אדם קודם או בהמה קודמת? הקושיה המרתקת של המהרי"ל דיסקין בתיבת נח
בציווי הקב"ה לנח לקראת הכניסה לתיבה נאמר: "וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה" (בראשית ו, כא). הכתוב מקדים בלשונו את נח לבעלי החיים: "לך" – ורק אחר כך "ולהם".
והקשה על כך המהרי"ל דיסקין מסוגיית הגמרא במסכת ברכות (מ ע"א): "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו, שנאמר: 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך – ואכלת ושבעת'". אם כן, לכאורה היה מן הראוי שהפסוק יקדים את הבהמות לנח ויאמר: "והיה להם ולך לאכלה"!
ותירץ, שקודם המבול נאסר על בני האדם לאכול בשר, ורק לאחר צאתם מן התיבה הותר להם הבשר. ממילא, בעת שהיו בתיבה לא היה לנח בגופם של בעלי החיים שום "קניין הגוף", אלא לכל היותר קניין פירות ותשמישם במלאכתם. והנה, הדין שאסור לאדם לאכול לפני בהמתו נלמד מן הפסוק "לבהמתך" – בהמה שהיא שלו ממש בקניין הגוף. ומאחר שחיות אלו לא היו מוגדרות כ"בהמתו" הגמורה, לא חל על נח הדין להקדים את אכילתן לאכילתו.
אמנם, יש לעיין בזה: הרי סוף סוף היו מזונותיהן של כל החיות והעופות מוטלים על כתפיו של נח, וכל תפקידו בתיבה היה לפרנסם ולכלכלם, ואם כן מסברא ראוי היה להקדימן!
והגאון רבי שמעון סופר אב"ד קראקא בספרו "מכתב סופר" תירץ, שהנה הטעם השורשי לכך שלעולם צריך להקדים את מאכל הבהמה לאדם מיוסד על דברי חז"ל במדרש (בראשית רבה לג, א) על הפסוק בתהלים (לו, ז) "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" – "אדם בזכות בהמה תושיע ה'". כלומר, האדם ניזון פעמים רבות בזכות הבהמה, ולכן בדין הוא שיקדים את אכילת בהמתו לאכילתו שלו. אולם, כל זה אמור באנשים פשוטים האוכלים בזכות הבהמה. אך כאן בתיבת נח, הרי כל הבהמה והחיה ניצלו מהמבול אך ורק בזכותו של נח, ומשום כך, בדין ובצדק הקדים הפסוק את מאכלי נח למאכלם.
