חכמת חיים

בדורותיו (ו, ט)

ברש"י: ויש דורשים אותו לגנאי. ללמדנו שצדיק אף שיש עליו התנגדות אין זה אומר שיש בו פגם, כי גם נח שהתורה העידה עליו שהוא צדיק 'יש דורשים אותו לגנאי'.

(הרה"ק רבי ארי'ה לייב משפאלי זצ"ל)

את שם את חם ואת יפת (ו, י)

נח לימד שלושת הדברים האלו, את שם – לזכור תמיד את שם האלוקים. את חם – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות. ואת יפת – לעשות אך ורק מעשים שהם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

(הרבי מפרשיסחא)

קץ כל בשר בא לפני (ו, יג)

"קץ כל בשר" זה יום המיתה. אומר הקב"ה: יום המיתה בא לפני בטענה שאין איש זוכר אותו וחושב על הדין הצפוי, וההוכחה – "כי מלאה הארץ חמס".

(כלי יקר)

ויבא נח אל התבה מפני מי המבול

וברש"י: אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים.

ותמוה איך יאמר על נח כזאת, ויש לפרש דהנה אמרו רז"ל (נדה ל:) דאפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה תהיה בעיניך כרשע. ושאל רבינו הקדוש מלובלין זי"ע דמה יעשה האדם אם הקב"ה בעצמו יאמר לו צדיק אתה, הרי אז מוכרח להאמין בעצמו שהוא צדיק. ויען הרה"ק ואמר שאך ברגע זו שהוא שומע מפי הקב"ה שהוא צדיק, באותה רגע בלבד יאמין כן, אבל אח"כ שוב יהא בעיניו כרשע שמא גרם החטא. והן הן דברי רש"י, אף נח שהקב"ה בעצמו אמר לו כי אותך ראיתי צדיק, "מקטני אמנה היה", מאמין באותה רגע ששמע מפי הקב"ה, אבל אח"כ שוב לא היה מאמין שהוא צדיק ושינצל מהמבול. לכן נשאר בחוץ עם כל בני דורו עד שדחקוהו המים אל התיבה.

(קדושת ציון)

צהר תעשה לתיבה (ו, טז)

מובא בספה"ק והובא בקדושת לוי כמה פעמים, שכל דבר תלוי במחשבה, ובמחשבה לבד אפשר להמשיך, וכ"ש בדיבור, ועי"ז ממתיק ומהפך, וכגון מצר"ה רצ"ה ומנג"ע ענ"ג וכדו', וזהו הכח בשעת התפילה שצריך לעלות בו מעולם לעולם כידוע. וע"ז אמר צה"ר תעשה לתיבה, פי' שתאיר לדיבור התפילה ע"י תורה, ועי"ז מהפך מתיבת צר"ה לצירוף צה"ר.

(חוקי חיים)

וירבו המים וישאו את התבה וכו'

איתא בגמרא (תענית ז.) אין מים אלא תורה, לרמז מה שכתוב בספה"ק שילמד אדם קודם התפילה ואז סגולה שיכווין בתפילתו כדבעי ותעלה התפילה למקומה, וזה נרמז כאן בכתוב, 'וירבו המים' אם הרבה בלימוד התורה שנקרא מים, ואח"כ התפלל אז 'וישאו את התבה' התיבות שאומר בתפילתו, 'ותרם מעל הארץ' יעלו תיבות התפילה מן הארץ ויתקבל לעילא.

(הרה"ק מליסקא)