ברבות הפשעים, המקטרגים יכולים להזיק קודם המשפט
ברבות הפשעים, המקטרגים יכולים להזיק קודם המשפט
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: (ו, יא-יב)
ותשחת הארץ וגו'. כל הכתוב לא היה צריך לאומרו, כי כבר כתב בפרשה הקודמת (פס' ה) 'וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה וגו''. ואם לפרט החטא נתכוין, יותר מפורשת בפרשה הקודמת דכתיב רַבַּת רָעַת הָאָדָם [בָּאָרֶץ] וְכָל יֵצֶר וגו', ואם לצד שלא הזכיר שם החמס, היה לו להזכירו. ועוד למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן אמר שם אלהים. עוד למה הוצרך לומר תיבת לפני האלהים. עוד למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו', אם להודיע בא כי ה' יודע כל הווה, דבר זה ידוע הוא:
אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות (פ"ד מי"א) וזה לשונם: 'העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור', פירוש מלאך משחית. אך צריך אתה לדעת, כי אין המשחית יכול עשות דבר קודם שישפוט שופט כל הארץ, שה' מונעם מעשות רע, והוא סוד פירוש (שמות לד, ז) נֹשֵׂא עָוֹן, ואחר שישפוט האלהים אז יְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם (איוב ח, ד), שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים, כאומרו (ירמי' ב, יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ. ויש לך לדעת, כי הגם שימנע ה' המקטרג מהזיק לעושהו, עם כל זה כשירבה, יקבול שלא יסבול עוד, וידחוק למהר מעשהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו, כי משפטו מפורש. והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים, פירוש קודם שיגמר דינם, נשחתה הארץ פירוש משלו בה משחיתים לצד מעשיהם. ודקדק לומר הארץ, הכוונה שגם גוף הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ, כי ישכינו בה התיעוב הנוצר ממעשיהם:
ואומרו ותמלא הארץ, מן הראוי היה להקדים הסיבה, ואחר כך המסובב שהוא יצירת המשחית. אלא נתכוין להודיע, שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם. חמס, פירוש חמס הוא כללות הרשע, בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רבותינו ז"ל (ב"ר לא, ו) מהכתובים יעויין שם דבריהם. והגם שמדתו יתברך להיות נושא עון עד עת בא דבר משפט, הדור ההוא גדל עונם מנשוא במדת נושא עון, על דרך אומרו קין (לעיל ד, יג) גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂא:
או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים, ומצד זה נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס. והוא שהודיע הכתוב לנח באומרו (פסוק יג) כָּל קֵץ בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, פירוש אותם המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ, כמו שמפורש בדברי הזוהר (ח"א סג.), בא לפני וקובל למהר לאבדם:
וטעם הודעת כל הכתובים, הוא לומר כי זולת זה היה ה' מאריך אפו זמן מה, והגם שאמר בפרשה הקודמת (פסוק ז) וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם וגו', עם כל זה ינחם ה' על הרעה והיה מאריך אפו, אלא לצד הפלגת המשחית, והוא אומרו וירא אלהים וגו' והנה נשחתה בהפלגה, לטעם זה מיהר ה' לומר לנח (פסוק יד) עֲשֵׂה לְךָ וגו'. וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים, הראה כי לצד מעשה הרשעים [גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין]:
