הטוב ומטיב לרעים ולטובים

הרה"ק רבי נחום מטשערנוביל זיע"א בעל ה"מאור עיניים" (יומא דהילולא י"א מרחשון), בנוסף לגדלותו בתורה וצדקותו הגדולה, הצטיין להפליא במעשי צדקה והחסד שלו, נדיבות לב מיוחדת במינה היתה לו כלפי אנשים פשוטים, אליהם היה מתייחס בחמלה רבה וברחמים גדולים, ושמח תמיד לעזרם ולסעדם.

מסופר שפעם אחת בא יהודי עני ומדוכה מליטא לשפוך לפניו את מר שיחו, סיפר העני כי בתו הגיעה כבר לפרקה, ואין לו במה להשיאה כי הוא עני מאוד ואין לו אף לכלכלת ביתו ליום יום. כששמע זאת רבי נחום שמח לעזור לאותו עני, ונתן לו חמישים אדומים (סכום גדול) שהיו בידיו, ונתן לו גם את לבוש המשי שלו. עני זה היה אוהב להשתכר, וכשבא לידו סכום כסף כזה, מיהר לבית המזיגה, שתה והשתכר. כשראו זאת מקורביו של רבי נחום, לקחו מידו את המעות שנותרו, וכן את בגד המשי והביאום אל רבם, כשבפיהם תלונות על מעשי השיכור ההוא, כעס עליהם רבי נחום ואמר להם בקול מר: "שמעתי כרוז בעולמות עליונים אשר נחום מטשערנוביל אוחז במדתו של הקב"ה "הטוב והמטיב לרעים ולטובים". ואתם במעשיכם רוצים לשלול ממני דבר זה?" מהרו והחזירו לאיש את המעות ואת הבגד, וכן עשו.