אופק חדרה

לוח מקומי אור החיים הדלקת יציאת רבינו הנר שבת תם 20:17 19:37 18:32 20:18 19:32 18:42

לכבוד שבת קודש ניצבים וילך התשפייו

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (כט, ט)

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה'", "לפני ה' " - זו אמונה! האדם צריך לעמוד לפני ה', לחיות אמונה, לחיות את הקב"ה, לדעת שהקב"ה נמצא איתו תמיד. אם האדם יחיה עם אמונה תמידית, השכינה לא תסור ממנו והוא יזכה בדין.

פעם הגיע רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל בחברת רב נוסף אל ה"חפץ חיים" זצ"ל. רבי חיים עוזר והרב הנוסף נעמדו סמוך לחפץ חיים ושוחחו ביניהם. שאל רבי חיים עוזר את הרב שלצידו: "עם מי עומד החפץ חיים?" אמר לו: "עם כבודו". חזר רבי חיים עוזר על שאלתו: "עם מי עומד החפץ חיים?" אמר לו: "גם איתי", שאל בשלישית: "עם מי עומד החפץ חיים?" הרב הבין שאינו יורד לסוף דעתו של רבי חיים עוזר ושאל: "עם מי?" אמר לו רבי חיים עוזר: "עם הקב"ה! החפץ חיים לעולם אינו עומד לבד. להיכן שהוא הולך, הוא לוקח את הקב"ה איתו".

אדם שמתחזק באמונה - מצליח. מובא ב"ספר המידות": תופעה רווחת בעולם, שאדם מאבד חפצים יקרי ערך ונגרמת לו מכך עוגמת נפש רבה. מדוע זה קורה? כשיש לאדם חיסרון באמונה, מיד הקב"ה מעניש אותו ומאבד לו חפץ יקר, כדי להראות לו: אפילו על החפצים שלך אינך שולט!

ישנה סגולה ידועה המובאת בספרים, למציאת אבדה, לומר את לשון המדרש (בראשית רבה נג, יד): "אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, נלמד מהפסוק: "ויפקח אלוקים את עיניה... ותלך ותמלא את החמת' ". מה הכח המיוחד של סגולה זו? אלא, כאמור, האבדה נגרמה בגלל חוסר אמונה. כשהמאבד אומר שאנו סומין והקב"ה פוקח לנו את העיניים - הרי באותו רגע הוא התחזק באמונה, ובכך תיקן את הפגם שגרם לאבדה, וכשתוקן הפגם - כבר אין מקום לאבדה, וממילא הוא מוצא אותה מיד כי לכל מקום צריך לקחת את הקב"ה.

רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל סיפר:

כשהרב אורי זוהר חזר בתשובה, אמרו לו החברים שלו: "לפני שאתה עוזב אותנו תספר לנו בדיחה אחרונה, בדיחת פרידה". והוא סיפר: שני דתיים נסעו על אופנוע. עמד שם שוטר שהיה שונא דת, שונא דתיים וחיפש לתת להם דו"ח. הוא עצר אותם : "רישיונות, בבקשה". בדק את הרישיונות והכל בסדר... "נסעתם במהירות מופרזת". "לא! נסענו במהירות המותרת". "לא עצרתם בעצור". "עצרנו". כל הניסיונות לתפוס אותכם במשהו - לא הצליחו. "תשמעו", אמר להם, "כמה שניסיתי לתפוס אתכם לא הלך לי". "בוודאי שלא הצלחת", השיבו. "ה' איתנו!" "אה, ה' איתכם?", הורצנו פניו של השוטר, "אזי הייתם שלושה על האופנוע ומגיע לכם קנס!"...

מה החידוש כאן? תראו מה שהרב פינקוס עשה מזה:

יש אנשים, אומר הרב פינקוס, שנזכרים בקב"ה רק כשיש להם שמחה גדולה. היה להם בן תקוע בשידוכים וסוף כל סוף הצליחו לחתן אותו, או כשרחמנא ליצלן מגיעה צרה, ואין להם במי לבטוח, אז נזכרים בקב"ה, שאפשר להתפלל אליו ולבקש ממנו ישועה. אבל ביום יום, אני הולך רגיל, הזזתי את היד כרגיל, דיברתי, אכלתי, ישנתי - הכל בסדר. לא כל כך זוכרים אות הקב"ה.

"וידע כל פעול כי אתה פעלתו" - כל פעולה, ולו הפשוטה והשגרתית ביותר, מאת ה' היתה זאת. "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מֶלֶךְ" - על כל נשימה ונשימה תהלל י-ה! ה' הוא שנתן לך את הכח לנשום! צריך לחיות עם הקב"ה לא רק בזמנים מיוחדים, אלא כל רגע. אם אתה חי עם הקב"ה כל רגע - הקב"ה ייתן לך סיעתא דשמיא כל רגע, מידה כנגד מידה.

מעשה בבחור אחד שעובד כמשלוחן על אופנוע במאפיה גדולה בבני ברק. הוא נמצא שעות רבות בדרכים, ומשתדל לנצל את הזמן הזה להאזין לשיעור תורה.

יום אחד הוא שמע תוך כדי נסיעה שיחה של רבי ברוך רוזנבלום. לפתע צילצל הטלפון, על הקו היה אחד מחבריו. הוא ידע שצפויה לו כעת שיחה של בטלה, אשר כמובן תהיה על חשבון ההאזנה לשיעור, אך לא היה נעים לו מחברו והוא החליט לענות לו. השניים גלשו לשיחה על דא והא. לפתע הגיח שוטר והורה לו לעצור בצד הדרך. השוטר עמד לרשום לו דו"ח על התעסקות בטלפון בזמן נסיעה. בתחילה הבחור ניסה לדבר על ליבו: "זו היתה שיחה דחופה, פיקוח נפש"... אך השוטר לא השתכנע ורשם לו דו"ח של אלף שקל.

הבחור היה נסער - אלף שקל בגלל רגע של חוסר שימת לב. הוא תחב את הדו"ח בכיסו והמשיך בדרכו. ואז החליט לשמוע את המשך השיחה של הרב רוזנבלום.

ומה הוא שומע? אמר הרב רוזנבלום: אם אדם הולך ברחוב ומגיע בריון ונותן לו אגרוף ושובר לו שן, המזיק חייב לשלם לו על חמישה דברים: נזק, צער, ריפוי, שֶׁבֶת ובושת. ואם היה זה אדון שהיכה את עבדו והפיל לו שן, הדין הוא שהעבד יוצא לחרות. ומדוע? מה זה משנה מי המכה?

אלא - אמר הרב רוזנבלום - כשאדם מקבל דו"ח משוטר, הוא מתעצבן על השוטר, ולא פחות מכך כועס על עצמו שלא שם לב לשוטר... אבל אם הוא מאמין ויודע ששום דבר לא נעשה מעצמו, אלא הכל מה' אדון' בשמיים - הוא 'יוצא לחרות' והקב"ה ישפיע עליו ברכה והצלחה.

האיש שב הביתה וסיפר לאשתו על הדו"ח מהשוטר, אשתו הקניטה אותו: "אמרתי לך לא להתעסק בטלפון באמצע נסיעה". ואז סיפר לה על הדרשה ששמע ועל המסר של ה' יציאה לחרות' של מי שיודע שהמכה באה מה'אדון'. אמרה לו" :איך יוצאים לחרות? מאיפה נשיג עכשיו אלף שקל מיותרים?".

חלפו הימים. כעבור זמן העניקה הנהלת המאפיה לעובדים כרטיס טיסה לקברי צדיקים באוקראינה. הוא טס עם חבריו לאוקראינה. בבוקר הם הגיעו למז'יבוז' לבית הכנסת של הבעל שם טוב. הם ניגשו להתפלל תפילת שחרית. הבחור התיישב בית הכנסת ופתח סידור, והנה הוא רואה בתוך הסידור שטר של מאה דולר.

הוא הבחין שהשטר לא נפל מהעץ... כנראה איזה נדיב החליט לתרום בצורה מקורית, ועשה זאת על ידי הטמנת שטר כסף בתוך הסידור, והמתפלל שימצא אותו - יזכה בו. כשכולם סיימו את התפילה ויצאו החוצה להצטלם ולפטפט, הוא נשאר במקומו כדי לקרוא תהילים. הוא פתח את ספר התהילים והנה גם שם מצא שטר של מאה דולר. הוא דפדף בדפי הספר, אולי יש עוד, אך לא מצא...

חשב בליבו: אם הקב"ה עזר לי שאמצא כסף גם בסידור וגם בתהילים, אשב ללמוד. וכך, כשכולם הלכו לארוחת בוקר, הוא לקח גמרא ופתח אותה, ומה הוא מצא בתוכה? כמובן, שטר של מאה דולר...

הוא קרא לחבריו וסיפר להם בהתרגשות על התגלית. אמר להם: "אנחנו לא ממשיכים בדרכנו עד שנסרוק את כל הסידורים והספרים שבבית הכנסת ונמצא את כל השטרות שהוטמנו בהם".

הם החלו לעבור על כל הספרים, סרקו ספר אחר ספר, דיפדפו בכל הדפים, מתחילה ועד סוף, אך לאכזבתם לא מצאו שום שטר. הסתבר שהנדיב הטמין בסך הכל שלושה שטרות של מאה דולר, ואת שלושתם מצא הבחור, ב'אקראי' כביכול.

ואז הבליחה בו המחשבה : שלוש מאות דולר הם שווי ערך לאלף שקל! הבחור סיפר לחבריו בהתרגשות: "קיבלתי דו"ח של אלף שקל על כך שהפסקתי מלימוד התורה בשביל פטפוט עם חבר. ידעתי שהכל משמים, ואז הקב"ה החזיר לי את הסכום הזה כשהתיישבתי להתפלל, לקרוא תהילים וללמוד. כשכולם הלכו להצטלם ולפטפט, אני קראתי פרקי תהילים ולמדתי תורה, והקב"ה הוציא אותי לחרות!".

באחת השנים, בליל ראש השנה, חזר חכם שלום כהן זצ"ל לביתו, וממצא שכל הנרות שהדליק לראש השנה כבו! לפעמים קורה שנר אחד נכבה, אבל בביתו כבו כל הנרות. בני הבית הסתכלו זה על זה בזעזוע נורא. נשמתם כמעט פרחה, שהרי "נר ה' נשמת אדם", ומי יודע איזה סימן נורא יש בכך על כל השנה החדשה!

רק חכם שלום נותר רגוע. הוא אמר: "ביום טוב מותר להעביר מאש לאש, וכך להעלות אש בנרות". בכל הנרות הועלתה האש מחדש.

בא חכם שלום לעשות קידוש, ותפס את הגביע בראשי האצבעות, כמנהג המקובלים, אבל הגביע נפל. היין נשפך, והמפה הלבנה הוכתמה.

בני המשפחה נתקפו הלם. הם חששו שאולי הקב"ה אומר להם, כביכול: אני לא רוצה את הקידוש שלכם, לא רוצה את המצוות שלכם...

אבל חכם שלום נותר רגוע, ובשמחה של מצוה מזג שוב יין לגביע. הפעם עבר הקידוש בשלום. בשעת הסעודה אירעה תקלה נוספת, אבל חכם שלו אמר "ממשכים הלאה", ובאמת המשיך כאילו לא אירע דבר.

מככות

הכנה משבת ליום טוב שני

טוב לקרוא בערב ר"ה בפרשת "כי תבוא" מתחילתה ועד הפסוק: "והגר אשר בקרבך" (י-יא) וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר, גביתי מאדם זה כל החובות ומוחל על חטאיו. (מועד לכל חי, יב, ב).

הכנה בנרות החג - טוב ונכון להכין את הנרות גם של היום השני מבעוד יום בערב שבת, ואם לא הכין יחכה למוצ"ש ויסדר את הנרות וידליק בברכה. והמחמירים לשמור ר"ת יכולים להכין מיד במוצ"ש ולהדליק כשיגיע זמן ר"ת.

נר דולק - יש להכין נר דולק בערב שבת ל-48 שעות לפחות כדי שתהא אש דלוקה מוכנה לשימוש ביו"ט.

הדלקת נרות - ביום הראשון (ליל שבת) מברכים: "להדליק נר של שבת וים טוב" ובלילה השני (במוצ"ש) כמה דק' לאחר צאת הכוכבים יאמרו ברוך המבדיל בין קודש לקודש. וידליקו בהעברת אש מאש דולקת.

השנה יום ראשון של ר"ה יוצא בשבת וגם אם היה יוצא בחול קדושתו חמורה יותר מהיום השני ואיסורו מדאורייתא בעוד שהיום השני חמור אף הוא אך קל ביחס ליום הראשון ואיסורו מדרבנן ולכן אסור לנו להכין מיו"ט ראשון לשני.

- הוצאת מאכלים מהמקפיא - ביו"ט ראשון שחל בשבת - לדעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל מותר להוציא מאכלים מהמקפיא לצורך יו"ט שני אפילו סמוך לשקיעת החמה על מנת שיופשרו, והמחמיר להוציאם בעוד היום גדול, תבוא עליו ברכה.

- לאחר סעודת שבת ויו"ט, ביום הראשון - אם השארת הצלחות והלכלוך על השולחן גורם לאי נעימות ופגיעה בעונג שבת ויו"ט, מותר לפנות את השולחן, ולכבד את הבית במטאטא, אך לשטוף את הצלחות והסכו"ם - אסור מדין מכין משבת ויו"ט ראשון לשני. ואם השארת הצלחות והסכו"ם גורם לצער מחמת מיאוס, מותר לשוטפם באותו היום לכתחילה!

- סידור הבית - רק במקומות שנמצאים שם אנשים כגון סלון- מטבח וכדומה, באם האי סדר מפריע - יסדרו, אך לא בחדרי השינה מדין הכנה. וכן מותר להחזיר חפץ למקומו אף שאינו עתיד להשתמש בו ואין זה בגדר הכנה אלא דרך סיום שימוש (שש"כ כח' ס. פט'), וכן מותר באין אפשרות אחרת לקרר שתיה לצורך החג בעוד היום גדול, שבכך לא ניכר שמכין לצורך הלילה.

- השנה שחל יו"ט שני במוצ"ש ימתינו כשתי דק' לאחר צאת הכוכבים משום תוספת שבת, ויאמרו ברוך המבדיל בין קודש לקודש- ואח"כ יתחילו בהכנה לסעודת יו"ט שני של ר"ה. וישימו את המאכלים על פלטה דולקת ומי שמקפיד על זמן צאת השבת כר"ת, ימתין מלשים על הפלטה, או יאמר למי שלא מקפיד על זמן ר"ת להניח המאכלים. וכל זה דווקא במאכל שרובו לח, כדי לחוש לבישול מהתורה. ואם רובו יבש, אין בו בישול, ולכן יהיה מותר לשים על פלטה דולקת גם למי ששומר זמן צאת השבת כר"ת.

ענינים

"לא יאבה ה' לסלוח לו" (כט, יט)

הנה מתקרב ובא יום הדין. זוהי ההזדמנות שלנו להתפלל, לבכות, על חיינו הרוחניים. לבקש סיעתא דשמיא על מנת שנצליח לתקן את מעשינו, לעקור את המידות הרעות שבקירבנו, ליישם בצורה אמיתית ונכונה את תכלית חיינו. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות.

סיפר לי אחד מבני משפחתו של רבי חיים קנייבסקי שליט"א, על יהודי שהגיע מאופקים על מנת לשאול בעצתו של הרב. הוא הגיע דקות ספורות לאחר שהסתיים זמן קבלת הקהל, והפציר בנו שנסכים להכניסו ל'שאלה קצרה'. הוא סיפר על כך שיש לו צרות רבות בבית וכי הגיע אף ממרחק. משנכנס פנימה החל לגולל באוזניי ר' חיים את כל הבעיות הרפואיות שיש לו ולבני ביתו, את הפתרונות שמציעים לו הרופאים ואת עלותם הגבוהה שאין באפשרותו לממנה, את החוסר בפרנסה שקיים בביתו, את ההצעות שמציעים לו למציאת מקום עבודה, תוך שהוא מפרט את המעלות והחסרונות שיש בכל הצעה. בסיום דבריו שאל: "מה לעשות? איזו עצה לקחת בנוגע לכל בעיה"? נענה רבי חיים ואמר לו : "תתפלל טוב בראש השנה! זה יפתור לך בע"ה, את כל הבעיות". רבותיי! זוהי ההזדמנות שלנו! הבה ננצל אותה! נתפלל טוב בראש השנה! נבכה ונבקש מה' יתברך עוד ימים של חיים, בהם נוכל לתקן את נשמתנו שתזכה להאיר באור החיים של חיי הנצח.

(דורש טוב)