בני נח לא נצלו אלא בזכות אביהם
בני נח לא נצלו אלא בזכות אביהם
וַיֹּאמֶר יְיָ לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה: (ז, א)
ויאמר ה' לנח בא וגו' כי אותך ראיתי. צריך לדעת למה הוצרך לטעם זה מחדש. ונראה כי חש ה' על נח לבל יטעה במשמעות דברי ה' באומרו בא אתה וכל ביתך אל התיבה באחד משני דרכים, או יחשוב כי כולן צדיקים הם ולזה נמלטו בזכותן, ולסיבה זו קשה מה שהקשינו בפסוק עשה לך (לעיל ו יד) [שאם היו צדיקים, הם בצדקתם ימלטו עצמן מבלי מפלט, כי הם למעלה מג']. או יחשוב כי בניו ונשי בניו הצלתם היא לצד שעדיין לא הגיעו לכלל העונש, ויצא מזה שיחשוב נח להכניס להציל מקטני הדור קרוביו ומיודעיו, וידין בדעתו כי אינם ראוים לעונש. ולו יהיה שלא יעשה כן, על כל פנים תהיה לו בדעתו לדבר זר למה לא ינצלו מי שאינו בן עונש. לזה אמר ה' אליו כי אותך וגו', נתינת טעם לאומרו וכל ביתך, לא לטעם היותם ראוים, ולא לטעם היותם קודם הגעת שני העונש, אלא מטעם זכותך כי אותך ראיתי וגו', ומעתה כל שאין אביו צדיק ילכד במוקש. וכאן הודיעו כי כל שלא הגיעו לכלל עונש נענשים בעון אביהם, ערירים ימותו כל האבות, לא כן נח:
עוד יתבאר על דרך אומרם בש"ס (סנהדרין קי:) 'קטני ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אבל קטני אומות העולם אין להם חלק לעולם הבא', ובדור המבול כולם דין אומות העולם יש להם, שהגם שלא הגיעו לעונש יש לדון בהם משפט כמשפט רשע, כי מעשה אבות יעשו בנים זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים (ע"פ ישעי' א ד), ונח דן בו משפט קטני ישראל וינצלו בזכות אביהם, גם בבוא חרון אף לעולם יגן ה' בעדם:
