אין מחילה על דיני ממונות
סיפר הגאון רבי חיים מוואלאז'ין זצ"ל, בשכונתי התגוררו שני שכנים, אחד עשיר ואחד עני מרוד, באחד הימים נכנס 'דיבוק' בתוך העני, ומאותו היום התחיל העני לעשות צרות להעשיר, היה צועק ומבזה אותו, עד שבאחד הימים תפס העשיר את העני והביא אותו לפני, שאלתי אותו: מי אתה?!
ענה לי הדיבוק: אני הייתי מלמד תינוקות בבית אבי העשיר הזה, יום אחד עשה אביו עסקה עם אדם אחד, ורימה אותו בעשרת אלפים רובל, ואני חתמתי כעד על העסקה, אפילו שידעתי מהרמאות, לאחר מותי כאשר באתי ליתן דין וחשבון על מעשי, נגזר דיני שכיון שחתמתי בתור עדות עלי לחזור לעולם השפל כדי לשלם את החוב... ולכן נטפלתי להעשיר כדי שישלם את החוב של אביו.
לשמוע הדברים הללו צעק העשיר: רמאי, נוכל, שקרן, אני מכיר אותך היטב, הלא עברת את כל העבירות שבתורה! מדוע שאני יאמין לך שירדת בגלגול רק בשביל חתימה שחתמת בתור עדות, ואפילו לא גנבת בעצמך, הרי עשית דברים חמורים יותר מזה?!
ענה לו הדיבוק: נכון, צדקת בדבריך שעברתי עבירות חמורות, אבל בימי הזקנה חזרתי בתשובה שלימה לפני מי שאמר והיה העולם, ולמדתי בכל יום ארבע שעות תורה לשמה, וכך נהגתי עד יומי האחרון, וכשהגעתי לשמים התברר שמחלו לי על כל העבירות, חוץ מהעון על הכסף, על הכסף אי אפשר למחול... הייתי חייב לרדת לכאן בתור דיבוק כדי לסדר את התשלום.
