האם הרקיבו הפירות בתיבת נח

בפרשתנו פרשת נח כתוב: והקימותי את בריתי אתך. (בראשית ו', י"ח). פירש רש"י, "ברית היה צריך, על הפירות שלא ירקבו ויעפשו". עכ"ל.

בספר "עקבי דוד", לאאמו"ר הגה"צ רבי אלחנן יעקב דוד הכהן רבינוביץ שליט"א, הקשה, וז"ל, בני הרב זאב נחום שליט"א שמע מהמלמד המופלא הרב יעקב גפנר שליט"א בת"ת שומרי אמונים, הסיפור שמובא בחז"ל על החיה "זיקתא" שלא ידע נח מה היא אוכלת, עד שנח פתח רימון, ונפלה תולעת על הריצפה, והחיה "זיקתא" אכלה התולעת, אז הבין נח, שחיה זו מאכלה תולעים, לקח נח, סובין מעורב בקמח, ועשה מהם עיסה, וכשזה התליע נתן לה לאכול. והקשה בני הנ"ל. ממעשה זה רואים שכן הרקיבו הפירות, דמהיכן תולעים צומחים, אם לא נרקב הפרי קודם.?

א) ועניתי לו דברור שהתולעת שנמצא בתוך פרי, באופן שלא הגיע מבחוץ, זה ריקבון מהפרי, אבל לא כתוב בגמרא שכל הרימון נרקב, רק כתוב בגמ' (סנהדרין דף ק"ח ע"ב) "יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רימונא, נפל תולעתא מיניה" פירוש: נח, חתך רימון ונפל תולעת משם, היינו שכל הרימון לא היה רקוב, רק הקב"ה עשה קצת ריקבון ברימון, שבריקבון זה יכול להווצר תולעת, כדי שתוכל החיה "זיקתא" לאכול, ועל ידי זה יידע נח מה להכין לה. אבל כל הרימון לא נרקב.

והראיה הוא שנתקיים הברכה שלא נרקב הפירות, שאם היה ריקבון בפירות, למה הוצרכה הגמרא להסביר שנח עשה לה מאכל, שמזה נהיה התולעים. היה יכול להאכילה פירות שנרקבו, ומדכתבה הגמרא שזאת עשה נח, ש"מ שלא היה שם שום ריקבון בפירות.

והסיבה שנהיה תולעים בעיסה זו, מסביר הבן איש חי (בן יהוידע סנהדרין דף ק"ח ע"ב ד"ה גביל) שנח לקח סובין שמעורב בהם קמח, אחר הלישה יתליע, מחמת רוב החום של התיבה, שהוא נשאר בלא אפיה זמן הרבה. (עכ"ל). הרי שמבואר להדיא שגם עיסה זו לא נרקבה, רק כיון שעשה עיסה סובין עם קמח ומים, והשאיר אותה בתיבה בחום הרבה זמן, זה יצר תולעים, שכל העיסה נתמלא מלא תולעים, וכבר לא היה שם עיסה בכלל, רק תולעים, וזה נתן לחיה "זיקתא" לאכול. (עכ"ל אאמו"ר שליט"א).

ב) ידידי הגאון רבי כפיר ברוך מבורך דדון שליט"א, מח"ס "גם ברוך יהיה", ושא"ס, כתב לי לתרץ בשלשה אופנים, וז"ל, הנה תחילה וראש המעיין היטב בדברי המדרש רבה (פרק ל"א), ובדברי רש"י (שם) ימצא שהברית על הפירות היתה שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו, אך לא מובא שם שלא יתליעו, שהרי לא יתכן כדבר הזה, שהלא גם הרמשים והתולעים נכנסו לתיבה, וגם הם צריכים לאכול.

ומה עוד שהואיל וזה היה מאכלה של הזיקית, משום כך שלח ה' מזון לזיקית, והתליע הרימון כדי לתת לה מאכלה, וכמ"ש בספר באר יוסף (עמוד כ"ב) ללמוד מן הפסוק "מכל מאכל אשר יאכל", לכלול גם את האוכלים המתהווים מן האוכלים, כדוגמת הזיקית שאכלה רק תולעים. ע"כ. ועל כן הואיל וזה מאכלה של הזיקית, היה צורך בהתלעת הפרי.

ג) ועוד יש לתרץ ע"פ לשון המדרש רבה הנ"ל, "פירות שאתה כונס", דהיינו רק פירות שכינס נח לתיבה לצורך מאכלם במבול, ויתכן ורימון זה היה בתיבה בעת שבנה אותה, והניחו על מנת לאוכלו, ונשאר שם, והתליע, ועל כן לא התקיימה בו ברית שנאמרה בפירות, כי לא כנסו לצורך אכילה בימי המבול.

ד) ועתה מצאתי בספר גנזי שעכטער (עמוד 400) שפירש "פאלי רמונא", דהיינו שהיה מחתך עץ רימון, וכנראה שחתך את העץ לצורך מאכל אחד החיות, ואם כן על פי פירושו לא מיירי כלל בפירות, אלא בעץ, ומשום כך לא קשיא מידי מדוע התליע הפרי, ובזה גם יש לבאר המשך דברי הגמרא כיצד היה מאכיל נח את הזיקית, "הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע אכלה", דהיינו היה מתליע ענפים, ומדוע לא התליע נח פירות, אלא הואיל והתליע עץ הרימון, גילה נח שאילו התולעים היוצאים מן העץ, זהו מאכלה של הזיקית, ומשום כך התליע לה ענפים. (עכ"ל הרב דדון שליט"א)