עבודת עשיית החלון בלבושי הטבע

צהר תעשה לתבה

צהר – י"א חלון (ו, טז. רש"י)

יש לבאר את ענין החלון בעבודת ה':

האור הנובע מחלון אינו מהחלון עצמו, אלא מהאור המאיר בחוץ, ומטרת החלון אינה אלא להסיר את הסיבה המונעת מאותו אור להאיר בחלל המקום, וממילא נעשה המקום מואר מהאור שבחוץ.

ועל דרך זה הוא בעבודת האדם:

התיבה שאותה צריך להאיר היא העולם הזה שאותו נדרש יהודי להאיר באור אלקי ע"י עבודתו בתורה ומצוות. ובזה ישנו אופן עבודה של "חלון", שעניינה הוא לפרוץ "חלון" בלבושי הטבע, כדי שהאור האלקי שלמעלה מהטבע יוכל להאיר.

דהיינו: בעולם ישנו "אור", שזהו השגחת הקב"ה על כל פרט ופרט באופן שלמעלה מהטבע, שמוסתר ע"י "כותל" של לבושי הטבע שמצדם נראה שהתנהלות העולם היא בסיבת הטבע בלבד. והעבודה היא, לפרוץ "חלון" בכותל של לבושי הטבע, היינו להתבונן שבעצם הכל מתנהל ע"פ רצונו של הקב"ה בהשגחה פרטית ולא ע"פ טבע בלבד ח"ו, ועי"ז מתגלה האור האלקי, שרואים במוחש שהכל מתנהג בהשגחה פרטית שלמעלה מהטבע.

דוגמא לכך היא דרך העבודה של בעלי העסקים, שדווקא בהיותם עוסקים בעניני עולם הזה ביכולתם לראות במוחש כיצד הקב"ה מנהל את העולם בהשגחה פרטית, עוד יותר מיושבי אוהל (ראה 'היום יום' ז תשרי), כיוון שברגע שנפרץ "חלון" בלבושי הטבע שהתנהלות העסקים מלובשת בהם, ניתן לראות במוחש שכל התנהלות והצלחת העסקים הוא רק מצד השגחתו הפרטית של הקב"ה שפועל באופן שלמעלה מהטבע.