הלכות שנאמרו לאומות שונות

מצינו הלכות שונות שנאמרו על אומות שונות: א. עמלק מצווים אנו למחות את זכרו, בנוסף אין מקבלים גרים מעמלק. ב. שבעת עמי כנען אסור להחיות מהם כל נשמה שנשארה בארץ ישראל. ג. גר שהתגייר מעמון ומואב למרות הגירות חלה, אסור לצאצאי גר זה להתחתן עם יהודיה, מלבד עם ממזרים או גרים. אולם לגירות מעמון ומואב אין הגבלה כלל. ד. גר שהתגייר ממצרים ואדום אסור לו לבניו ולבנותיו להנשא עם יהודי, מלבד עם ממזרים או גרים. האיסור נוהג גם בגיורת ובנות הגרים. אולם איסור זה לא נאמר על נכדי הגרים – הדור השלישי, ולהם מותר להתחתן בלי הגבלה.

האם האיסורים הללו נוהג בימינו?

המשנה (ידים פ"ד מ"ד; ברכות כח.) מספרת על יהודה גר עמוני ששאל את החכמים האם מותר לו להנשא ונחלקו בכך חכמי ישראל רבן גמליאל סבר שאמנם סנחריב הדגלה את בני עמון, אולם הם שבו למקומם, וכפי שנאמר בנביא (ירמיהו מט ו): 'וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם השם'. אולם רבי יהושע השיב לו שיש נבואה גם שהשם ישיב את שבות ישראל והיא לא התקיימה עדיין, וכך נפסק להלכה שגם גר המגיע מעמאן שהוא ארץ בני עמון, או מדרום ירדן מהרי מואב מותר לו להנשא ללא חשש.

אמנם בתוספתא (ידים פ"ב הי"ח) נאמר כי לגבי מצרים הדין שונה, משום שהנביא הבטיח להם כי בתום 40 שנה מגלות סנחריב שהם ישובו למקומם, ולכן המצרים עדיין אותם מצרים.

להלכה נפסק בשלחן ערוך (אה"ע סי' ד סעיף י) כי בימינו ניתן לקבל גר אדומי עמוני או מואבי. אולם השלחן ערוך פסק כי לגבי גר מצרי ישנו מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש, דעת הרמב"ם שגם המצרים אינם המצרים המקוריים. אולם דעת הרא"ש ע"פ התוספתא שהם אותם המצרים. בימינו אנו מקובל שהנוצרים הקופטים הם המצרים המקורים, אך רוב המצרים המוסלמים הם תערובת של ערבים שהיגרו למצרים לצד קופטים שהתאסלמו. ויתכן שגם לדעת הרא"ש בימינו ניתן להקל.

הפרי חדש (מים חיים מלכים פ"ז) כתב שלמרות שיש איסור לשוב למצרים, לאחר שאוכלוסיית מצרים השתנתה, והמצרים היום אינם אותם מצרים רשעים שהיו בזמנו, מותר לשוב למצרים, ובכך ביאר את העובדה שהרמב"ם היה גר במצרים. אולם החיד"א (ברכי יוסף אה"ע סי' ד סק"א) הקשה על כך אם כן מדוע נאמר בגמרא (סוכה נא:) כי יהדות אלכסנדריה נענשו על כך שהיו דרים במצרים ועברו על האיסור, הרי זה היה לאחר שכבר התחלף האוכלוסייה. ולכן הוא כותב שהרמב"ם היה בדעתו לעזוב את המקום, והוא דר שם בצורה עראית והמתין לשעת הכושר לשוב לארץ ישראל. או שהוא סבר שהאיסור הוא לשוב מארץ ישראל למצרים, אך הוא הגיע מספרד ומרוקו, ועליו לא נאמר האיסור. אולם יתכן והרמב"ם ידע שבתקופתו מרבית האוכלוסייה היו ערבים מהגרים, ולא הקופטים המקוריים.