הראש בשמיים: מה היה כל כך נורא במגדל בבל?
בין הריסות המגדל שראשו בשמיים למעבדות המחקר של ימינו, נמצאת היומרה האנושית לפצח את מנגנוני ההפעלה של הטבע. מסע אל הדרמה של דור הפלגה מגלה כיצד המדע יכול להפוך מזירת תחרות בין הארץ לשמיים – לשליחות של שותפות בתיקון העולם וגילוי האמונה
העיר הראשונה
עברו בקושי שנתיים מאז המבול. האנושות משתקמת ומתחילה לבנות את עצמה מחדש. ילדיו של נח מקימים משפחות ומתרבים במהירות, וכפי הצפוי מבני משפחה מורחבת אחת, הם דיברו באותה שפה וחיו בעולם תרבותי אחיד. אלא שההתפשטות המהירה, ממשפחה לשבטים ולעמים, החלה להעלות חששות: "תששו פן על ידי שיתרבו בארץ יתפרדו... ויבואו לידי מלחמות, כי תמיד מלחמה מצויה בין יושבי מדינה זו ליושבי מדינה אחרת. על כן אמרו: הנה עכשיו אנחנו עם אחד שפה אחת, ויש לחוש פן נפוץ בהכרח איש מעל רעהו ותיפסק האחווה מבינינו" (כלי יקר בראשית יא/א).
הם ידעו משהו על טבע האדם. הם חרדו מהתחרות על משאבים, שתהפוך למלחמות על טריטוריה ושליטה, ובניסיון לפתור את הבעיה ניסחו חזון גרנדיוזי: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה, וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא/ג-ד).
בעמק שנער הם יקימו את העיר הראשונה בהיסטוריה: צורת חיים חדשה, בה אנשים ממשפחות שונות גרים יחד ומנהלים את החברה בצורה שיתופית - מרחב קוסמופוליטי אידיאלי, נטול שבטיות ופלגנות.
את החלום אפשרה התפתחות טכנולוגית מדהימה: בשנער לא היו הרים לחצוב מהם אבנים, והמהנדסים התגברו על הבעיה. לראשונה אי פעם הם ייצרו לבנים, בלוקים ומלט סינטטיים מאדמת החמר. המומנטום שייצר את גאוות ההישגים היה ה'מגדל וראשו בשמיים' – גורד השחקים הראשון. הפרויקט נמשך כשלש מאות וארבעים שנה, עד שמשמיים החליטו לעשות לו סוף.
איפה הבעיה?
אי אפשר לטעות בחריפות התגובה של הקדוש ברוך הוא למפעל החברתי-הנדסי הזה: "וַיֹּאמֶר ה': הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא/ו-ח).
בתגובה האלוקית ניתן לשמוע אפילו נימה של חשש מפני היוזמה האנושית. ומדובריכם למעשים: אלוקים נוטל מקימי העיר את הכלי החיוני ביותר - התקשורת. "זה שואל לבנה", מתאר רש"י, "וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו". הם חשבו על פרויקט של אחווה ואחדות וסיימו בפילוג ומחוסר תקנה: שם הזרעו נשארים כמורח, יפת פונה לאירופה וחם מדדים לאפריקה - 'דור הפלגה'.
פילוסופיה עומדת התמיהה: מה היה החטא? מדוע יוזמה חיובית כל כך, המבוססת על פיתוח טכנולוגי ועל אחווה אנושית, הייתה פסולה כל כך בעיני ה'?
להחליף את אלוקים
עלינו להעמיק יותר בכוונות של בוני המגדל. ברקע הדיבורים על אחדות והתקדמות, עמדה מצוקה קיומית. מייסדי העיר היו ניצולי המבול, וילדיהם ונכדיהם חיו בצל ההורור שאיחתו את המציאות. הפחד הקמאי שלהם היה האסון שעלול להתרחש שוב בהחלטה מהשמיים.
לפני כל התקדמות היה עליהם לנטרל את היכולת האלוקית להשמיד את העולם. כך מתארת הגמרא (בשילוב ביאור המהרש"א), את כוונותיהם האמיתיות: "נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו... אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלוש כיתות. אחת אומרת: נעלה ונשב שם [ולא יגיע מבול מרוק מגובהו]; ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה כוכבים] באחדות, ולא יביא עונש מבול ]; ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה עימו [בשום עבודה זרה עם חרב ביד!]". (סנהדרין קט/א)
הם ביקשו להתחרות בבורא העולם ולנטרל את שליטתו על איתני הטבע. אם ה' רוצה לשפוך עליהם גשמי מבול, הם ימצאו דרך לנהל את המערכת האקלימית ולמנוע את שפך המים. מה שהעניק להם את הביטחון היה ההישג הטכנולוגי בהמצאת הלבנה: בעוד האבן הטבעית היא מעשה ידי ה', הלבנה הייתה יצירה בידי אדם. ואם אפשר ליצור בידיים את חומר הבנייה של הקיום האנושי - אפשר לפצח את כל צופני הבריאה ולהשיג שליטה על מנגנוני הטבע כולם.
האנושות לא נגמלה מעולם מהשאיפה הזו להיות כמו אלוקים, והתוצאה בלתי נמנעת: זה מתחיל בשאיפה לשלוט בטבע, וממשיך בביטול אמונה חלופית לקיומו של הבורא. שכן מה שגורם לאדם להיזכר בקדוש ברוך הוא זו התלות בו: אבל אם המדע פותר הכול בעצמו - מהעוני והמחלות ועד המתכון לאושר ולחיי נצח - איזו סיבה תהיה לשאת עיניים לשמיים? זאת כוונת הגמרא: "כיתה אחת אומרת נעבוד עבודה כוכבים, וכיתה אחת אומרת נעשה מלחמה עימו". כשהאמונה במדע הופכת לחזות הכול, בני האדם טועים לחשוב שהם 'כל יכולים'.
שליחות בעולם
מה לא הגיוני בוני המגדל? המחקר והמדע אינם זירת תחרות בין שמיים לארץ, אלא מרחב של גילוי ושליחות משותפת. החטא המהותי היה במחשבה שהמדע הוא האוייב של האמונה ושהמדען הוא מחליפו של הבורא. ההפך הוא הנכון, כדברי המדרש: "שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים (יותר), של הקדוש-ברוך-הוא או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים... הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלוסקאות (ולחמניות). אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם - אין אלו (המאפים) נאים יותר מן השיבולים?!" (תנחומא תזריע/ה).
טורנוסרופוס סבר שמעשי ידי שמיים מושלמים, ורבי עקיבא לימד אותו את העיקר הראשון של היהדות: האדם קיבל את הזכות להיות שותפו של האלוקים בבריאה, בתיקון ובשכלול העולם. בהתחלה הבורא עושה ניסים עבור בני האדם, ואחר כך הם עושים ניסים עבורו. יתרה מכך: ככל שהמדע חושף עוד מחוקי הטבע, הוא מגלה עוד מחוכמת הבורא. במקום להרחיק מן האמונה, הבנת העולם יכולה להפוך את האדם למודע יותר לעומק ולסדר הטמונים בבריאה!
מלחמה על השם
החסידות מגלה כי חוכמת הטבע אינה רק כלי חיצוני בשירות האמונה, אלא פנים אחרות לאותה האמונה עצמה. בתורת הסוד מוסבר כי הבורא פועל בשתי צורות מקבילות: כשמתחולל נס ששובר את דפוסי הטבע - יד ה' בחזקת: אך גם כשהשמש זורחת כל בוקר וכשאדם הולך על שתי רגליו - זהו פלא אלוקי, אלא שה' בוחר להסתתר מאחורי חוקים קבועים. שתי הדרכים מצוינות בשני שמות: שם 'הוי'ה' משמש כאשר הקדוש ברוך הוא מחולל ניסים על-טבעיים, ואילו שם 'אלוקים' מבטא פעולה אלוקית בתוך חוקי המשחק של הטבע.
אם נאזין ברגישות לדבריהם של בוני המגדל, נגלה שהתחוללה כאן מלחמה על השם האלוקי. "נעשה לנו שם" הם מציינים בהצהרת הכוונות שלהם. הם האמינו שהעולם מתקיים בשם אחד בלבד - 'אלוקים': הבורא ברא מערכת קבועה ועצמאית שפועלת באופן אוטונומי, ולכן אם יפענחו את מנגנוני ההפעלה שלה, יוכלו לשלוט בה בעצמם.
אך התשובה מלמעלה הייתה ברורה: בעוד שבכל פרשת המבול מכונה ה' בשם 'אלוקים', דווקא כאן, בסיפור מגדל בבל, הוא מופיע רק בשם "הוי'ה". המסר חד-משמעי: אין כוח טבע עצמאי. גם כשהעולם פועל כמו מכונה - זה נס. כבר אמר מי שאמר, ש"הטבע הוא רצף של ניסים שהתרגלנו אליהם".
סיפורם של בוני העיר והמגדל רלוונטי היום יותר מתמיד. אנחנו חיים בעידן שבו האנושות שוברת מדי יום שיאים מדעיים וטכנולוגיים, בכל תחום שאפשר לחשוב עליו. וזה האתגר שלנו: לא לחזור על השגיאה של דור הפלגה. לזכור שהמדע פועל בשם האלוקים, והוא הנותן לנו את הכוח לעשות חיל. יש ייעוד לכל הנס הזה.
