אינו שומע את שבחו

פעם אחת היה המגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע מספר בשבחו של תלמידו הרה"ק המאור עינים זי"ע לפני המסובים, והנה המאור עינים התחיל להתקרב למקום מושב רבו עוד ועוד, עד שעמד סמוך לכסא רבו והטה אזנו מאוד לשמוע דבריו. ויתמהו התלמידים על זה, שהרי בעת אמירת דברי תורה אין דרכו לעשות כן, ומדוע עתה כשמספרים בשבחו הוא מתאמץ לשמוע?! נענה המגיד ואמר להם: גם בזה יכולים אתם להכיר גודל שבחו, כי קידש את כל אבריו כל כך עד שאינו שומע אלא מה שצריך וראוי לו לשמוע, ודברי תורה שומע הוא אפילו כשיושב רחוק מאוד. אך עתה, כיון שלא שמע את דברי, עלה בדעתו שאני אומר דברי תורה, וחשש שמא נתקלקלו חושיו ועל כן אינו שומע מרחוק, ובא להטות עצמו אולי יזכה לשמוע, אולם באמת גם עתה אינו שומע מאומה, מפני שאין זה מן הראוי לו לשמוע כשמספרים בשבחו.