עטליכע הלכות און אנווייזונגען פאר סליחות

עֶטְלִיכֶע הֲלָכוֹת אוּן אָנְוֵוייזוּנְגֶען פַאר סְלִיחוֹת

א.

מֶען פִירְט זִיךְ צוּ אָנְהֵייבְּן זָאגְן סְלִיחוֹת מוֹצָאֵי שב"ק.

ב.

דֶער עִיקָר זְמַן וָואס מֶען הָאט מְתַקֵן גֶעוֶוען צוּ זָאגְן סְלִיחוֹת אִיז אֵיידֶער עֶס וֶוערְט טָאג.

ג.

אִין אַסַאךְ פְּלֶעצֶער פִירְט מֶען זִיךְ צוּ זָאגְן סְלִיחוֹת דֶער עֶרְשְׁטֶער נַאכְט - מוֹצָאֵי שַׁבָּת, בֵּיי חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

א. נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים. (שו"ע סימן תקפא סעיף א) וכן נהגו בני הספרדים. ויש מתחילין להשכים מיום ט"ו באלול (עיין באבודרהם ובמטה אפרים שם). ומנהג בני אשכנז להתחיל ביום ראשון שלפני ראש השנה. והטעם לד' ימים אלו, שנוהגים להתענות עשרה ימים עם י"כ ולעולם יחסרו ד' ימים מר"ה עד יה"כ שלא יוכלו להתענות דהיינו ב' ימים ר"ה ושבת שובה וע"כ לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר"ה וכדי שיהיה יום מסויים להתחלה תקנו ביום א' בכל פעם (לבוש). ועוד טעם דבר"ה נאמר ועשיתם שיעשה עצמו קרבן והקרבן צריך ביקור ד' ימים מפני המומין (משנ"ב שם סק"ו).

ב. כן נראה מדברי הרמב"ם (פרק ג הל' תשובה הלכה ד) 'ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום' וכן הוא לשון השו"ע 'נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות'. ובדרכי חיים ושלום (תרצו) כתב שהגה"ק ממונקאטש זצ"ל הנהיג בבית מדרשו שלא לקיים מנין לסליחות אחר השעה שבע בבוקר. ומכאן תוכחת מגולה לאשר נפרץ ה"י בדור הנה שמאחרים לומר סליחות עד קרוב לחצות היום, ואוי לאותה בושה שמעולם לא היתה כזאת. ועיין בלבוש (סימן תקפא) הטעם למה שאומרים סליחות קודם אור היום, לפי שאמרו במדרש שהקב"ה שט בלילה בי"ח עולמות, ובג' שעות אחרונות הוא שט בעולם הזה והרי הוא קרוב אלינו באותו הזמן.

ג. המקור לזה היא מהלקט יושר, וטעמו ונימוקו עמו משום שהוא סמוך לשבת, ובשבת העם שמחים מחמת מצוות התורה שהם לומדים בשבת וגם מחמת עונג שבת ואמרינן אין השכינה שורה וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה, לכך טוב להתחיל להתפלל מתוך שמחה של מצוה, וגם הפייט התחיל במוצאי מנוחה. אולם מנהגינו לאומרם באשמורת הבוקר כבשאר ימים.

ד.

מֶען זָאל נִישְׁט זָאגְן קֵיין שׁוּם סְלִיחָה אָדֶער שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אֵיידֶער חֲצוֹת הַלַּיְלָה, אוֹיסֶער יוֹם כִּפּוּר בֵּיינָאכְט.

ה.

בִּשְׁעַת הַדְּחָק קֶען מֶען מֵקֵל צוּ זָאגְן סְלִיחוֹת, פוּן דֶער עֶרְשְׁטֶער אַשְׁמוֹרָה.

ו.

שְׁוַואכֶע אוּן קְרַאנְקֶע מֶענְטְשֶׁען קֶענֶען מֵקֵל זֵיין אוּן זָאגְן סְלִיחוֹת פוּן וֶוען עֶס וֶוערְט נָאכְט.

ז.

אוֹיב מֶען הָאט גֶעהַאט סיי וֶועלְכֶע אוֹנֵס אוּן מֶען הָאט נִישְׁט אָנְגֶעיָאגְט צוּ זָאגְן סְלִיחוֹת מִיט דִי צִבּוּר, קֶען מֶען מַשְׁלִים זֵיין אוּן זָאגְן סְלִיחוֹת אַ גַאנְגֶע טָאג. ווייל אִין דִי טֶעג וָואס דֶער אֵיינֶערְשְׁטֶער דְרֵייט זִיךְ צְוִוישֶׁן אוּנְז, אוּן עֶר הֶערְט אוֹיס אוּנְזֶערֶע תְּפִלּוֹת, אִיז יֶעדֶע תְּפִלָה אוּן בַּקְשָׁה זֵייעֶר וִויכְטִיג.

ח.

וֶוען מֶען שְׁטֵייט אוֹיף פוּן שְׁלָאף צוּ זָאגְן סְלִיחוֹת, דַארְף מֶען זָאגְן בִּרְכַּת הַתּוֹרָה' אֵיידֶער מֶען זָאגְט סְלִיחוֹת. אוּן מֶען זָאל גֶעדֶענְקֶען נִישְׁט צוּ מַאכְן נָאכְאַמָאל בִּרְכַּת הַתּוֹרָה אֵיידֶער מֶען שְׁטֶעלְט זִיךְ דַאוֶוענֶען.

ט.

אַזוֹי אוֹיךְ זָאל מֶען זִיךְ וַואשְׁן דִי הֶענְט אוּן מַאכְן דִי בְּרָכָה עַל נְטִילַת יָדְיִם', אוּן וֶוען מֶען עֶנְדִיגְט זָאגְן סְלִיחוֹת אוּן עֶס אִיז שׁוֹין טָאג, זָאל מֶען זִיךְ נָאכְאַמָאל וַואשְׁן דִי הֶענְט דְרֵיי מָאל אָן קֵיין בְּרָכָה.

י.

דֶער בַּעַל תְּפִלָּה' גֵייט אָנְגֶעטוּן מִיט אַ טַלִית אַלְס כְּבוֹד הַצְבּוּר, אָבֶּער עֶר זָאל נִישְׁט אָנְטוּן זֵיין אֵייגֶענֶע טַלִית, אָדֶער דִי טַלִית פוּן דֶער בֵּית הַמִּדְרָשׁ, נָאר עֶר זָאל בָּארְגְן אַ טַלִית פוּן אַ חָבֵר אוּן עֶר זָאל אִינְזִין הָאבְּן אַז עֶר גֶעמְט דָאס עַל מְנָת נִישְׁט צוּ קוֹנֶה זֵיין דֶעם טַלִית, אוּן עֶר זָאל דָאס אָנְטוּן אָן קֵיין בְּרָכָה, אוּן אוֹיב עֶר הָאט נָאר זֵיין אֵייגֶענֶע טַלִית, זָאל עֶר דָאס אָנְטוּן אָן קֵיין בְּרָכָה, אוּן וֶוען עֶס וֶוערְט לִיכְטִיג זָאל עֶר מַאכְן אַ בְּרָכָה.

יא.

מֶען דַארְף גֶעדֶענְקֶען אַז סְלִיחוֹת דָארְף מֶען נִישְׁט זָאגְן', מֶען דַארְף בֶּעטְן' סְלִיחָה וְכַפָּרָה בֵּיים בּוֹרֵא עוֹלָם אַז עֶר זָאל אוּנְז פַארְגֶעבְּן אוֹיף אַלֶע אוּנְזֶער זִינְד, אוּן אַז מִיר זָאלְן זוֹכֶכָה זֵיין צוּ אַ תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה.

ד. משנה ברורה (סימן תקסה סקי"ב).

ה. בספר משמרת שלום כתב ליישב מנהג האומרים סליחות לפני חצות הלילה, על פי מה שכתב השו"ע הרב בסידורו שזמן אמירת תיקון חצות הוא מראש אשמורה התיכונה. ועיין במחשבות בעצה (פרפראות לחכמה אות ח) שכתב דבחו"ל חשבינן הזמן לתיקון חצות בזמן חצות דירושלים.

ו. חולים וזקנים יכולים לסמוך על מה שכתב בשו"ת אגרות משה (או"ח חלק ב סימן קה) שבשעת הדחק שאם לא יאמרו סליחות יתבטלו לגמרי מאמירת סליחות, אזי יש להתיר, ולסמוך על כך שכל הקפידא שלא לומר סליחות בתחילת הלילה, היינו משום שאז רק ליכא הבטחת הקב"ה שהאומר י"ג מדות לא תשוב תפלתו ריקם, אבל מ"מ זו לא גרע מסתם תפלה, וכשאומרה בציבור ובביהכ"נ שפיר הוי אז עת רצון לפני הקב"ה, וישמע לתפלתם.

ז. מטה אפרים (תקפא סעיף יא).

ח. משנה ברורה (סימן ו סקי"א).

עֶס שְׁטֵייט אִין מִדְרָשׁ (תהלים קב ג) אֵלוּ הַדּוֹרוֹת שֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, וּבָאִין וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וּמִתְפַּלְלִין לְפָנֶיךְ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִי דּוֹרוֹת וָואס זֵייעֶר מַעֲשִׂים טוֹיגְן נִישְׁט, דִי דּוֹר וָואס דִי עֲבֵירוֹת זֶענֶען פַארְשְׁמִירְט, אוּן וֶוען עֶס קוּמְט דִי יָמִים נוֹרָאִים אוּן זֵיי דַאוֶוענֶען צוּם בַּאשֶׁעפֶער אוּן גֶעמֶען זִיךְ אוּנְטֶער צוּ זֵיין עֶרְלִיךְ אוּן מְקַיֵים זֵיין דִי תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וּלְפִי שֶׁהֵם מִתְחַדְשִׁים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, הקב"ה בּוֹרֵא אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה וִויבַּאלְד זֵיי זֶענֶען זִיךְ מְקַבֵּל אוּן זֵיי זֶענֶען מְחַדֵשׁ זֵייעֶרֶע מַעֲשִׂים צוּם גוּטְן, טוּט דֶער בַּאשֶׁעפֶער זֵיי בַּאנַייעֶן. מֶען זֶעט דֶערְפוּן דִי גְרוֹיסְקֵייט פוּן דִי הֵיילִיגֶע טֶעג, וָואס נִישְׁט נָאר דִי צַדִּיקִים אוּן גְרוֹיסֶע מֶענְטְשֶׁען זֶענֶען זוֹכֶה צוּ בַּאקוּמֶען אַ נַייעֶ נְשָׁמָה מִיט פְרִישֶׁע כּוֹחוֹת, נָאר גֶעדֶער אֵיינְצִיג אִיד, וָואס אֲפִלּוּ זֵיי זֶענֶען אִין אַ בְּחִינָה פוּן שֶׁחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים' אָן קֵיין הֶעגֶערְקֵייט, אָבֶּער וֶוען עֶס קוּמְט דִי טֶעג אוּן מֶען טוּט תְּשׁוּבָה, מֶען רֵייסְט זִיךְ אַרוֹיס פוּן בֶּעט כְּדֵי צוּ קוּמֶען זָאגְן סְלִיחוֹת, מֶען אִיז מְתַקֵן דִי מַעֲשִׂים, דֶעמָאלְט אִיז מֶען זוֹכֶה צוּ תְּחִיַּת הַמֶּתִים' מֶען וֶוערְט בַּאשָׁאפְן פוּנְדָאסְנֵיי. דֶער עִיקָר וָואס מִיר דַארְפְן גֶעדֶענְקֶען אִין דִי טֶעג, אִיז צוּ תְּשׁוּבָה טוּן מִיט אַ פְרֵיילִיכֶער גֶעמִיט, אוּן גְלֵייבְּן מִיט אֱמוּנָה אוּן בִּטָחוֹן, אַז דֶער אֵייגֶערְשְׁטֶער וֶועט אוּנְז פַארְשְׁרֵייבְּן בְּסֵפֶר הַחַיִּים אוּן עֶר גִייט אוּנְז גֶעבְּן אַ זִיסֶע גֶעשְׁמַאקֶע יָאר אַ שְׁנַת גְּאוּלָה וִישׁוּעָה בִּפְרָטִיּוּת וּבִכְלָלִיּוּת.

ט. משנה ברורה (סימן תקפא סק"ו).

י. כתב האריז"ל כי תשוב"ה הוא ראשי תיבות ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כיה ה'ספד, אמנם בדורינו החלש אשר אין בכוחינו לסבול כל זאת, יש לקיים הנוטריקון של ת'ורה ש'בת ו'ידוי ב'ושה ה'כנעה, (בני יששכר מאמר ד' אות לו). ומתאמריה בשם הרה"ק רבי זושא זי"ע דתשובה הוא ר"ת ת'מים תהיה עם ד' אלוקיך, ש'ויתי ה' לנגדי תמיד, ו'אהבת לרעך כמוך, ב'כל דרכיך דעהו, ה'צנע לכת עם ד' אלוקיך.

יה"ר אַז מִיר זָאלְן זוֹכֶה זֵיין צוּ נִתְחַדֵשׁ וֶוערְן כִּימֵי קֶדֶם, מֶען זָאלְן זִיךְ גוּט קֶענֶען אוֹיסְ'פּוֹעְלְ'ן אוּן גוּט אוֹיסְנוּצְן דִי בֵייעֶ כּוֹחוֹת וָואס מִיר גִייעֶן בַּאקוּמֶען צוּ קֶענֶען דִינֶען דֶעם בַּאשֶׁעטֶער, אוּן דִי אַלֶע תְּפִלּוֹת זָאלְן נִתְקַבֵּל וֶוערְן בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן בְּהִתְגַּלּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם עָלֵינוּ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים אָמֵן.

כְּתִיבָה וְחַתִימָה טוֹבָה אוּן אַ גוּט גֶעגֶענטשְׁטֶע יָאר.