ההבדל בין אברהם, לנח - שלא התפלל על דורו
ההבדל בין אברהם, לנח - שלא התפלל על דורו
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (ו, יג)
... ויש לתת לב מדוע העלים [נח] עין מעשות צדקה בבני דורו לבקש רחמים עליהם מלפני ה'. ועוד תגדל הקושיא שראינו כי אבינו הגדול הוא אברהם למד ממנו, כאומרם ז"ל (ב"ר מט יג) שלא בקש רחמים על פחות מעשרה ממה שראה שנח לא בקש וכו', וקשה כי מי אמר לו שאם היה מבקש לא היה מתקבל:
אכן מדברי ה' אשר דיבר לנח, גילה דעתו לנח כי הדבר מוחלט בעיני ה' להשחית, ולא נתן מקום לנח להתפלל, כאומרו קץ כל בשר וגו' והנני משחיתם בהחלט, מה מקום לו להתפלל, מה שאין כן כשדבר דבריו לאברהם לא מצאנוהו שדבר כדברים האלה, אלא נתן לו מקום להתפלל דכתיב (להלן יח כא) אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ וגו'. והגם שאחר האמת גם שם עלתה להם הגזירה, אף על פי כן עשה ה' אשר זמם להראות לאברהם הנהגתו, וכמו שפירשנוהו במקומו, ואמר דברים שישמע מהם אברהם שיש לו רשות לבקש רחמים. וכן תמצא בדברו למשה בתוכחות על עון ישראל, לא החליט הגזרה [דכתיב (שמות לב י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי (וראה רש"י שם)], ובזה מצא מקום להתפלל, וכמו שפירשנוהו במקומו (פרשת שלח; במדבר יד יא), מה שאין כן נח סתם ה' תפלתו:
ועוד לו, כי לא מצא פתח כאברהם ומשה שטַעמם ונימוקם עמם, להיות שלא היה צד הכרח בדבר להודיעם ה', והרי זה מורה באצבע כי שואל מהם שיתפללו, מה שאין כן נח שאין מקום לומר למה הודיע ה', כי יש טעם בדבר שהוא להכין תיבה וצורכה, ונוסף שהחליט הגזרה, לזה לא התפלל. ומהמעשה למד אברהם כיון שה' לא נתן לו מקום להתפלל, אמור מעתה כי פחות מעשרה לא יספיקו:
