ספר ברכת שמואל (ברוך דוב זצ"ל בהרב ר' שמואל דוד זצ"ל לייבאוויץ, ר"מ מאת אדמו"ר הגאון הצדיק והקדוש מרן ר' דהישיבה כנסת בית יצחק סלבודקה -קאַ מעניץ, חלק ראשון מסכת קידושין סי' כז אות ב ) הנה בדבר תלמוד תורה דבנים דושננתם לבניך, הנה מבואר להדיא בקידושין דף ל' ע"א שהחיוב הוא על כל איש ואיש מישראל לראות שבנו ובן בנו יהיו לתלמידי חכמים וגאונים בתורה ניך שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם שנאמר ושננתם לב אלא אמור לו מיד, הרי שנתחייב כל אחד ללמד ללמד לבנו כל התורה כמו שמלמדין בהישיבות עם בן חברו מימות משה ועד עתה תורה שבכתב בשכר, ותורה שבעל פה חנם, או גם בשכר אם אפשר לו, , כן מחויב כל איש מישראל ללמד את בנו דמצוה לאגמורי משנה וגמרא הלכות ואגדות אם אפשר לו, וכמבואר וכמו שנפסק הדין בטוש"ע סי' רמה סעי' ו' ברמב"ם בפ"א וחכם ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינם בניו וכו', א"כ למה הל' ת"ת וז"ל, ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכםמ בנו ובן בנו, להקדים בנו לבן בנו, ובן בנו לבן חברו נצטוה על(עכ"ל ) הרי דהחיוב ללמד בנו ובן בנו דמי להמצוה שעל כל חכם ללמד לתלמידים ועדיף מינה.
והנה יעיינו נא בדברי מו"ר הגאון האמיתי החסיד רשכבה"ג מהר"ח זצוקללה"ה במאמר "דרכה של תורה" נגד הרשעים הבעלי "מעטאדעס" (methods) רשכבה"ג, כי כל איש מישראל אשר הוא מקמץ בלימוד התורה וימצאו שם דברי אש מתלקחת מפי לבנו, ומסתפק עצמו בזה שמלמד אותו לפי ביד(ו)מסיר את דורותיו מהשי"ת, וסוף שב"ב או הדור שאח"כ יהי' וי דעתו ה, ידע איך להזהר באזהרות ובדקדוקים, ומוסר עצמו עבורה, ורואה רפורמטור, כי ע"י שבנו מתגדל בתוה"ק ונעשה חכם בהתור ק, ועי"ז משריש האב לדורותיו התורה עד עולם, וזהו מאמר הגמ' כ שגם בנו יהי' לחכם בתוה"ל המלמד לבנו וב"ב תורה, כאילו וורה לדורותיו, אולם אם הוא מקמץ התורה מבנו, אומר שם מו"ר דאם קיבלה מהר סיני, ביאור הדבר כאילו קיבלה והשריש הת ן, האם ילמד הוא לבן הבן? ונמצא ממילא סרים הדורות מן התורה והאמונה הוא המסיר את דורותיו מן התורה ואוי לו... וכתב עוד: ואם נן גדולים בתורה ובכל זאת אנשים יקרים ומאמינים המה בהשי"ת? והשיב על זה, הלא יש כמה אנשים בעלי אומנות שאי על זה: דהדבר הוא דהוא הכין את עצמו להיות גדול בתורה מפני שלמד בהחדר בתמימות ,ואולם כשרונותיו לא השיגו לזה ,ועל כן בזה לבד ע"י שהכין את עצמו לתורה נשאר צדיק ומאמין, הנה זהו תוכן דבריו הק'.
והנה מעומק דבריו הק' מבואר שלא כאותן האנשים שמחשבים בלבבם עצות ותחבולות בטענתם דכל כוונתם אינה אלא שיהיה הבן ירא ו תורה מהבן, על זה אמר מו"ר דאין החיוב תורה דבן רק מכשירין לזה חרד, וסוברים שבזה ינצל מעון המר של ביטול שיהיה ירא, אלא דהחיוב הוא התלמוד תורה, שמחויב לראות שיהי' בנו וב"ב גאוני וחכמי התורה , ומכיון שהוא מחויב על זה גופא לדבק בנו להתורה, מה יועילו לו העצות והת, סו"ס הא יפרוש הבן מהתורה, וסוף יהי' שמסיר את דורותיו גם חבולות מאמונת השי"ת ונעשה מומר ר"ל.
