דרשה בענייני סיום מסכת ועוד – נמסר בסעודת סיום מסכת חולין בשכונת הר נוף בירושלים ביום ד' ג' חשון תשפ"ז (330)
- Noach
- 5787
- Hebrew
אנחנו נמצאים כעת בסיום מסכת חולין של ידידינו היקר הבה"ח אליסף מרדכי שיחי', ואנחנו נמצאים כעת בימים שבין פרשת בראשית לפרשת נח ונאמר בעז"ה כמה דברים שקשורים לסיום מסכת ולורה הנרמזים בפרשיות אלו: הנה, קראנו בשבת הקודמת את פרשת בראשית, ולא רק שבפרשה נרמז עניינים אלו אלא במילה הראשונה של הפרשה והתורה לפי שידוע מה שאמר רבינו הגר"א זיע"א שבמילה: "בראשית" מרומזים כל ענייני התורה (וכן רבינו הרמב"ן זיע"א רמזם בפרשת האזינו), ולמשל פדיון הבן ש"בראשית" ר"ת: בן ראשון אחרי שלושים יום תפדה, וכן ברית מילה: בר (בן) אחר שמונה ימים תמול, וכן סיום מסכת עלה לי בס"ד: בראשית את ששה יסודות תלמד, וזה רמז לש"ס המיוסד על ששה סדרי משנה, וכן ידוע מה שכתב הזוהר הקדוש שזה רמז לשבת קודש ש"בראשית" באותיות (כפולות): "ברא י(ום) שבת", וזה על דרך: "ברא – שית", היינו שברא את ששת הימים שתכליתם שב"ק, וכן שמעתי פעם מחכם אחד שליט"א בביאור דברי הגמרא סוכה (מ"ה:) שאמר שם חזקיה א"ר ירמיה משום רשב"י יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין וכו' ואילו בני ר' אלעזר עמי מיום שנברא וכו', והרמז בזה: "בראשית" ר"ת: תנא אלוקי ר' שמעון בר יוחאי, "ברא" ר"ת: בנו ר' אלעזר! והיינו שבזכותו יכול לפטור כל העולם מיום שנברא, וא"כ נרמז ר"א במילה: "ברא" ושפיר דברי הגמרא הנ"ל, וחזינן עכ"פ גם רמז לסיום מסכת, וגם רמז לעומקה של התורה שהכול נרמז בה ואפילו במילה אחת ממנה, וזה כוח התורה שבכתב שעליה בנויה התורה שבעל פה הכלולים זה בזה, וזה קשור לסיום שבו אנחנו משתתפים כעת.
וידוע מה שכתב רבינו ר' חיים מוואלזין זיע"א בביאור דברי המשנה (אבות): "בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה" שבפשטות מפרשים שהכול נמצא בתוך התורה, והוא זצ"ל מבאר דבר מאוד עמוק ("רוח חיים" על אבות שם) שבכל סוגיה בתורה נמצאת כל התורה! ולמשל: אפשר להתיר עגונה מסוגיה של סוכה, ושאלו פעם את מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל: הרי שר' חיים כתב דוגמה זו עמדה לו איזה דוגמה בראש? והיכן מצאנו שאפשר להתיר עגונה מסוכה? והשיב מרן זצ"ל: כוונתו היא לסוגיה בבא בתרא (קס"ב:): "מלאהו בקרובים מהו"? היינו אדם שמילא גט בשני עדים כשרים, אמנם, כיון שנשאר מקום עד סוף הגיליון הוא מילא אותו ג"כ בחתימות של קרובים שפסולים לעדות כידוע, ומכריעה הגמרא שהגט כשר, ואומרת הגמרא: "ואל תתמה שהרי אוויר פוסל בשלשה וסכך פסול בארבעה", והיינו שאם יש אוויר פתוח במקום מסוים בסכך הרי שעד ג' טפחים זה כשר כי אמרי': "לבוד", ואילו מוסיפים שם סכך פסול הרי שעד ד' טפחים זה כשר, וכן הלכה, וא"כ חזינן שמילוי פסול מועיל וממנו לומדים לעניין גט המתיר אישה עגונה, ואח"כ מצאתי עוד דוגמאות לזה, ואכמ"ל, וא"ח רואים כמה עומק יש בתורה, וזה מבהיל!
הפרשה הבאה היא פרשת נח וגם בה אנחנו מוצאים רמזים נפלאים על דברים בתורה וגם זה בתחילת הפרשה ממש: כתוב בפסוק: "אלה תולדות נח וכו', ואמר לי פעם הגה"צ ר' גרשון שטיינברג זצוק"ל רמז נפלא בזה לשבת קודש שאיתא בגמרא שבת (קי"ח:) שאדם ששומר שבת זוכה להינצל מחבלי משיח, משעבוד מלכויות, וממלחמת גוג ומגוג, והרמז הוא: "אלה תולדות נח" = אלו הם ה"תולדות" היינו התוצאות והשכר של מי שנח בשבת: "את שם" = הוא ניצול מ"שם" שזה ר"ת: שעבוד מלכויות, - "את חם" ר"ת: חבלי משיח שהוא ניצול מהם, "את יפת" = היינו גוג ומגוג שהוא ניצול מהם, שהרי הם בניו של יפת, וכמו שאמר הכתוב: "ובני יפת גומר ומגוג", וזה נפלא! עוד הוא אמר לי חידוש נפלא המרומז כאן הקשור לחג החנוכה הקרב ובא: ידוע מה שמובא בגמרא שבת (כ"א:) וכן נפסק להלכה בשו"ע (סי' תרע"א) שנר חנוכה מצווה להניחה בפתח ביתו מבחוץ, ואם הוא דר בעלייה ואין לו פתח לרה"ר {ומבואר עפ"י הגמרא בבא בתרא (פ' חזקת הבתים): "שיכוני גוואי" ו"שיכוני בראי", והיינו שהוא נכנס לביתו דרך בית חברו ישר לעלייה, דבלאו הכי אין לך אדם שאין לו פתח, וכי הוא נכנס לביתו מהירח? אלא שאין הפתח שלו, והבן} מדליק בחלון, ובשעת הסכנה "מניחו על שולחנו ודיו", והרמז כאן הוא: "אלא תולדות נח" = אלו סוגי הדלקות: "נח" ר"ת: נר חנוכה = "את שם" ר"ת: שולחן מדליק, וזה: בשעת הסכנה, וכנ"ל, - "את חם" ר"ת: חלון מדליק, "את יפת" ר"ת: יש פתח תדליק, (והטעם שזה רמוז בסדר הפוך, נ"ל שזה על דרך: "מוסיף והולך", והיינו שההידור עולה, כב"ש, והבן), וחזינן כמה עומק יש לתורה ואיך כל התורה שבע"פ רמוזה בתורה שבכתב!
עוד התחדש לי בס"ד במילה: "בראשית" שרומז על התחלה חדשה, והנה, אצל יהודי אין אף פעם סיום אלא מיד שהוא מסיים משהו הוא מתחיל משהו חדש, וכן בסיום מסכת כשמסיים מסכת מתחיל מיד מסכת חדשה, וידוע מה שרמזו בספרים הקדושים ש"סמאל" שהוא מלאך הר"ת של שמו הם: סיום מסכת אין לעשות, והיינו שהוא המלאך המקטרג, ולא אכפת לו שאדם יתחיל מסכת העיקר שהוא לא יסיים אותה, וסיום מסכת הוא גירא בעיניו, כי אדם שמתחיל ולא מסיים איננו עקבי והוא לא תופס את הלימוד כדבר מרכזי, ולכן זכות גדולה היא לנו להשתתף בסעודת סיום מסכת שמזה שהוא אינו יכול לסבול את זה עד שזה רמוז בשמו אנחנו מבינים כמה סיום מוסיף לכוח הקדושה בעולם! עוד רמזו בספרים ש"סמאל" ר"ת: סעודת מצווה אין לעשות, והיינו ג"כ שלא אכפת לו שעושים מצווה אך לשמוח בה? זה ממש גירא בעיניו, ומזה נלמד כמה יש לנו לשמוח במצוות והסעודה הגדולה מסמנת את השמחה, ויש לו שמחה גדולה אם אדם מסיים מסכת ועושה פרצוף כזה ואומר: "אוי! כמה זה היה קשה"? ומביא כמה בורקסים ועושה פרצוף! וזה משמח את הס"מ ח"ו, אך כשעושים סעודה גדולה וכמו שהיה כאן הלילה, הרי שפעמיים הגדלנו את כוח הקדושה, אחד, בעצם סיום המסכת, וכנ"ל, והשנית בעצם הסעודה והשמחה הגדולה, וכן שמתחילים מסכת חדשה הרמוז ב"בראשית" שמיד שמסיימים את התורה "מתחילים מבראשית"!
ייתן ה' שנזכה לכל הברכות ברוחניות ובגשמיות "ישועות מקיפות" לכלל ולפרט, אמן!
כ"ק האדמורי"ם מסוכטשוב, ראדזין בית וגן שליט"א ברכוני בליל ש"ק נח תשפ"ז בחמימות רבה ובלחיצת יד כאן בבית וגן.
כ"ק האדמו"ר מסקעליא שליט"א מארה"ב ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד אור ליום א' ז' חשון תשפ"ז כאן בירושלים.
הוספות לגיליון "פניני מאיר" סוכות תשפ"ז (גיליון 328) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי ביום א' ז' חשון תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר!
ויש לי להוסיף בעניין קושיית המזרחי: מדוע לא עושים שבע סככות רמז לשבעת ענני הכבוד? שרבינו החיד"א זיע"א מקשה: איך אמרו חז"ל שהסוכה יכולה להיות: "שנים כהלכתן ושלישת אפילו טפח", הרי א"כ חסר ברמז לענני כבוד, שהרי יש רק שני דפנות, ובסוכה מלאה יש ד' דפנות ועוד למעלה ולמטה? ואפשר לתרץ את זה וגם את קושיית המזרחי הנ"ל עפ"י מה שמובא בפייט לסוכות ששבעת ימי סוכות הם כנגד שבעת ענני כבוד, וא"כ מובן שפיר שבאמת יש לנו שבע סככות, שהרי כל יום זה כנגד ענן אחר, וכל יום זה מצווה חדשה, וא"כ יש לנו בעצם הימים רמז לז' ענני כבוד, ולכן יש בכל יום קרבן אחר, ש"חלוקים בקרבנותיהם" כי בכל יום זה מצווה חדשה, והבן.