פרפרת - פרשת נצבים וילך תשפ"ו
פרפרת - פרשת נצבים וילך תשפ"ו
"וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ... לְמַעַן חַיֶּיךָ" (ל, ו)
מה הקשר בין המילים 'למען חייך' שבסוף הפסוק, לנאמר בתחילתו - 'ומל ה' אלוקיך את לבבך...' - מהי משמעות הדבר שמילת הלב היא 'למען חייך'?
שאלה זו שאל מרן ה'חפץ חיים' זיע"א [היארצייט שלו ביום ראשון הקרוב], וביאר את הדברים עפ"י משל לאדם עני ואביון, בלוי בגדים רעב צמא וחסר כל, שיום אחד התמזל מזלו והציל את בן המלך מסכנה גדולה. בתמורה נתן לו המלך להיכנס ליום שלם לבית גנזיו ולקחת מאוצרותיו ככל שתמצא ידו.
בבא היום הלך העני לגנזי המלך כולו מרוגש ומאושר, ואסף ככל יכולתו מאוצרות המלכות, והתעשר מכך עד מאד. וכיון שכך בכל שנה היה עושה אותו אדם מסיבת הודיה לכל ידידיו ולכל שרי המלכות שבגלל עושרו הגדול כולם חשקו בקרבתו. וכך נהג במשך שנים רבות עד שנשכחה סיבת מסיבת ההודיה לשמה התכנסו בכל שנה, וכולם חשבו שזהו טבעו להראות גודלו עושרו ואושרו. שנה אחת כשהתכנסו כל רבי המדינה למסיבה, קם אותו עשיר ושאלם: "האם אתם יודעים מה היום המאושר ביותר בחיי?". ענו לו: "בוודאי יום מסיבת ההודיה שבכל שנה, בה אתה מראה קבל עם ועולם את גודל עושרך ורוב נכסיך". אמר להם העשיר: "לא ולא, היום המאושר ביותר בחיי היה היום שהייתי עני מרוד חסר כל בלוי בגדים רעב וצמא...", ולתמיהת כל הנוכחים המשיך ואמר, "אותו יום שהגעתי עני ואביון לאוצר המלוכה לקחת את האוצרות שנתן לי המלך, הייתי אז רעב, צמא, ועטוף בבגדים בלויים, אבל נכנסתי לאוצר המלוכה ולא הפסקתי לרגע לצבור אוצרות של זהב וכסף, ולמרות שהייתי רעב צמא חלש ומיוסר, לא שמתי לב כלל לשום דבר, כי ידעתי שבכל רגע אני מתעשר ומתעשר ולכן שמחתי היתה גדולה עד מאד".
המשיך ואמר מרן ה'חפץ חיים': "ה' יתברך נתן לנו אוצרות עולמים של תורה ומצוות ככל שנחפוץ כל הימים, לפיכך על האדם להיות תמיד בשמחה עצומה ורוממות של אהבת ה', ואפילו הוא חלילה סובל ומלא צער וייסורים, אבל כעני ההוא ששכח מכל צערו בזמן שאסף את אוצרות המלך, כך אנחנו צריכים להיות שמחים ומאושרים ולשכוח מכל צרותינו ביודעינו כי בכל רגע אנחנו יכולים לזכות באוצרות אין סוף".
סיים ה'חפץ חיים' ואמר: "מדוע אין אנו מרגישים כן?! זה מחמת ערלת לבבנו, העטופה בהבלי הזמן ומונעת מאתנו את הרגשת השמחה. על זה אמרה התורה 'ומל ה' אלוקיך את לבבך' - כשהקב"ה יסיר מאתנו את ערלת הלב, אז מאליה תפרוץ בנו הרגשת השמחה העצומה על ריבוי האוצרות שבידינו לאסוף בכל רגע. וא"כ הסרת ערלת הלב היא 'למען חיינו' כדי שנחיה חיים מאושרים ושמחים תמיד!".
* * *
מרן ה'חפץ חיים' הקדוש היה 'נאה דורש וגם נאה מקיים' וכל חייו היו חטיבה אחת של שמחת המצוות באופן שלא יתואר. בספר 'מאיר עיני ישראל' (ח"ד) מביא סיפור נפלא שסיפר רבי משה דבראשווילי זצ"ל זקן החכמים של יהדות גרוזיה שהיה תלמיד ישיבת ראדין, וכך סיפר: "בשנות לימודי בישיבה פעם אחת למדתי משמר בליל שישי במשך כל הלילה. עזבתי את בית המדרש בשעה מאוד מאוחרת ללכת לחדרי. בחוץ היה סוער מאד, קור נורא ושלג שלא פסק לרדת. בעודי ממהר בדרכי הבחנתי לפתע מרחוק בדמות אדם שהולך ברחוב הלוך ושוב ומידי פעם מרים ראשו לעבר השמים. מראה כזה של אדם המשוטט ברחוב בשעת לילה כ"כ מאוחרת כשהשלג יורד והקור כל כך חזק, הטיל בי פחד של ממש וכמעט החלטתי לסוב תיכף על עקבותיי ולשוב לישיבה, אך בכל זאת התחזקתי והמשכתי הלאה. כשהתקרבתי ראיתי להפתעתי כי הדמות הזו היא לא אחר מאשר מרן ה'חפץ חיים'...
כשראני ה'חפץ חיים' הוא גער בי בחוזקה: "באמצע הלילה ובקור שכזה? לך מיד לחדרך לישון!". רצתי מיד לחדרי שהיה בבית אחותו של ה'חפץ חיים' שהיתה מכלכלת אותי בכל, ואצלה היה מקום אכסנייתי.
בבוקר סיפרתי לה את המעשה וראתה כי אני מתפלא עד מאד על מעשהו של ה'חפץ חיים', ואז היא אמרה לי: "מה אתה מתפלא, כבר שלשה לילות שהוא מסתובב בחוץ בקור ובשלג ומחכה שהלבנה תתגלה כדי שיוכל לברך את ברכת הלבנה...". כל עשיית מצוה היתה אצל הח"ח כאוצר עצום שאסור להפסידו בשום אופן, ולכן חיפש וחיפש מתי יוכל לקיים את המצוה כדי שלא יאבדה, חלילה.
חתנו של מרן ה'חפץ חיים', הגאון ר' הירש זקס זצ"ל, היה מספר שה'חפץ חיים' היה מרבה להתוודות בינו לבין עצמו אחרי עשיית מצווה, וכך היה אומר: "ישראל מאיר, ישראל מאיר, קיימת מצוות לולב קיימת מצוות מצה וכו', אבל למה לא קיימת מצוות לעבוד את ה' בשמחה!!".
פעם אחת ראה הרב זקס זצ"ל את ה'חפץ חיים' שחזר מהמקווה בערב שבת והוא רוקד ושמח. הוא היה בטוח שה'חפץ חיים' רוקד על כי זכה להתקדש ולהיטהר בטבילה לכבוד השבת, הוא ניגש ל'חפץ חיים' ושאלו על שמחתו זו. אמר לו ה'חפץ חיים', שהוא שמח על כי זכה לקיים מצות 'ביומו תתן שכרו' לעגלון שלקח אותו מהמקווה לבית, שהוא נתן לו את שכרו מיד.
כך התהלך ה'חפץ חיים' כל ימי חייו, בהרגשה מרוממת ומופלאה של עבד המסתובב באוצרות המלך וחופן בכליו שפע עצום של אוצרות אין סוף, וזכה לשמחת חיים נשגבה כל ימיו. קצת התבוננות, קצת מחשבה - והרבה תפילה, ויכולים לזכות לשמחת חיים תמידית בכל מצב...
[מתוך 'לקראת שבת מלכתא'-הרב בנימין בירנצוויג]
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (ל, יד)
סח הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: הבה ונתבונן על שני 'יהלומים' שנאמרו על פסוק זה - את הראשון אמרו בעלי המוסר ואת השני השל
