בפרשתנו פרשת נח (בראשית ו-יג): "ויאמר אלקים אל נח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ". ופירש רש"י ומקור הדבר בגמרא (סנהדרין קח.): "כי מלאה הארץ חמס, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".
נראה לפרש בדרך רמז על פי מה שמבואר ב"שער הכוונות" לרבינו האריז"ל (פסח דרוש ב) בענין המתקת הדינין בבינה על ידי שם קדוש אכדט"ם הממתיק את הדין של שם אלהי"ם בחילוף אותיות שלפניו, והנה הדברים בלשון קדשו:
"ולכן הוא נקרא בשם אכדט"ם שהוא חילוף אלהי"ם בא"ב ג"ד כנודע, והוא מתחלף באותיות שלפניו. ואמנם אות אלף אין אות לפניה, ולכן אינה יכולה להתחלף, אבל אות למד מתחלפת באות כ' שלפניה, ואות ה' באות ד' שלפניה, ואות יוד באות ט' שלפניה, ואות מם סתומה באות מ' פתוחה שלפניה, האמנם לפי שעתה היא בסוף התיבה, אי אפשר להישאר פתוחה ולכן נכתבת סתומה.
והנה שם הזה הוא יותר רחמים ופנימי משם אלהי"ם, כי הרי הוא בחינת האותיות הקודמות לאותיות אלהי"ם, ואילו היה מתחלף באותיות המאוחרות לשם אלהי"ם, והוא שם במוכ"ן ודאי שהוא יותר דין ויותר חיצון משם אלהי"ם, וב' תמורות אלו נזכרו בספר הזוהר בפרשת פקודי (דף רסא. ורסב.)".
שם אכדט"ם הוא שם הבטחון בסוד בטחו בה' עדי ע"ד
רחש לבי דבר לבאר בדרך השוה לכל נפש, מהי עבודת הקודש המוטלת על האדם להמתיק את הדין משם אלקי"ם על ידי שם אכדט"ם, וכל שכן להמתיק הדין מהשם במוכ"ן שאחרי אותיות אלקים שהוא עוד יותר דין משם אלקים, על פי מה שהביא המקובל האלקי הרמ"ק ב"פרדס רמונים" (שער יז פרק ד), כי הנהגת הנס למעלה מדרך הטבע שורשה משם הוי"ה המהוה כל הוויות, ואילו הנהגת הטבע שורשה משם אלהי"ם בגימטריא הטב"ע.
נקדים עוד מה שמבואר בדברי רבינו האריז"ל ב"שער הכוונות" (פסח דרוש יב) כי שם אכדט"ם הוא שם הבטחון, ובלשון קדשו: "והנה ה' אותיות אכדט"ם... על זה אמר הכתוב (ישעיה כו-ד) בטחו בה' עדי עד... כי הוא באימא עילאה והוא רחמים ולכן בו תלוי הבטחון". וכוונתו כי בטחו"ן בגימטריא שם אכדט"ם עם הכולל, ושם זה עולה בגימטריא ע"ד, ומה שכתב שהוא רמוז בכתוב "בטחו בה' עדי עד", נראה לפרש כוונתו, שצריך לבטוח בה' "עדי עד", עד שיזכו לעורר את שם הבטחון אכדט"ם בגימטריא ע"ד.
הנה כי כן נשכיל ללמוד מזה לקח נשגב בעבודת המתקת הדינים, כי כאשר אדם עוסק בעניני עולם הזה ונמשך אחרי הנהגת הטבע, בחושבו כי הכל מתנהג על פי דרך הטבע וכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, הרי הוא מעורר על עצמו ח"ו מדת הדין משם אלהי"ם בגימטריא הטב"ע, והעצה על כך היא להתחזק באמונתו ולשים תמיד את בטחונו בה' המנהיג את כל עניני הטבע והוא זן ומפרנס לכל הבריות, ועל ידי הבטחון הוא מעורר את שם הבטחון אכדט"ם הממתיק את הדין של שם אלהי"ם בהנהגת הטב"ע.
ועל כך מזהיר אותנו הכתוב בפרשת עקב אזהרה חמורה (דברים ח-יא): "השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך... פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים... ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
וכן כאשר אדם רואה שנתעורר ח"ו עליו הדין משם אלקי"ם, יחזק עצמו שלא ליפול בתהום היאוש שמפיל עליו היצר שבדרך הטבע אין לו שום תרופה, כי אז הרי הוא מעורר על עצמו דינין מצד הטב"ע בגימטריא אלהי"ם, אלא ישים את בטחונו בה' שבידו להושיעו מכל צרה, ועל ידי זה יזכה לעורר את שם הבטחון אכדט"ם הממתיק את הדין של שם אלהי"ם. וזהו שאמר דוד המלך (תהלים לב-י): "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו", כי על ידי הבטחון בה' נמתקים כל הדינים.
שם במוכ"ן שאחרי אלקי"ם הוא בסוד "אין אדם נוגע במוכן לחבירו"
בדרך זו במסילה נעלה לבאר איך על ידי שם הבטחון אכדט"ם זוכים להמתיק גם כן הדין של שם במוכ"ן שהוא אותיות שאחרי אלקי"ם, נקדים מה שכתוב ב"לקוטי תורה" לרבינו האריז"ל (פרשת יתרו) על מה שאמר משה רבינו ליתרו (שמות יח-טז): "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו", וז"ל "דע כי שם אלהי"ם אם תחליפו באותיות הסמוכין לאחריהן שם במוכ"ן גימטריא חק"י, וזהו חק"י אלהי"ם, כי חק"י יוצא מאלהי"ם". וצריך ביאור להבין הקשר בין מה שהודיע משה רבינו לישראל את "חקי האלקים" לשם במוכ"ן שהוא אחרי שם אלקים.
ונראה לבאר הענין בזה על פי מה שהזמין הקב"ה לידינו פנינה יקרה מפז ומפנינים ב"מדבר קדש" לכ"ק אדמו"ר מרן השר שלום מבעלזא זי"ע (פרשת תצוה), שדיבר בקדשו לפרש הפסוק (תהלים עג-כח): "ואני קרבת אלקים לי טוב, שתי בה' מחסי" וגו', כי האותיות הקרובות לשם אלהי"ם הוא שם במוכ"ן, ושם זה רומז על מה ששנינו בגמרא (יומא לח:): "אין אדם נוגע במוכ"ן לחבירו". וזהו פירוש הפסוק: "ואני קרבת אלקים לי טוב", פירוש, טוב לי אותיות הקרובות לשם אלהי"ם שהוא השם במוכ"ן המכין לכל אדם את חלקו המגיע לו, כי זה מסייעני "שתי בה' מחסי", לשם בה' את מחסי ובטחוני. אלו דבריו הקדושים.
ועתה בא וראה מה שמצינו עוד מקור קדום לכך במשנתו הטהורה של המגיד הקדוש מקאז'ניץ זי"ע, כמו שהביא ב"אוהב ישראל" (פרשת ויצא) בשמו, והנה הדברים בלשון קדשו על הפסוק (בראשית ל-ב): "ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן, ואיתא בתרגום המיני את בעיא, הלא מן קדם ה' תבעין. והוא פלא לעיני כל יודעי דעת. ויש לומר דידוע ששם אלהי"ם הוא גימטריא הטב"ע, ואותיות המאוחרות משם אלהי"ם הוא במוכ"ן, שהכל מוכן ומזומן על פי הטבע. והנה רחל אמנו לא היתה ראויה להוליד על פי הטבע, ולזה כשאמרה ליעקב הבה לי בנים כאילו היה מוכן לה, לזה ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהי"ם אני, רצונו לומר וכי על פי הטבע מאותיות במוכ"ן שהם תחת אותיות אלהי"ם את רוצה שיהיה לך בנים, הלא מן קדם ה' תיבעין, היינו מהאותיות הקודמות לשם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו היינו טדה"ד, משם אתה צריך להמשיך לך בנים, מפני שזה השם כולו רחמים גמורים וחסדים גדולים, והוא קודם שהיה הוי"ה בעולם, והוא בגימטריא כ"ב אותיות התורה, ועל דרך בני חיי ומזוני במזל"א תליין והמשכיל יבין".
"אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים"
הנה כי כן הרווחנו להבין לפי זה הקשר הנפלא בין הדין של שם אלהי"ם בגימטריא הטב"ע, ובין הדין של שם במוכ"ן שהוא אחרי שם אלקים, כי כאשר אדם שוכח שהקב"ה הוא הנותן לו כח לעשות חיל, ואין אדם יכול לגעת "במוכן" לחבירו, והוא מתקנא בחבירו וחומד בממונו, הרי הוא מעורר עליו את הדין משם אלהי"ם בגימטריא הטב"ע, ועוד יותר מהשם במוכ"ן שהוא יותר דין משם אלקי"ם.
לפי האמור נשכיל להבין שכאשר אדם אינו נוגע במוכ"ן לחבירו, כי יש לו בטחון בהקב"ה הזן ומפרנס לכל הנבראים ששם הבטחון הוא בסוד שם אכדט"ם, על ידי זה הוא ממתיק את הדין של שם אלהי"ם וגם את הדין של שם במוכ"ן על ידי שם אכדט"ם שהוא לפני שם אלקים.
מעתה יומתק להבין הרמז של רבינו האריז"ל על מה שאמר משה רבינו "ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו", שרמז באומרו "חקי האלקים" על שם במוכ"ן בגימטריא חק"י, ולפי האמור הכוונה ברורה שלימד משה רבינו את העם כי "אין אדם נוגע במוכן לחבירו", ועל ידי זה הוא ממתיק את "חקי האלקים" הדין של השם במוכ"ן היוצא משם אלהי"ם.
מה נפלא לרמז המתקה זו בדברי הנביא (ישעיה מד-ו): "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים". פירוש, "אני ראשון" הוא רמז על שם הבטחון אכדט"ם שהוא ראשון לפני שם אלקים, "ואני אחרון" הוא רמז על שם במוכ"ן שהוא אחרון אחרי שם אלקים, וכאשר אדם מקדים את הבטחון שהוא שם אכדט"ם, ונזהר מלפגום בשם במוכ"ן שאחרי שם אלקים על ידי שהוא מאמין באמונה שלימה שאין אדם נוגע במוכ"ן לחבירו, מבטיח הקב"ה "ומבלעדי אין אלקים", שלא ישלוט בו הדין משם אלקים.
כיון שבאנו לידי כך יאירו עינינו להבין רמז הכתוב בפרשתנו: "ויאמר אלקים" שהוא מדת הדין, "לנח קץ כל בשר בא לפני", אך שמא תאמר שעדיין אפשר להמתיק את הדין משם אלהי"ם על ידי האותיות שלפניו שם אכדט"ם, לכן הוסיף הקב"ה לומר לו "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", ונגעו "במוכן" לחבירם, ועל ידי זה פגמו בשם הבטחון אכדט"ם, וגם בשם במוכ"ן שאחרי שם אלקים שהוא דין קשה משם אלקים, ולכן "והנני משחיתם את הארץ". וזהו שפירש רש"י "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל", ופגמו בכך בשם הבטחון אכדט"ם ובשם במוכ"ן ועל ידי זה נתעורר עליהם הדין משם אלקים.
ויש לומר כי זהו שרמז הקב"ה לנח (ז-א): "ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי לפני צדיק בדור הזה", ב"א ראשי תיבות ב'מוכן א'כדט"ם, בזכות שלא פגמת בב' שמות אלו המורים על בטחון בה' ושאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, תזכו לבוא אתה וכל ביתך אל התיבה שלא תשלוט בכם דיני אלקים, כי על ידי הבטחון שלך זכית להמתיק את השם אלהי"ם באותיות הקודמות שם אכדט"ם בסוד "בטחו בה' עדי עד".