פניני משה

בס"ד

לע"נ אבי מורי הרב ר' אורי בן שמואל הכ"מ ע"ה

-פניני משה-

דברי תורה לפרשת נצו"י

א} "אתם נצבים" "נצבים" נוטריקון נושא עוון, צופה עתידות, בוחן כליות ולב, יודע נסתרות, מלך העולם.

{אבי מורי זצ"ל}

ב} "אתם נצבים היום לפני ד' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם ושוטריכם כל איש ישראל"

לכאורה תמוה כי כל פעם כשמשה רבינו דיבר אל כלל ישראל היה קודם פונה אל הנשיאים ואחר כך אל כל ישראל כמו שרש"י אומר בתחילת פרשת מטות, ואילו כאן פנה משה ישירות אל כלל ישראל כמו שנאמר לעיל "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם" ולא פנה אל הנשיאים תחילה לחוד. ויש לתרץ שזה התכוון משה רבינו באומרו: "אתם נצבים היום כולכם" ואין הבדל ביניכם ובין הנשיאים, משום "לפני ד' אלוקיכם" שאתם נצבים לפני השם יתברך ואין אנו יודעים להבדיל, מי יותר חשוב ומי פחות חשוב בעיניו. יתכן מאוד כי זה שמוחזק בעינינו לראש ונשיא, פחות חשוב הוא בעיני שמים מזה שמוחזק בעינינו לסתם יהודי פשוט. בשמים קיימים חשבונות אחרים לגמרי שהרי אמרו חז"ל "עליונים למטה ותחתונים למעלה" "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם" כל אלה אינם אלא מנקודת המבט שלכם, כפי שרואה האדם מבחוץ, אולם לגבי השם יתברך אפשר שאין הדברים כך כלל וכלל.

{אלשיך הק'}

ג} "אתם נצבים היום" כשם שבסדר היום החושך קודם לאור כך עם ישראל בהתחלה ייסורים וגלות שדומה לחושך ואח"כ גאולה וישועה שדומה ליום.

{נועם מגדים}

ד} "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" מצינו שתי זמנים לביאת גואל צדק 1{ בזמן הקבוע, 2{מתי שעם ישראל יחזרו בתשובה, זהו שאמרה התורה 1{ "הנסתרות לד' אלוקינו" שהכוונה הוא על הגאולה וזה תלוי בה', אולם 2{ב"לנו ולבנינו עד עולם" והאופן הוא "לעשות את כל דברי התורה הזאת" שע"י תורה ומעש"ט אפשר להחיש את זמן הגאולה.

{כתב סופר}

לפרשת וילך

ה} "וילך משה" אומר התרגום יונתן בן עוזיאל שהוא הלך לבית הכנסת והנה אמרו חז"ל שנסתמו ממשה רבינו כל מעינות החכמה ואז לא היה לו האפשרות לחדש חידושים ולכן הוא הלך לשמוע חידושים כמו שכתוב במסכת אבות "הולך ואינו עושה שבר הליכה בידו".

{ילקוט דוד}

גוט שבת, שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה

'?'?כת

לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע

זרע שמשון

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא, וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. מצינו מדרש פליאה (הובא בספר עמק הלכה): בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, ביום הזה נולדתי וביום הזה אמות, הדא הוא דכתיב 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה', ע"כ. וצריך להבין כוונת המדרש מה נתכוון להודיע בכך שביום זה נולד וביום זה ימות.

ונראה לתרץ עפ"י שמצינו בזוהר (פרשת בהעלותך דף קנה:), דכמה פעמים משה רבינו מסר עצמו למיתה על ישראל ולא נתקבלו דבריו, ופעם אחת מסר עצמו למיתה מתוך רוגזו, ונגרם לו מיתה מחמת כן, והיינו במעשה של המתאוננים שאמר משה לפני הקב"ה 'הרגני נא', מיד היה אסיפת שבעים זקנים והתנבאו אלדד ומידד שימות משה, ע"כ.

ולפ"ז היינו יכולים לטעון ולומר ח"ו שמשה מת בשביל שקילל את עצמו ומסר עצמו למיתה, והוא גנאי למשה, ובא המדרש להוציא סברא זו שלא נאמר כן, וזה מה שאמר משה רבנו 'בן מאה ועשרים שנה אנכי היום', ביום זה נולדתי וביום זה אמות, שזה הוא מילוי הימים שנגזר עלי מעת לידתי, והקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים, וממילא מוכח שסיבת מיתתי לא היתה מחמת כעס ח"ו, והראיה על כך הוא שביום זה נולדתי וביום זה אמות, ואם תאמרו שטעם מיתתי מחמת שקללתי את עצמי ומשום כך נתקצרו שנותי, א"כ מה טעם השלים לי הקב"ה את הימים, הלא מאחר שנתקצרו לי השנים מכל שכן שיתקצרו הימים, אלא ודאי שמיתתי מחמת שהגיע זמני, ולא מחמת הקללה שמסרתי עצמי למיתה. (זרע שמשון אות א').