גשם של רחמים

"וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז, יב).

'ולהלן הוא אומר "ויהי המבול", אלא כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול' (רש״י).

כ״ק אדמו״ר ה"בית ישראל" מגור זצ״ל למד מכאן דרך מוסר להבין כמה גדול כח התשובה להפוך את העונשים החמורים ביותר לזכויות, ועשה חשבון, כי הרי מדובר כאן בדור המבול שהיו עוברים על כל העבירות שבעולם, ואף כבר הזהירם השי״ת מאה ועשרים שנה שאם לא יחזרו בתשובה יביא עליהם מבול וימיתם, וגם ראו בעיניהם איך שנח מתכונן ובונה תיבה בעבור שנות העונש, ולא שתו לבם לכל זאת להתעורר מתרדמתם ולא חזרו בתשובה. ועם כל זה מגלה לנו הכתוב שאילו עכשיו ברגע האחרון היו מתעוררים בתשובה היו יכולים להינצל ולהציל את העולם מחורבן וכיליון גמור.

הרי למדנו מכאן כמה עצום וגדול כח התשובה, שברגע אחד היא הופכת את הדין החמור ביותר לרחמים גדולים ועצומים, וכל זה למדנו גם שלעולם אסור לאדם להתייאש מן העבודה, וכי אף אם נכשל ונפל למצב הכי גרוע ונחות, ישנה האפשרות בידו להתאושש ממצבו השפל ולחזור בתשובה שלימה, כי אף פעם אינו מאוחר מידי לעשות תשובה ולהתקרב אל ה׳ בחזקה.

ומצינו כן אצל בני קרח שניצלו ברגע האחרון קודם שנאבדו מן העולם ע״י מחשבה אחת של תשובה, כדאיתא במדרש (ילקוט קרח רמז תשנ״ב) ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו, אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטווינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט, לב), מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע״פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב" (תהלים מה, ב), ע"כ לשון המדרש.

הרי שלא היה להם כי אם מחשבה גרידא של תשובה ברגע האחרון, והיא הועילה להצילם. (משחת שמן)