה למישהו אחר היא בעצם הזדמנות שהקב"ה נותן לנו לעשות טובה לעצמנו.

ורציתי להוסיף עוד נקודה שנזכרתי בה כאשר השתטחתי על קברו של השל"ה הקדוש. ידוע שהיום העמוס ביותר בציון השל"ה הקדוש הוא דווקא ערב ראש חודש סיוון, אפילו יותר מיום ההילולה שלו, י"א בניסן. הסיבה לכך היא שבערב ראש חודש סיוון רבים מגיעים לציון כדי לומר את תפילת השל"ה הקדוש - תפילה שבה מבקש האדם על ילדיו ועל צאצאיו, שיגדלו בדרך התורה והיראה ויזכו לחיים של תורה, מידות טובות וברכה.

המקור למנהג הזה, שהלך והתפשט מאוד בשנים האחרונות, קשור ליהודי ירושלמי בשם הרה"ח נתנאל קרישבסקי שיחי'. הוא קיבל הוראה מאחד מגדולי האדמו"רים כ"ק האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א, להדפיס את תפילת השל"ה ולהפיץ אותה, ואף קיבל ממנו סיוע למימון הוצאות ההדפסה. הוא ביקש שהציבור יתחיל לומר את התפילה בערב ראש חודש סיוון. וכך, לאט לאט, המנהג הלך והתפשט, עד שהגיע לממדים העצומים שאנו רואים כיום. רבבות יהודים בכל קצוות תבל אומרים את התפילה הזאת, ובפרט מגיעים רבים לציונו של השל"ה הקדוש בערב ראש חודש סיוון. והכול התחיל ביוזמה של אותו גדול בישראל, שהורה לר' נתנאל קרישבסקי להיות זה שידפיס בפועל את התפילה ויביא אותה לידי הציבור.

יהי רצון שתפילתנו על הצאצאים שלנו תתקבל במלואה, שנזכה לראות מהם הרבה נחת, ושנזכה לראות את ילדינו ואת נכדינו הולכים בדרכי אבותינו ואמותינו הקדושים. ובוודאי ובוודאי, כאשר הצאצאים הולכים בדרך התורה והמסורת, יש בכך זכות גדולה לעם ישראל, ומתוך כך נזכה במהרה ממש לגאולה השלמה. אמן ואמן. 138-721-7676

הוראות למעשה - המשך מעמוד 2

דברים נוראים כותב האדמו"ר הקדוש בעל ה'תפארת שלמה' מרדומסק זצ"ל (רבי שלמה רבינוביץ זצ"ל, תלמידו של רבי אלימלך מליז'ענסק, שחי לפני 180 שנה): "יום ראש השנה, הבא עלינו לטובה, הינו יום מלחמה בשמיים, אשר כל מחנות הסטרא אחרא (השטן וחילותיו) קמים כולם על האדם לקטרג עליו ביום הדין ולחייבו על מעשיו הרעים כל השנה, למען יצא חייב בדינו ח"ו. ואם כן, מה יעשה האדם ביום הגדול והנורא של ראש השנה, על מנת שיזכה לבטל הקיטרוג הנורא שהם מוציאים עליו?

עונה הצדיק ואומר: "ועיקר ההגנה בהכנה ליום הדין הנורא הוא - שיהיה באחווה ורעות עם כל בני ישראל. וזה כוונת הכתוב במזמור של ראש השנה: "בחצוצרות וקול שופר, הריעו לפני המלך" - 'הריעו' הוא לשון אחווה ורעות". יכול להגיע יהודי שעשה הרבה עבירות השנה ולא זכה עדיין לשוב עליהם בתשובה, והשטן וחילותיו מקטרגים עליו ומבקשים לתת לו דין קשה ועונשים כבדים. אך אם היהודי הזה משתדל לאהוב כל אדם אחר בליבו ולא שונא אף אחד, לא מקטרג ונוטר שנאה בליבו על אף אחד - גם ה' עוצר את המקטרגים... והתעלות.

PDF Preview