פרשת נצבים וילך

לקבל קבלה ליום הדין לזכות את הרבים

מרן החפץ חיים זצוקייל בספרו חומת הדת "אין ערך למצווה שעושה אדם לעצמו לבד אפילו שתהיה רבה למצווה שתמשך ממנה זכות לרבים אפילו שתהיה קטנה."י מובא בזהר הקדוש (חייב לייב) שהפסוק "אתם נצבים היוםיי הכוונה לראש השנה,יום בו נצבים כולם לפני ה', וכפי שנאמר במשנה: בראש השנה כלן עוברין לפניו כבני מרון,. וזה שאומר הכתוב אתם נצבים היום כולכם ללא יוצא מן הכלל כולם עומדים לדין יילפני ה' א-לוקיכם ביום הדין כולם עוברים לפני הקבייה כבני מרום והם המשך הפסוק כולכם.. רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זְקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵרִיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגַרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: כולם ללא יוצא מן הכלל כולל הגויים כפי שאנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה ייועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לרעב איזו לשבעיי הכל נגזר בראש השנה

לכן אנו צריכים להתחזק לקראת יום הדין ובפרט ראוי להתחזק באחדות והכתוב רומז מתי אתם ניצבים זקופים ועומדים ולא חוששים מהדין כשכולכם - כשאתם כולם ביחד אין פירוד,אזי אין חשש מיום הדין אחדות תהיה כשאדם מבטל את עצמו את רצונו לשני וכן כל אחד במה שהוא יכול להתחזק לקבל קבלות שהוא יכול לעמוד בהם בקלות (יאמר לפני כן בלי נדר) הרשייש כותב שכל מי שמקבל קבלה ליום הדין מובטח לו שייכתב לחיים

יש קבלות שהמשקל שלהם בשמים הוא ענק ובעולם העשיה שלנו יכולים לקיים בקלות בפרט בזיכוי הרבים אין דבר יותר גדול מאשר לזכות את הרבים מרן הרב שטיינמן זצוקייל כתב בכתב ידו כשביקש מאחת הקופות הצדקה שיתפללו עליו בכותל ובמקומות הקדושים לזכות את הרבים, למרות זיכוי הרבים הענק של הרב,הרב מרגיש צורך עוד לזכות את הרבים שאין לך דבר גדול מזה זיכוי הרבים הוא בכל צורה אם זה לארגן שיעור,אדם מסיע טרמפ יהודי, ישמיע דיסק שיזכה גם הוא וגם הטרמפיסט ולפעמים מלה ששמע יכולה לשנות אדם לגמרי ואם זיכה הי יתברך להחזיר אדם בתשובה אשריו ואשרי חלקו אומר הזוהר אם היה אדם יודע את הזכות שלהחזיר אדם בתשובה היה רץ אחרי מצווה זו כמו שהוא רץ אחרי החיים כל מה שהחוזר בתשובה מקיים מצוות יש למחזיר שכר גדול על זה ועליו נאמר "מוציא יקר מזולל כפי תהיה"י פירוש "המוציא יקריי הכוונה לנשמה שהיא יקרה מ ייזולליי היינו הסייא מהטומאה שנקראת זולל יזכה לייכפי תהיהיי היינו מה יבקש יתקבל לרוב זכותו העצומה

וכן מובא בזוהר הקדוש (מובא בספר שמירת הלשון) וְזֶה לְשׁוֹן זֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ: וְאָמַר ר' אַבָּהוּ: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֶׂה לְאַחֵר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. מְנָא לָן ? ממה שכתוב (בראשית יייד יייח): ייוּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". שנה רַבִּי חִיָּא רַבָּה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת הַצַדִּיק הַמַּחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לַאֲחֵרִים, יוֹצֵאת מִן הַגּוּף, מִיכָאֵל, הַשָּׂר הַגָּדוֹל, הַמַּקְרִיב נַפְשׁוֹת הַצַדִּיקִים לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, הוּא יוֹצֵא וּמַקְדִים שָׁלוֹם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: יוּמַלְכִּי צֶדֶק זֶה מִיכָאֵל, רֹאשׁ שׁוֹמְרי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. יימֶלֶךְ שָׁלֵם" זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעֲלָה. ייהוֹצִיא לֶחֶם וְיָיִן שֶׁהִקְדִים וְיָצָא לִקְרָאתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: שָׁלוֹם בּוֹאֲךְ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְדַף סייב עייב: הַכָּרוֹז מַכְרִיז בְּכָל יוֹם: אַשְׁרֵיהֶם אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְאֵלּוּ שֶׁמְזַכִּים לַאֲחֵרִים לִלְמֹד תּוֹרָה, וְאֵלּוּ שֶׁמַּעֲבִירִים עַל מִדּוֹתֵיהֶם. (תרגום)

כל קבלה היא טובה ומצוינת אבל עדיף שאדם יחשוב על קבלה שהיא קלה לביצוע ולמרות קלות עשייתה גורמת שכר עצום לאדם העושה אותה וזהו זיכוי הרבים בכל מה שיכול . בזיכוי הרבים יכול האדם לצבור זכויות מה שלא יוכל לצבור בעבודתו הפרטית בשום אופן, וכמו שכתב החובות הלבבות בענין זה ואלו דבריו (אהבת ה' פרק ו'): "וראוי לך אחי, לדעת, כי זכויות (אדם) המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלוקים יתברך (היינו שתיקן עצמו מאד בעבודת ה'), וגם אילו יהיה קרוב למלאכים במידותם (ואפילו הגיע קרוב למדרגת המלאכים בעבודת ה') הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו – (למרות מדרגתו הגבוהה) אינם בזכות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא, שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותם בכל הימים ובכל הזמנים" עכייל. היינו שהמזכה את הרבים ומכוונם לעבודת ה' זכויותיו גדולות יותר מאדם שאינו מזכה את הרבים למרות שהגיע קרוב למדרגת מלאך מכיון שזכיותיו תמיד נכפלות כל הזמן מכל מעשיהם של אלו שחיזקם בעבודת ה'

החתם סופר בהקדמה לשו"ת יור"ד כותב שהמזכה הרבים זוכה לזרע קודש וזה שכתוב יכל היום חונן ומלווה' היינו מזכה את הרבים ולא נשאר לו מספיק זמן לחינון הילדים אף על פי כך זוכה על דרך הדרוש זוכה ילזרעו לברכהי

כתב שערי תשובה (שער שלישי אות עייב) ייכל אוצרות העולם הזה אינם שווים למצוות זיכוי הרבים."

סיפורים מחזקים- לימוד תורה

דברי המשגיח דישיבת קמניץ הגאון רבי משה אהרן שטרן זצייל • מלוקט מתוך כתבי תלמידו הרהייג ר' חיים אליעזר שטערן זצייל בן יבלחטייא ר' נחום שליטייא

מרנא החפץ חיים מבאר מה הפירוש 'מתמידי ומה הפירוש לבטל את הזמן, ומחדש שמתמיד זה לאו דווקא מי שלומד כל היום, וביטול הזמן זה לאו דווקא שאדם מפסיק ללמוד. אלא כל שעה שאדם יכול ללמוד בה, והוא בוחר שלא ללמוד, נפסק בשולחן ערוך בסימן רמייו בסעיף כייה, ייכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הרי זה בכלל כי דבר ה' בזה."י מספר המשגיח פעמים רבות מספור ראיתי באוטובוס את הגאון רבי אליעזר ולדנברג, בעל היציץ אליעזר' נוסע באוטובוס לבית הדין שבו כדיין. לא היתה פעם אחת שבה ראיתי אותו והוא לא היה שקוע בלימוד! אפילו לא פעם אחת! כמו כן היה מלמד באחד מתלמודי התורה, יהודי הונגרי שהיה נוסע לחיידר משכונת קטמון, ובמשך שנים הייתי רואה אותו כמעט כל יום באוטובוס, ומעולם לא ראיתיו בלי גמרא פתוחה לפניו כשהוא שקוע בלימוד. מעולם!

יתירה מזאת, אספר לכם מעשה ביהודי המתגורר כאן בירושלים הגהייצ רבי יהודה לייב (לייבל) בייר מרדכי יהושע קרויזר זצ"ל, קרוב משפחתו של הגרמייא שטרן). היהודי הזה גר בסנהדריה המורחבת, והוא מגיע כל יום לישיבה שבה הוא לומד באזור של ימאה שערים', בהליכה רגלית. בעבר הוא למד בכולל כאן בישיבה שלנו, לפני שנים רבות.שאלו אותו פעם, למה אתה הולך ברגל כזאת דרך ארוכה ברגל, סע באוטובוס, זה לא כזה יקר... הוא לא רצה לענות, ושאלו אותו שוב ושוב, עד שפעם אחת הוא השיב שהוא זכה את כל ששת סדרי המשנה בעל פה, אז ממילא יש לו קביעות לומר כל יום 18 פרקי משניות, וכך הוא מסיים את כל השישה סדרי משנה מדי חודש!

נו, לומר שמונה עשרה פרקים ולחשוב על הפשט של כל מילה זה לוקח זמן, אז הוא הולך ברגל מביתו שבסנהדריה המורחבת עד לישיבה במאה שערים, ואומר ארבעה וחצי פרקי משניות בזמן הזה. בצהרים הוא חוזר הביתה לאכול ארוחת צהרים ואומר עוד ארבעה וחצי פרקי משנה, ולאחר מכן שב לישיבה ללימוד של אחר הצהריים ושוב אומר ארבעה וחצי פרקים, ולאחר הסדר הוא חוזר הביתה בערב ושוב אומר ארבעה וחצי פרקים, ביחד זה יוצא 18 פרקים... "אם אני אסע באוטובוס, זה יהיה מדי מהר ולא אספיק ללמוד 18 ...פרקים ביום", הוא הסביר

רצוני לספר לכם מעשה נורא, מופת גלוי שאירע עם אחד מגדולי דורנו הלא הוא דודי הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה אור'. אני רוצה רק לסבר לכם את האוזן, שתבינו עד כמה התמדתו העצומה של הגרח"פ היא עצומה ונוראה, שמעתי מדודתי, רעייתו הרבני, שסיפרה לי שכשהם התגוררו בעיירה מיר, אחר חתונתם, הוא היה לומד במשך 17 שעות ביממה. כבר היו להם אז שני ילדים, והוא היה ישן ואוכל בבית, ובכל זאת, הוא הספיק ללמוד 17 שעות ביממה, והכוונה ל-17 שעות נקיות, נטו לימוד! בשבע השעות הנותרות של היממה הוא היה מתפלל, אוכל וצועד מביתו לישיבה ובחזרה, וכמובן גם ישן מעט. כך הוא היה לומד כל יום 17 שעות, במשך חמש או שש שנים! בכל אופן, שמעתי מאחד מתלמידיו שנסע איתו פעם במטוס מצרפת לארץ ישראל, והסדר המקובל במטוסים הוא שלאחר ההמראה מגיע השלב שבו מחשיכים את המטוס, ומדליקים סרט על המסכים המותקנים במטוס. יש שלושה מסכים גדולים, בשלושת המחלקות, וכל הנוסעים יזוכים' לראות את הסרט הזה, וכדי שיוכלו לראות היטב, אסור להדליק אור בכל שטח המטוס...לכן כל יהודי חרדי שעולה למטוס כזה יודע שצריכים להספיק מהר ללמוד כמה שאפשר עד שיורדת חשיכה גדולה על המטוס, ואז זה הזמן לכסות את העיניים ולישן כדי לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר...רבי חיים פנחס עלה למטוס, כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין כדרכו, והחזיק אצלו שני ספרים, משנה ברורה חלק ג, ו'מקדש דוד', או הספר שהוא חיבר על יקדשים' ושהוא מרבה לעיין בו, ולא פסיק פומיה מגרסא כל הזמן שהמתינו להמראה ובמהלך ההמראה ולאחריה.כשהתקרב הזמן שאמורים היו להחשיך את המטוס, החליט רבי חיים פנחס לעשות מעשה בלתי נתפס. הוא קם ממקומו והלך בין כל האנשים שישבו במחלקה שבה הוא ישב, וביקש מהם אם הם מוכנים לוותר על הסרט, כי הוא לומד עכשיו תורה, וזה דבר מאוד חשוב, כך שלא כדאי להחשיך את החלק הזה של המטוס רק כדי לראות סרט, בזמן שהוא יופסק מתלמודו.

וראה זה פלא! כל הנוסעים הסכימו בזה אחר זה! לאחר שהשיג את הסכמתם של כל הנוסעים היושבים במחלקה, הוא פנה לצוות של המטוס וביקש בנימוס שלא ידליקו סרט ולא יחשיכו את החלק הזה של המטוס, כי כל הנוסעים מסכימים!אנשי הצוות נבוכו, הם לא נתקלו מעולם בכזאת בקשה מוזרה... הביאו את הדין הקשה בפני הקברניט שנדהם מעצם הבקשה והשיב שהוא מאוד מבין ללבו של הרב, אבל עם כל הכבוד יש סדר, והחברה לא יכולה להרשות שכל אחד ישנה את הסדר, ולכן הוא נאלץ לדחות את הבקשה.

החשיכו את המטוס, ובאו להדליק את הסרט המיוחל, אבל אז אירע דבר פלא! שני המסכים האחרים במחלקות האחרות של המטוס נדלקו מיד, ואילו המסך במחלקה שבה ישב הגרחייפ שיינברג לא נדלק. ניסו שוב ושוב, ולא עזר כלום, הוא נשאר כבוי.או אז התברר שיש להם בחברת התעופה כלל שאם מגלים תקלה לא ברורה במערכת החשמל, צריכים להנחית את המטוס בשדה התעופה הקרוב, כי אם יש תקלה שאין לה הסבר, ייתכן שהבעיה היא יותר רצינית, וזה מסוכן מאוד לטוס במטוס שאינו מתפקד כראוי...

כמובן שזה גורם עגמת נפש גדולה מאוד הן לנוסעים והן לאנשי הצוות, ובמיוחד לחברת התעופה שצריכה לשלם על כך כסף לשדה התעופה בו נוחתים, ולאחר מכן לשלם הון עבור הצוות שיבוא לבדוק ולתקן את התתקלה במהירות, והמטוס מגיע באיחור כך שגם הטיסה הבאה שלו מתאחרת. זה כאב ראש עצום לחברה ולצוות, והטייס הגוי שעוד לפני כן הרגיש בדודי שהוא איש קדוש, הבין עכשיו באיחור שייתכן והדחייה של הבקשה היא זאת שגרמה לכך. הוא ניגש לגרחייפ שיינברג, והתחנן אליו שיסלח לו על כך שהחציף פנים ודחה את בקשתו, משום שהוא יודע שבשלו כל הסער הגדול הזה! השיב לו רבי חיים פנחס שהוא מוכן לסלוח לו בתנאי אחד: "יתדליקו עכשיו את המסך פעם נוספת כדי לוודא שהוא עובד ושאין שום תקלה, והוא אכן יעבוד, אבל אז אני תכבו אותו מיד, כי אני רוצה ללמוד וכל הנוסעים מסכימים."!הטייס קיבלעל עצמו לעשות כדברי הרב, הדליקו שוב את המסך והפעם הוא עבד. הם אכן עמדו בדיבורם וכיבו אותו על אתר, וכל נוסעי המטוס ראו כאיש אחד, כמה גדול כוח התורה והלומד תורה בהתמדה נפלאה אך דעו נא רבותי, אני רוצה לומר לכם דבר חשוב. אתם תלמידי ישבת קמניץ, ובעז"ה ברבות השנים אתם תהיו כולכם ראשי ישיבות ומרביצי תורה, לכן חשוב לי כבר עכשיו לתת לכם חיזוק גדול לעניין, שתדעו עד כמה תהיה גדולה ההשפעה שלכם על התלמידים שלכם בעניין זה, מאחר וכבר הזכרתי את שקדנותו של דודי זצייל. זכורני, שבשנת תשכייה החליט הדוד שלי לעלות ארצה, הוא לכאן מאמריקה במטוס יחד עם זוגתו הרבנית, ועם קבוצה של עשרים וחמישה תלמידים, וכן עם חתנו הגאון רבי חיים דוב אלטוסקי (זצייל) בעל ה'חידושי בתרא. הלכתי להקביל את פניהם בשדה התעופה בלוד (באותן שנים יכלו להמתין בסמוך למסלול הנחיתה ולראות את הבאים יורדים מהמטוס), וראיתי דבר פלא: מאחר והטיסה הגיעה לארץ ממש בתחילת מזמן קיץ, ירדו מהמטוס הרבה בני תורה, ואז הגיע תורו של רבי חיים פנחס לרדת, כשירד במדרגות ביד אחד החזיק מזוודה וביד שניה גמרא... אחרי ירדו 25 תלמידיו, ו... כל אחד ואחד מהם החזיק מזוודה ביד אחת וביד השניה גמרא! היו עוד בני תורה במטוס, לא כולם החזיקו גמרא, אבל תלמידיו של הרב, ללא יוצא מן הכלל, כולם החזיקו גמרא.למה? כי זה מה שהם ראו אצל רבם ראש הישיבה. לא ראו אותו אף פעם בלי איזה ספר ביד, וממילא פשוט הדבר שהם הושפעו ממנו והלכו לאורו, כך שגם הם השתדלו לנצל כל רגע ללימוד התורה, וכדי ללמוד צריכים להחזיק גמרא ביד! לא בשקית, אל לא במזוודה, הגמרא צריכה להיות זמינה בכל עת ללימוד.זה דבר שצריכים לדעת לדעת אותו, ראשי הישיבות צריכים לדעת כמה גדולה ההשפעה שלהם על התלמידים, ואם הם עושים משהו ברצינות ולאורך זמן, התלמידים לומדים מהם ומתנהגים כמותם.[דרשו]

התפללה על חתנה לעתיד בזמן הקורונה שיתמיד והפך למתמיד גדול

בתקופת הקורונה כשהרבה מוסדות לימוד, השעורים לא נאמרו בכתות אלא בטלפון, נקטה מורה אחת ביוזמה מרגשת, היא אמרה לתלמידותיה: מאוד קשה במצב כזה להתרכז בהקשבה לשיעורים, אבל דעו לכן שלבחורי ישיבות יותר קשה, אני מציעה שכל תלמידה תתפלל יום יום על החתן העתידי שלה, שיצליח בלימוד התורה שלו.כשחזרו ללימודים בכיתות שאלה המורה מי ביצעה משימה זו, ורק בחורה אחת הרימה אצבע.לאחר זמן מה, היא אכן התארסה עם מתמיד גדול, והתברר שעד תקופת הקורונה הוא ממש לא היה מתמיד גדול, ולפתע ללא הסבר נהפך להיות מתמיד גדול מאוד, והתברר לעיני כל שתפילותיה השפיעו עליו. וכמו שנאמר בתחילת סוטה שמזזוגים לאדם אשה לפי מעשיו, ומכיון שהיא התפללה שחתנה יהיה מתמיד גדולה, ממילא זה השפיע עליו באופן מיידי.היו ששאלו האם אין זה לשון הרע לספר עליו את מצבו הראשון, ויש להוכיח שאין בזה לשון הרע ממס' ביימ (דף פה עייא) שר' יוסי ברייא אלעזר בייר שמעון, היה בעבר חוטא, עד שבא רבי ובירר אם יש לו בן לאותו צדיק, והשקיע בו רבות, עד שיצא צדיק, וקרי עליה פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. נחשוקי חמד סוטה הקדמה]

השאגת אריה אם הגלות מפריעה לי ללמוד כמה דקות כל שווה כל הגלות

סיפר רבי שלום שבדרון זצייל סיפור שהבריסקע רב אמר שאת הסיפור הזה הוא צריך ללמוד בחברותא !הוא שמע את הסיפור הזה מרבי חיים בריסקער, ששמע מהייבית הלוייי, ששמע מרבי איצליע וואלוזינר, ששמע מרבי חיים וואלוזינר- תלמיד היישאגת אריה."י כידוע, היישאגת אריהיי היה עורך גלות. הוא היה לבוש כעני ואביון, נודד מעיירה לעיירה ומתאכסן בבתי יהודים שהלינו אותו בביתם ונתנו לו מעט אוכל. כמובן, איש לא הכירו, כולם סברו שהוא איש פשוט. פעם כשהתאכסן אצל משפחה, נתנו לו לאכול מרק. בעודו שקוע בעולמות עליונים נשפך מעט מרק על השולחן. כעסה בעלת הבית והתחילה לגעור בו: "מדוע לכלכת את המפה, אתה לא שם לב איך אתה אוכל"י...!! צעקותיה של האשה העירו אותו ממחשבותיו והחזירוהו לקרקע המציאות. הוא שאל לפשר הצעקות, ואמרו לו שהן כוונו כלפיו... הוא לא הבין על מה ולמה, ובעלת הבית שבה והסבירה לו... כששמע זאת, התנצל על מעשהו, קם מהשולחן, הודה למארחיו על הכנסת האורחים, נטל את שקו ובו מעט ממטלטליו - ועשה דרכו לשוב לעירו. קץ לגלות! תלמידיו הופתעו לראותו שב מהגלות מהר מן הצפוי. ובקשו לדעת מה הסיבה שקיצר את גלותו. סיפר להם את המעשה באותה בעלת הבית שגערה בו על ששפך מעט מרק והכתים את מפת השולחן, ואמר כי בעקבות זאת גדע את גלותו. תמהו התלמידים: "ירבינו, תורה היא וללמוד אנו צריכים. ממה נפשך, אם יש צורך בגלות, וכי בגלל צעקה אחת של איזו בעלת בית שמים קץ לגלות?! וביותר קשה, הרי תכלית כל הגלות היא לשבור את המידות ולסבול בושות ובזיונות, ומה זו גערה של איזו בעלת בית לעומת כל הסבל והבזיונות שעוברים בגלותיי? אמר להם: ייאסביר לכם פשר העניין. כשאני יוצא לגלות, כל זמני מוקדש לתורה ולעבודת ה'. זה עיקר מעלת הגלות. והנה, כשאותה בעלת הבית צעקה עלי, באותו רגע הופרעתי מלמודי.נאלצתי להפסיק את עיוני בתורה ולברר את פשר הצעקה. ואם גלות גורמת לביטול תורה – אין לה ערך! על כן, תכף ומיד הפסקתי את הגלות ושבתי לעירי, לבית המדרש."י מה זה יביטול תורה' של היישאגת אריהיי! כל כולו שקוע בתורה, מנותק לגמרי מהמציאות הארצית, ותוך כדי כך נפסק חוט המחשבה שלו לרגע אחד זהו יביטול התורה' של היישאגת אריה !ייוביטול התורה הזה של רגע אחד הוא סיבה מספקת לחסל את הגלות ולשוב הביתה!

למרות שאיבד את הטלפון הנייד למד רגיל והטלפון הגיע עד הבית

סיפר אברך נסעתי לכולל,, וגיליתי בכולל שהשארתי את הפלאפון באוטובוס. החישוב שלי היה, שמן הסתם בשעה הזאת האוטובוס כבר הגיע לתחנה הסופית שלו, ולכן הלכתי לתחנה מרכזית כד לבדוק האם הפלאפון הגיע לשם, או התקבל עליו דיווח .העליתי חרס בידי, וחשבתי להתקדם הלאה בחיפושיי,. רגע אחר כך אמרתי לעצמי: הרי נסעתי כדי ללמוד. החברותא מחכה לי, אני לא צריך את הפלאפון עכשיו .אעשה אני את שלי, והקבייה יעזור. הרי אמרו חזייל, "כל המקבל עליו עול תורה,מעבירים ממנו עול דרך ארץ "בייה למדנו במשך כל הסדר, וכמה רגעים אחרי השעה אחת בצהריים התקשרתי מהפלאפון של החבר לפלאפון שלי. חשבתי שאולי מישהו מצא אותו, והוא ירים לי .להפתעתי הרבה, אני שומע את קולה של אשתי. "ממש מקודם, בשעה אחת בצהריים, הגיע לכאן הפלאפון!" היא סיפרה. בזמן שאני למדתי, הקבייה כבר סידר שמישהו ימצא את הפלאפון, יחפש ב'אנשי קשרי ויתקשר לביתי, ויביא לי את הפלאפון עד הבית.

זוהר הקדוש – נפקדים בבנים בראש השנה

בּא רְאֵה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹלַד אָדָם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַדַּאי סוֹד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְלָה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַטָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עֲקָרוֹת נִפְקָדוֹת. מִנַיִן לָנוּ שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה זֶה הָיָה? שֶׁכָּתוּב (בראשית כא) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וַה' דַּוְקָא זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בשופר מעורר רחמים ואז אין המקטרג יכול לקטרג וראש השנה ביוֹם זֶה מֵזְמָנִים יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, שֶׁהַקּוֹל הַזֶּה שֶׁיּוֹצֵא עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמְעוֹרֵר שׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן, אָז מִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים מִמְּקוֹמָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָם מִכַּסֵּא דִין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים וּמְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִתֶּנֶת רְשׁוּת לַמְקַטְרֵג.

אמרי חז"ל: סגולה לישועה לומר פעמיים בליל יום א' של ראש השנה את התהילים סיפר הגאון הצדיק הרב אלימלך בידרמן שליטא, רב תלמיד חכם מחבר ספרים ורב לתלמידים סיפר לו, עשרים ושתיים שנים לא היה לו ילדים הוא כמעט התייאש ובא מישהו שום לו פתק בתיבת דואר, סגולה לומר את כל התהילים פעמיים בליל א' דראש השנה, הוא עשה כך ולאחר תשעה חודשים וחצי,נולדה לו בת יחידה .הרב שנולדה לו הבת סיפר זאת בישיבה שיש בה 30 בחורים רווקים מבוגרים ואמר להם על הסגולה שעבדה אצלו והיא סגולה לישועה, הבחורים עשו את הסגולה הזאת ותוך שלושה חודשים 29 בחורים התארסו .סיפר הרב אלימלך בידרמן שהוא פרסם את הסגולה הזו, בא אליו עורך דין וסיפר לו שיש לו בת רווקה בגיל 40 והוא עשה את הסגולה בערב ראש השנה ומיד אחר כך היא התארסה**

כתב הבני יששכר מאמרי השבתות מאמר א - שם שבת ו) שביית בגימטריא קשיייא רפיייא. על פי מה שמבואר שם בזהר הנייל [חייב פייח עייב] בהדין יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא עכייל, כבר ידוע לך דאית דינא קשיא ואית דינא רפיא, כמו שידעת מענין ב' ימים דראש השנה, והנה שופר בראש השנה הוא להמתיק הבי דינים, ובשבת נדחה השופר (בתקנת חכמים) כי נמתקים הדינים בקדושת יום שבת. עיצומו של יום השביית ממתיק קשיא רפיא הבארוד לנר מביא שדווקא אם שומרים את השבת השבת ממתקת הדינים טואיה - כוס סอ จอרות 131 תוכן