הגר"א מוילנא (בתיקוני זוהר והובא בליקוטים עה"ת במדבר כט טז) עומד על כך שאומות העולם מתחלקים לשני קטגוריות, 35 שייכים לעשיו, ואילו 35 שייכים לישמעאל. כלומר גם עמים שמקורם שאין להם קשר גנטי לעשיו וישמעאל עד נח, שייכים תרבותית לכח הטומאה של עשיו או של ישמעאל. ע"פ זה הגר"א מבאר מדוע בפרשת פנחס כאשר נמנו הקרבנות של חג הסוכות בחלק מהימים נאמרו שצריך להביא שעיר עיזים לחטאת, ואילו בחלק מהימים נאמר שצריך להביא שעיר לחטאת ולא נזכר שעיר עיזים. וביאר הגר"א שבחג הסוכות מקריבים בסך הכל 70 פרים כנגד 70 אומות העולם, וביום שמקריבים פרים כנגד אומות ששייכות לעשיו נאמר 'שעיר עיזים', ואילו בימים שמקריבים פרים כנגד אומות ששייכים לישמעאל נאמר שעיר לחוד ולא נזכר שעיר עיזים שהוא תכונה של עשיו. ולכן ביום הראשון הקריבו 13 פרים כנגד האומות ששייכים לעשיו, ולכן בימים אלו נאמר בתורה 'שעיר עיזים'. ואילו ביום השלישי שהקריבו 11 פרים, וביום החמישי שהקריבו 9 וביום השישי שהקריבו 8, וביום השביעי שהקריבו 7 פרים כנגד 35 האומות השייכות לישמעאל נאמר 'שעיר' סתם.
המלבי"ם (דברי הימים א' א לח) מוסיף שמצינו בתנ"ך 3 קבוצות של האומות בפרשה, שכולם מכונים זה כנגד זה, 70 של בני קטורה, ישמעאל ובניו יחד הם 13, עשיו ובניו הם 13, ובני שעיר הם 16 שבני עשיו התחתנו עמהם ונכנסו במקומם. סה"כ 68. ויחד עם עמון ומואב יש 70 אומות מקבילות ממשפחתו של אברהם אבינו. וכנגד כך יש 70 נפש מבני יעקב שירדו למצרים. וציין לדברי האר"י ז"ל כל אחד כנגד השני. [הדבר אינו סותר את דברי הגר"א שיש 35 כנגד ישמעאל משום שחלק מבני עשיו צאצאי אשתו מחלת בת ישמעאל, הם נכדיו של ישמעאל וירשו את כוחותיו]
וביאור הדבר שם הוא שישנם 70 כוחות בנפש האדם וכל אומה מצטיינת באופי של אחד מכוחות הנפש, לרעה, וכנגד זה בעם ישראל ישנו בית אב שיש לו תכונה זו והוא מתקן אותה לטובה. ואצל האומות של משפחת אברהם יש שימוש בתוכנה היחודית לטובה, אולם זה רק בצורתה החיצונית, אך בצורה העומקה הפנימית השימוש בתכונה זו היא לרעה.
