דברי הספד על הגה"צ המקובל רבי דוד בצרי זצ"ל מאת הרב הגאון האדיר ציס"ע המקובל האלוהי רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א

דברי מורנו בליל יו"ט א' דסוכות על מורו ורבו וידיד נפשו הגדול הגה"צ ר' דוד שלום ב"ר יוסף יהודה נעים בצרי זצ"ל נלב"ע ערב חג הסוכות תשפ"ז

מחמת קדושת היו"ט לא הספידו, רק סיפר דברי שבח ומעשי הצדיקים שמותרים אף יו"ט.

האופן שנעשה חתן אצל הגר"ס מוצפי זצ"ל סיפר מורנו שהטעם והאופן שזכה הגה"צ ר' דוד להיות חתנו של הגה"צ ר' סלמאן מוצפי זצ"ל, היה מפאת שהסכים לבקשת חותנו שיתחיל ללבוש בגדי לבן בשב"ק, שזה היה דבר קשה לשאר בחורים, ובראותו גודל ביטולו לקחו לחתן, ולמד עמו חותנו את כל הזוה"ק בעיון עם המפרשים (אך לא חפץ ללמוד עמו כתבי האריז"ל מחשש שמא יטעה בכוונות ואינו יכול ליקח אחריות על זולתו, כי טעות בכוונות הר"ז חורבן לכל העולמות).

מופת עצום, עד ששמע מורנו מהגה"צ המקובל ר' שמואל דרזי זצ"ל (חברותא של הגה"צ ראש המקובלים הגר"י כדורי זצ"ל) שהכיר את הבל"י עוד ממקום מגוריו בבבל (עיראק), ומעיד שכל מה שכתב הבל"י בספרו (מנחת יהודה רוחות מספרות) על הדיבוקים שהוציא ומה שסיפרו לו וכו', והעיד בזה הגה"צ הנ"ל שלא היה זה אלא חלק קטן מהדיבוקים שהוציא. וכן סיפר מורנו שהיה בעירו רגילות שהנשים היו לוקחות בבוקר את ילדיהם הקטנים כשלא הרגישו בטוב (כרגיל אצל הילדים) אל ביתו של הבל"י, והיו עומדים בשורה לפני פתח ביתו, (וממש היה כמו שרגילים היום לקחת הילדים לקופת חולים כשאינם מרגישים בטוב), והוא בחזרתו מתפילת שחרית היה מברך כל אחד ונותן קמיע המתאים עבורו, והיו רואים שם ישועות גדולות, והיה מכוון בזה לקיים מצות קידוש ה' (וכמו שכותב כן תלמידו הגה"צ הגר"י כדורי בהסכמה לספר תמים תהיה מהגה"צ ר' יעקב הלל שליט"א, שיש לכוין בכל הקמיעות שכותב לקיים בזה מצות 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', לקדש שמו הגדול ברבים, ולכין בזה העלאת הרפ"ח ניצוצים וכו' השייכים למצוה רבה זו, וכן הראה לו הגר"ד קמיעות שהניח עליו זקינו הבל"י בהיותו ילד קטן), אך חתנו הגה"צ ר' סלמאן לא המשיך בדרכו ולא היה מקבל קהל לברכה וישועה, אלא היה עוסק כל היום בעבודת הקודש בהצנע לכת עם ה' אלקיו, ובתפילות ארוכות בכוונות ויחודים.

ב' העבודות של הבית לחם יהודה (רבי יהודה פתייה) ושל הגר"ס אצל הגר"ד
וסיפר ששאלו פעם את ר' סלמאן מדוע אינו הולך בדרך רבו הבל"י לקבל את בנ"י ולהושיעם מצרותיהם, וענה ר' סלמאן וגילה לשואל (שכנראה היה אדם חשוב שהוצרך לענות לו), ש'תאמין לי שבתפילה אחת עם כל הכוונות של הרש"ש וכו' שאני מכוין הרי אני פועל ישועות לבנ"י יותר מאשר אם הייתי מקבלם', [שאז היו עלולים להפריע לו מעבודת קדשו בתפילה], וסיים מורנו שאצל ר' דוד היו שני העבודות (כמו אצל זקינו הבל"י), הן עבודתו בתפילות ארוכות עם כוונות כל ימי חייו, והן בקבלת קהל לברכה וישועה.

תחייה"מ שהחיה הגר"ס את חותנו הבל"י וסיפר מורנו שאף שר' סלמאן זצ"ל היה מסתיר עצמו וכחו הרוחני לפעול ישועות כנ"ל, מ"מ גם הוא היה כחו גדול בפעולת ישועות (כשהיה נצרך לכך ולא היה אחר שיעשה זאת, בבחי' מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים), וסיפר בזה על מופת עצום שפעל להחיות את רבו הבל"י אחר שקבע הרופא שכבר יצאה נשמתו, ובא לשם תלמידו ר' סלמאן במהירות והורה לקחתו מהרה לבית החולים שערי צדק ולהורות לרופאים להכותו במכות חשמל עד שיתעורר וישוב לתחיה, ואמר על עצמו שהוא ילך אל הכותל המערבי ושם יפעל שישוב רבו הבל"י לתחיה, מחמת שהשיג ברוח קדשו שעדיין לא הגיע זמנו האמיתי למות, מחמת שעדיין לא גמר את כתיבת והדפסת ספרו הבל"י על הזוה"ק, וע"כ עליו לקום ולגמור את כתיבת ספרו, וכן יזכה להוליד עוד וולד (וכן היה בפועל כמו שהשיג ר' סלמאן ברוח קדשו).

דרכו הק' בתפילותיו בארוכה בכוונות וסיפר שדרכו של הגר"ד היתה שכל שמו"ע הן בלחש והן בחזרה היו באריכות גדולה בכוונות, כשעה כל שמו"ע, וביחד היו כל ג' התפילות נמשכים קרוב לחסידים הראשונים שהיו מתפללים תשע שעות ביום, וראה בסידורו שכתב בעצמו שמיום שהתחיל להתפלל בכוונות לא ביטל תפילה בכוונות אף פעם, מלבד פ"א שלא היה לו סידור באונס, וכן נהג עד סמוך לפטירתו שהיה אנוס ממש מחמת חליו, וגם אז השתדל לכוין מה שיכל, ובתחילת חליו היה מאריך בשמו"ע יותר מהרגיל כמה שעות מחמת הקושי, והיה מתפלל עם כל הכוונות בפרטי פרטות, כשיטת המקובלים הספרדים שסברו כן, (עיין בספר דהגר"ש דבילצקי זצ"ל), ובבחי' זו היה 'מכוין הדור' שלא ראינו כמעט כזאת.

עבודתו הגדולה בתיקון חצות בבכיות עוד סיפר שהיה בוכה הרבה על צער השכינה בכל עת מצוא, והיה מרבה להתענות ועסק הרבה בתיקוני היסוד (בפרט בימי השובבי"ם ובחודש אלול וכו'), והיה עושה הכל עבור תיקון השכינה, ופ"א סיפר למורנו שחמיו אמר לו שכשיש מלחמה ונופלים פצצות וטילים יש לומר תיקון חצות ולמלאות כוסו בדמעות, וכן היה הוא עושה בפועל, שהיה בוכה הרבה על צער השכינה.

המעשה שהציל הבית לחם יהודא רבי יהודה פתייא את בני ארץ ישראל מהצר הצורר
וכן שמע ממנו מורנו את המעשה שהבאנו כמ"פ על זקינו הבל"י שבבכיותיו על קבר רחל הציל את בנ"י מהצר הצורר בשנות המלחמה. שכשעמד הרשע העמלקי להיכנס לאר"י עשו הבל"י ואשתו ריבוי תפילות ובקשות בקבר רחל עד שזכו שניהם להתגלות רחל אמנו - התגלות השכינה הק' שגילתה להם שכבר בטלה ונמתקה הגזירה מיושבי ארה"ק, והוסיף בזה כמה פרטים במעשה, שהרה"ק הר"י הגיע לשם עם תלמידיו וערכו שם תפילות ותחנונים, ובגמרם התפילות ורצו לפנות לנסוע לביתם, שמע איך מדברים הערבים בינם לבין עצמם בערבית, ואומרים זל''ז שהבכיות והתפילות של היהודים לא יועילו להם כלום, כי עוד מעט יבואו לכאן הגרמנים וישחטו את כולם (עכ''ל הטמא ר"ל), ובשמעו זאת ציוה לתלמידיו לחזור איתו לציון הק' ונתן לכל אחד מהם בידו כוס, והורה להם שעל כל אחד למלאות הכוס בדמעות שליש, והתחילו בהתעוררות מחודשת להתפלל ולהתחנן בבכיות ובדמעות, ואז באמצע התפלות הנשגבות האלו זכו לגילוי רחל אמנו כנ"ל, וסיפר שהרה"ק אדמו"ר האמרי אמת מגור אמר על הבית לחם יהודה (הר"י פתייא זצ"ל), שאם היה בפולין אחד שהיה עושה כמוהו בעבודתו הקדושה להרבות כ"כ בכאלו תפילות ובקשות כפי שעשה בקבר רחל, היו ניצולים מגזירת ההשמדה שעברה עליהם במלחמה"ע.

הקושי שלו בבית הרפואה
כן הזכיר את שהבאנו לאחרונה שאמר לו הגר"ד בהיותו בבית הרפואה, שעיקר הקושי שלו לשהות שם הוא שאין יכול לצייר בדמיונו לפני התפילה איך שהולך משם עד מקום המקדש, כמו שהיה רגיל לצייר כן בדעתו בהיותו בבית מדרשו (שמשם ידע הדרך למקום המקדש, אך מבית הרפואה לא ידע הדרך). ואף כששכב בבית הרפואה מחובר לאינפוזייא וכו', לא התאונן כלל על כאביו, (ואמר בשמחה שמרגיש טוב וכו'), אלא שהצטער שכיון שידו תפוסה במכשירים אין הוא יכול להחזיק כוס של ברכת המזון בידו.

רפואה למחלה הידועה ע"י הנחת תפילין עוד הזכיר המעשה שראה בעצמו שהגיע אליו בחור חילוני שהיתה לו המחלה הידועה רח"ל על ידו במקום הנחת תפילין, והיתה המחלה ניכרת באופן בולט על ידו, ואמר לו להניח תפילין ועי"ז יתרפא מהמחלה ללא שום טיפול אצל רופא, וכן הוה.

כחו הגדול להציל עוברי ישראל
וכן סיפר שראה בעצמו הרבה מאד סיפורים (כמעט בכל יום) שהיה מורה לאמהות שהרופאים הורו להן להפיל עוברן (מחמת שהעובר חולה וכדו') ותמיד היה מבטיח להן בהבטחה גמורה שהעובר יהיה בריא (וכן היו כמה מבאי ביהמ"ד דידן ששלח מורנו אליו עם מקרים כאלו והבטיח כנ"ל), והיה לו בזה סייעתא דשמיא נוראה, והציל בזה המוני עוברים ממיתה. ופעם גילה למורנו הסוד והכח שיש בידו איך להציל עוברי ישראל באופן שלמעלה מדרך הטבע (וכנ"ל שתמיד היה מדבר מענין זה בגודל החיוב להוליד בנים רבים לעולם בכל דרשה שהיה דורש ברבים אף במקומות שלא היה שום קשר לענין זה).

סדר יומו ועיקר מעלתו של הגה"צ זצ"ל והדגיש מורנו שעיקר שבחו וגדולתו של הגר"ד הוא בזה שכל ימיו מסר הגר"ד נפשו על התורה והתפילה ועבודה"י ובעבודת היחודים הק', בפשטות ובתמימות הגמור, ולמד כל היום כשהוא מעוטף בטו"ת (כשלא היה אנוס), ובלילה למד עם חברותות ושיעורים עד חצות הלילה.

ענין מדותיו הנאצלות
והיה מופלג במדות טובות בענוה ובשפלות כלפי כל אחד, באופן שאין לשער ואין לתאר, שהיה סובל כל אדם, והיה מקרב כל אחד, והיה מחזיר רשעים גמורים עי"ז בתשובה, ופעל ושלח שלוחים להציל מבנות ישראל שנשבו בין הגוים במסי"נ, והיה מתפלל שעות ארוכות שמו"ע אף כשסביבו עשו אנשים רעש, וסבל הכל (ואף אם היה לפעמים גוער לצורך היה זה בנעימות ובמתיקות), והיתה לו עבודת המידות גדולה בזה שהיה נח וסבלן עצום לכל אחד באופן מופלג, ולא היה מקפיד שמשתמשים בספריו וכו', והיה דלתו פתוחה לכל.

דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים בערב סוכות וקיים הבורא מצוות ולקחתם לכם פרי עץ הדר זה צדיק הדור כמבואר בזוהר זכות הצדיק תגן בעדנו לכל הישועות אמן.