שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון, בא והאיר לפני, כך אמר הקב"ה לאברהם עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל. 'המשיל לנח למשתקע בטיט, כי לא ידע ללכת באורח סלולה, והמלך הקריבו שילך עמו בדרכו הסלולה, וכן נח, כי לא ידע דרכי ה' קראו שידבק בו' (עץ יוסף).
מבואר בדברי המדרש שנח היה צדיק, אבל לא היה בכחו להשפיע על אחרים, וזה מכיון שכוחו היה רק בהתבודדות והתנתקות מעולם הרשעים, 'ולאחוז בידו של הקב"ה', ורק על ידי זה יכול היה להשאר צדיק. ולפי המשל השני במדרש היה גם משתקע בטיט, והוצרך לסעד מבחוץ להוציאו משם. ואנשי דור המבול הרי היו רעים וחטאים לה' מאוד, והיו יכולים לבלבל את נח ולהזיק לתמימותו, ולכן נזהר נח שלא לדבר עמהם כלל כדי שלא ישפיעו עליו לרעה. וזה לימוד לאדם שיודע בעצמו שאינו חזק כ"כ בעבודת ה', שבמצב כזה מוטל עליו להתרחק מהשפעות רעות לגמרי. אבל אברהם אבינו שנאמר עליו (ב"ר מב, ח) 'שכל העולם בצד אחד והוא בצד שני', והיה תקיף באמונתו ועבודתו ולא היה ירא משום אדם, יכול היה להשפיע על אחרים ולקרבם לבורא, בלי חשש שמא יושפע מהם. ואף אנו צריכים ללכת בדרכיו, ולהיות תקיפים באמונה ובעבודת ה', ולהיות בקיאים בספרי מוסר והשקפה המבארים את יסודות היהדות ועבודת ה', וכך נוכל להשפיע על אחרים ולקרבם לעבודת ה' ללא חשש שנימשך אחרי מעשיהם הרעים.
והתחזקות זו נחוצה לא רק לאדם שרוצה להשפיע על אחרים לטובה, אלא גם לכל אדם. שכדי להצליח במלחמת היצר, ולהתגבר על הנסיונות הבאים עליו, צריך הוא לדעת שככל שיהיה תקיף באמונתו, כך יהיה בכוחו שלא להיות מושפע מהיצר והנסיונות מבחוץ. ולכן יקדים אדם תרופה למכה, ועד שלא יפתהו יצרו, יראה תמיד לחזק אמונתו בבורא עולם, בתורה, ובשכר ועונש, ועל ידי זה יזכה לנצח ולהתעלות במדרגות העבודה.
(עץ החיים)
"אה לדת נח נח אי ציק מי היה דרתיו את האהי התה נח" (בראשית ו, ט).
ק"כ שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן א"ל למה כדין, אמר להם מארי דעלמא אמר דהוא מייתי מבולא על עלמא, אמרו לו אי אתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא, כיון שמת מתושלח, א"ל הא לא אתי מבולא אלא על ביתיה דההוא גברא (בראשית רבה ל') פי' צרה ויגון בא על ביתו של נח לפי שמתושלח היה זקנו, ע"ש.
ראוי להבין למה קיללו אנשי דורו, וכי בשביל שאינו מתנהג כמעשיהם ראוי הוא לקללה, וכי מפני שהוכיחו אמרו לו כן, הרי הוא לא הלך להם להוכיח אותם, אלא כל מי שבא אליו ושאלו, מה אתה נוטע ארזים, ענה לו, הקב"ה מביא מבול, ובכן למה התרגזו כל כך וקללו.
עלינו להבין שחטאי דור המבול לא היו על דרך תאוה ומקרה, אלא שיטה ברורה להם ופילוסופיה בצידה, בר נש הוי נפיק וטעין קופה מלאה תורמיסין והיו מתכוונין ונוטלים פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינים (רבה ל"א וירושלמי ב"מ פ"ד הל"ב), שיטה מחושבת כדי לחנך את האדם לאהבת האדם, לא להיות קמצן וקפדן על פחות מש"פ לא להיות ב"נ הנהרג על פחות מש"פ ולומר שלי שלי על סכום פעוט כזה "סדומי הוא", אלא על האדם להתרגל לחיות בנדיבות הלב כלפי הזולת, וכמו שאמרו באיוב וותרן בממונו היה, שוויתר על חצי פרוטה (ב"ב טו, ב ע"ש) והתורה כתבה על שיטה זו כי מלאה כל הארץ חמס.
כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא ערוה וע"ז (סנהדרין נז, א), "ויראו בני אלקים", תני' רשב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה הבתולות, "ויקחו נשים מכל אשר בחרו", אלו נשי אנשים, "מכל אשר בחרו" זה זכר ובהמה כו' לא נמחו מן העולם עד שכתבו גמוסיות כו', כאן היתה שיטה לבטל "מוסד הקדוש של משפחה", לתת יד חפשית לכל מיני יצרים טבעיים, הכל מותר, אין בעיות משפחתיות חמורות הכל כשר - ומותר, למחוק המלה חטא - כי הכל הפקר ומותר לכתחילה, ומותר אדם מן הבהמה אין, כי 'מינו הוא' - האמת היא שלגישה זו שואפים 'המתקדמים בני זמנינו', והם קורים לעצמם מתקדמים, אע"פ שכבר היה דבר זה לפני המבול, ותחת הסיסמה 'חופש הפרט' הם מתנהגים כדור המבול ממש, ולמתנגדים לשיטתם הם קוראים עוכרי ישראל, כי הם השליחים של הקידמה להביא אור 'לבית ישראל החדשה' על"פ.
מעתה אין כל פלא על דורו של נח שאמרו לו אי אתי מבול לא אתי רק ביתך, כיון שהם המביאים בכנפיהם אור ורוח של חירות, ונח הוא המפריע לחירות שלהם. אין כל חדש תחת השמש, הנסיון להרוס הצדק, והמוסר האלוקי, ועל חורבותיו לבנות עולם חדש - חברה מתקדמת המקרבת איש אל רעהו, ואל הבהמה יחד, כי מותר מן הבהמה אין, שיטה נושנה היא מבראשית הבריאה, כל מי שלומד דברי ימי עולם בעיון, מוצא תוכן שיטה זו בתורה, ובלשונה נקראת שיטה זו 'חמס ושחיתות', ודי למבין דבר.
"כי טובות הנה", אלו
"אלה תולדות נח נח", אתמהא לא הוה צריך קרא למימר אלא 'אלה תולדות נח שם', אלא ניחא לו כו' נייחא לתחתונים (בראשית רבה ל') למרות הנ"ל שקראו לו "ביזיא סבא" (עי' סנהדרין קח, ב) פי' זקן מבוזה, מ"מ היה נח להם, נח לתחתונים בנחותא ובמתינות היה מוכיחן, וכלשון הגר"א באיגרת המוסר, תגדל - לבניך בדרך הישר 'ובנחת' כו' ואל תכביד עליהם 'כי אם בנחת', כי הלימוד אינו נקבע באדם כי אם 'בישוב הדעת ובנחת', עכ"ל. 'שמיעת – תוכחה' לימוד היא - ולא יתכן בלי נחותא, ובלי מתינות, וישוב הדעת, ואע"פ שהמרחק היה רב בין נח והשקפותיו לצורת חיים של אנשי דורו, מ"מ התוכחה שדבר להם היתה 'בנחת ובמתינות', ודי למבין ד"ז.
(המאור שבתורה רבי שלום צבי שפירא)
(רבה כ"ו)