הלכות תפילין )ט(

זמן הנחת תפילין דר"ת:

כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע היה מעורר הרבה פעמים שלא לחלוץ התפילין של רש"י עד אחר עלינו לשבח. ואז להניח תפילין דרבינו תם תיכף ומיד, כדי שהברכות שבירך על תפילין של יד יעלו גם לתפילין דרבינו תם (כיון דקיי"ל ששניהם אמת, ואין הפסק בין הברכה לתפילין דר"ת בזה שמניח של רש"י, דהוי כעוסק באותו ענין, וכמ"ש רביה"ק הדב"ח כשבירך בטעות על ר"ת - עי' להלן) (שפע קודש אות צ"ג מפי הגרי"מ ווייס שליט"א).

ולא יניח התפילין דר"ת באמצע חזרת הש"ץ, כדי שיוכל לענות אמן כהלכה (עי' פמ"ג סל"ד סק"ב) (חורש"י תרומה תשל"ז, קרח תש"מ, חק"ב תשל"ט, ועוד). אולם במקרה שאין לו פנאי להניחם מיד אחר התפלה הורה רבינו זי"ע שעדיף להניחם בעת חזרת הש"ץ מלהניחם אח"כ משך היום (אות יציב).

כך סיפר הג"ר יוסף מאיר ווייס שליט"א שפעם הניח תפילין דר"ת אחר הצהריים, וכשעבר שם רבינו זי"ע וראה זאת, הקפיד על זה. ואח"כ קרא אותו רבינו אל הקודש פנימה, ופנה אליו בתמיה מנין לו לעשות כן, וכשענה שלא היה לו זמן תיכף אחר התפלה, השיב לו רבינו זי"ע שכאשר אין לו זמן אחר התפלה עדיף שיניחם בעת חזרת הש"ץ, מלאחרו עד אמצע היום

טעם למנהג אלו הצדיקים שנהגו לחלוץ תפילין דרש"י בחזרת הש"ץ: בשו"ת דברי יציב (שם) כתב רבינו זי"ע: "להמבואר בכתבי האריז"ל שעיקר חומר היסח הדעת שייך ברש"י ולא בר"ת, תיכף אחר תפלת הלחש הניחו תפילין דר"ת לגודל ענוותנותם הק'". עוד אמר רבינו זי"ע טעם פשוט בזה, שהוא כדי לומר קדושת ובא לציון בתפילין דר"ת (שיעור חורש"י הנ"ל). (אכן זקיני הגאון רבי אהרן וויעדער זצ"ל אב"ד לינז, והגאון רא"פ הערשקאוויטש זצ"ל אב"ד האליין, נהגו להניח תפילין דר"ת בעת חזרת הש"ץ. זקיני אב"ד לינז זצ"ל הניחם בעת ברכת שים שלום, והש"ץ האריך בברכה שיוכל לענות אמן אחר הנחתן).

רבינו זי"ע סיפר להגרי"מ, שפעם אחת התפלל אצל חו"ז מזיוו"ר הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זי"ע וראה שמניח תפילין דר"ת בעת חזרת הש"ץ. נכדו הרה"צ ר' חיים זצ"ל ביקש אותי שאשאל מפיו על טעם מנהגו, ואחר התפילה עשיתי עצמי כאיני יודע, ושאלתי אם כך נהג אביו רביה"ק מצאנז. ענה לי רש"א בתמיה

"וכי אינך יודע שאבי הניח ר"ת קודם התפילה יחד עם תפילין דרש"י?! אני נוהג כן שכך לא יבואו אנשים לדבר עמי ולהפריע בעת חזרת הש"ץ." אולם אח"כ חזר ואמר שכמה צדיקים נהגו כן וביניהם זקה"ק מגארליץ, הרה"ק ר' זושא מטאלמיטש, ובנו הרה"ק מהאראנסטייפל זי"ע. אח"כ כשנכנסתי אצלו לחדרו הפרטי, אמר לי בזה טעם על פי סוד (מפי הגרי"מ שליט"א ועפ"י חורש"י קרח תש"מ, שו"ת דברי יציב או"ח סימן מ"א).

עניית 'אמן' בין של יד לשל ראש בתפילין דר"ת:

הג"ר מאיר ווייס שליט"א סיפר, ששאל את כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע באופן שמוכרח להניח ר"ת בעת חזרת הש"ץ, האם יענה 'אמן' בין של יד לשל ראש, ולא השיב לו רבינו זי"ע בבירור, אלא אמר לו שישתדל להניחם במהירות, באופן שלא יבא לידי שאלה. ובשיעור חומש רש"י הורה רבינו שלא לענות אמן רק לכוין לברכות הש"צ, וזל"ק ( חוק"ב תשל"ט): "מן הנחת תפילין עד אחר עלינו יתפלל יחד עם הציבור, ואז יניח תפילין דר"ת, ואם רוצה לנהוג כצדיקים שהניחו תפילין דר"ת בשעת חזרת הש"ץ, עכ"פ יכוון בלבו לברכות הש"ץ להיות שומע כעונה" ( עי' משנ"ב סי' כה סקל"ו שיש לענות, ובשלחן הטהור כ' שלא לענות, 'ע"ע שפע קודש' עמ' קס).

לקבוע לימוד עם תפילין דרבינו תם, וענין היסח הדעת בהם:

הג"ר מאיר ווייס שליט"א הוסיף וסיפר, שאמר לו כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע, שירא שמים ( "א איידעלער יונגערמאן") צריך שיניח תפילין דר"ת אחר התפילה, ולקבוע בהם שיעור בלימוד התורה. והוסיף שעל פי אמת (כוונתו לתורת הנסתר, עי' ספה"ק בנ"י אייר א, א) תפילין דרש"י מורה על תפילה, ותפילין דר"ת על תורה, ולכך איתא ( בכתבי אר"י) שהיסח הדעת בתפילין דר"ת לא חמור כל כך כיון שקדושתו גבוה כל כך, ואין היסח הדעת יכול לפגום בהם. והסביר רבינו זי"ע - שהרי בעל כרחך כן הוא, דאף על פי שבשעת 'תפילה' אפשר לא להסיח דעת מהתפילין, ב'תורה' זה לא שייך, שהרי צריך לעיין בלימודו, וכיון שיש ענין ללמוד בתפילין דר"ת, על כרחך אין היסח הדעת פוגם בה ( כיו"ב כתב רבינו זי"ע בשו"ת שכתב המחבר ( סעיף ג) שלא יניח תפילין דר"ת רק מי דברי יציב לקוטים סי' ח', ועי' בדברי רבינו בזה בחורש"י תשא תשמ"ב).

כן היה כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע מעורר הרבה לקבוע שיעור לימוד מיד אחר התפלה ועדיף שיהיה בתפילין דר"ת, וכן נהג הוא בעצמו, שהיה לו שיעור קבוע בגפ"ת או בחק לישראל ובלימוד משניות. ומובא בשם החיד"א שיש ענין מיוחד ללמוד 'תורה שבעל פה' עם תפילין דר"ת, לכן נכון לקבוע איזה לימוד כגון לימוד 'שתי משניות' וכדומה, בכל יום עם תפילין דר"ת.

שמוחזק ומפורסם בחסידות, היינו 'המניחים שניהם יחד', אולם להניחם בנפרד זה לכל אדם (וע"ש ביאור הדבר, ובאריכות בספר 'אות חיים' להגה"ק ממונקאטש).

ורבוה"ק מצאנז ומשינאווא זי"ע, וכן רביה"ק מרודניק זי"ע ואחריו כ"ק רבינו זי"ע, נהגו להניח קודם התפילה בחדרם בצינעא רש"י ור"ת ביחד (ו היה להם מיוחד לזה תפילין קטנים, ועי' שפע קודש אופן הנחתם), ואמרו בהם הארבע פרשיות, ובשעת התפילה הניחו רק תפילין דרש"י. ואחר התפילה היה רבינו זי"ע חוזר ומניח תפילין דר"ת.

יודע אני בבירור שהיה כ"ק אאמו"ר זי"ע בקי בנגלה ובנסתר, וכבוד ה' הסתר דבר, ובעת הנחת תפילין הקטנים רש"י ור"ת בבת אחת, היה סגור ומסוגר בחדרו ובאותה שעה נאסרה הכניסה להיכל קדשו, וכן נהג לפניו זקה"ק מצאנז זי"ע (רבינו זי"ע בשיעור חורש"י).

כוונה בעת הנחת תפילין דר"ת:

במחבר ( סימן ל"ד סעיף ב) פסק שירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם: באותם שהם אליבא דהילכתא אני יוצא ידי חובתי והשאר הם כרצועות בעלמא (שיש אומרים דיש בהנחת שני זוגות משום בל תוסיף, וכשמכוין כן אינו עובר בבל תוסיף, משנ"ב סק"ז).

אולם לדידן שהולכים אחר האריה"ק שיש חיוב גמור להניח שניהם, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים ושניהם אמת, בפשטות אין אנו צריכים לכוין כן, כיון שאין זה מטעם ספק בכלל ( וכ"כ רבינו זי"ע כמ"פ בשו"ת דברי יציב דלכן אין בהנחתן חשש יוהרא - כמ"ש בשו"ע דרק מי שמוחזק בחסידות וכו' - כיון דלדידן שניהם לחיובא) (ועי' מש"כ בזה בתשובות והנהגות ח"ד סי' ט"ו).

טעה והניח תפילין דר"ת במקום תפילין דרש"י:

כדי שלא לבוא לידי טעות יש להניח תפילין דרש"י תמיד בצד ימין של הנרתיק, ותפילין דר"ת בצד שמאל, וכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע נתן טעם לזה עפ"י פנימיות התורה מדוע דוקא רש"י בימין ור"ת בשמאל (שו"ת דברי יציב או"ח סימן י"ג אות ב').

באופן שטעה והניח תפילין דר"ת תחילה ובירך עליו, הורה רביה"ק בעל הדברי חיים זי"ע שלא לברך שנית על של רש"י, וזל"ק ( בשו"ת דברי חיים יו"ד סימן פ"ג): "הנה קבלה מיד כל החסידים מלובלין מרבינו בעהמ"ח דברי אמת שאין צריך לברך עוד הפעם". ואחר זה כתב שזה דוקא במי שדרכו להניח תפילין דר"ת בכל יום (ו ממש כעי"ז כתב באשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש זי"ע במהדו"ק סי' לד ד"ה עוד ומהדו"ת סי' כה ד"ה ויברך, דהברכות של רש"י קאי גם אר"ת אף שמופלג בזמן).

בענין הנחת ב' זוגות (רש"י ור"ת) ביחד:

במחבר (שם) מבואר שלכתחילה יניחם "ביחד", ורק אם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח תחילה תפילין דרש"י ואח"כ יניח תפילין דר"ת על סמך ברכה הראשונה.

ומנהג העולם הוא שמניחים כל אחד בפני עצמו. ורבינו זי"ע בתשובה (ח"ז סימן ח) מביא מהפוסקים דמה

ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' כה) מתקשה הרבה בפסק זה של ה'דברי חיים' וכתב דבע"כ שהיא רק באופן שלא התפלל בהם עדיין, אלא מיד אחר הנחתן נזכר וסילקם ומניח של רש"י אז אי"צ לברך שנית, אבל אם גם התפלל בהם צריך לברך עוד הפעם על תפילין של רש"י דהתפילה הוי הפסק (ועי' בהקדמה לשו"ת תפארת אדם ח"א סיפור נפלא עם חלום נורא הוד שהיה אצל הגאון אב"ד טשימפא זצ"ל אחר שיישב את הדב"ח מתמיהת המנח"א).

אולם כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע ביאר, שכוונת הדברי חיים הוא בכל אופן, ואף אם התפלל עמהם אינו חוזר לברך על של רש"י, ותמיד אין צריך לברך שנית '( שפע קודש' ע' קס"ו מפי הרה"ג ר' שלום זילבער ז"ל; ועי' באריכות בס' ברורי הלכות להגרמ"ש אייזנברגר שליט"א ח"ב סי' ג).

האם מותר לקטן לכתוב תפילין, ומה הדין כשהגיע לגיל בר מצוה?

במחבר ( סימן ל"ט סעיף א) פסק שתפילין שכתבו קטן פסול, משום דכתיב "וקשרתם וכתבתם - כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה." וכתב כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע בתשובה ( או"ח סי' מ"ה אות י"ח) שאף דנקטינן בבן י"ג שדינו כגדול לכל דבר (דסמכינן אחזקה דרבא אף בדאורייתא ע"ש), מכל מקום "בכתיבת סת"ם שכתב הלבוש שיזהרו שלא יכתבו בני הנעורים המנוערים מן המצוות, ובעינן בקי ומומחה, מהדרינן לכתחילה ודחינן ליה עד שיהיה בן שמונה עשרה".

מי שאינו מניח תפילין דר"ת, מהו שיכתבם?

כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע כתב תשובה על זה (שו"ת דברי יציב ח"א סימן מ"ג) ומביא מזקה"ק בעל הישמח משה זי"ע ( ישמח משה ח"ג, יין הרקח או"ח סי' לט) שיש להיזהר במי שאינו מניח תפילין דר"ת לא יכתבם, דהא לדעת

המשך בעמוד האחרון ר"ת 'אינו בקשירה' אם כן אינו בכתיבה (ו מביא ראי' לזה מהל' שחיטה סי' ב' ס"ה, ועי' בדברי רבינו זי"ע שמפלפל בזה באריכות).

בחור שעדיין אינו מניח תפילין דר"ת: לענין 'בחורים' כתב רבינו זי"ע ( שם סי' מ"ד) שאף שאינם מניחים תפילין דר"ת, מכל מקום לגבי 'כתיבתם' נקראים בני קשירה וישנם בכתיבה, כיון שאין נמנעים רק מחמת שקדושתם חמורה ביותר, ודעתם להניחם אחר נישואיהם (ו מזה שאין להקפיד במ"ש במשנת סופר סימן א' דבכתיבת סת"ם צריך שיהא נשוי).

אמירת ד' פרשיות עם תפילין דרש"י ור"ת:

נוהגים לקרות הארבע פרשיות עם התפילין ( ב"ח סי' לח ס"ו, שלה"ק). ונכון לומר פרשיות 'קדש והיה כי יביאך' דוקא קודם התפילה, כדי שיהיה אמירתו כסדר הכתוב בתורה, כיון שיקרא אח"כ בתפילתו 'שמע' 'והיה אם שמוע' ( שע"ת סי' לח סק"ג, וכ"ה בהע' 'מאיר נתיב' על נתיב מצוותיך בסידור כתר נהורא).

בתפילין דרבינו תם: כמה מהפוסקים כתבו לומר כל הד' פרשיות גם בתפילין דרבינו תם, אע"פ שכבר אמרו בתפילין דרש"י (פמ"ג א"א סי' כה סק"ו, משנ"ב סקט"ז). ויש אומרים שאין קוראין רק פרשת 'שמע' ו'והיה אם שמוע', ואף לא פרשת ציצית ( לבוש סי' לד, מחצה"ש שם סק"ה, שועה"ר ס"ה, ועי' ספר ברורי הלכות סי' ד).

כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע השיב לכמה ששאלו, שאין צריך לומר פרשת קדש והיה כי יביאך בתפילין דרבינו תם, כי אם קריא"ש בלבד ( 'שפע קודש עמ' ק"ס, ופעם אף התבטא אם לא הייתי מתבייש הייתי אומר רק פרשיות ק"ש ולא פרשת ציצית, שאינה מענין התפילין'- אות יציב).

סיפר הרה"ח ר' ישראל יעקב זילבערמאן הי"ו, שפעם אחת אזר עוז ושאל מרבינו זי"ע מדוע אינו אומר פרשיות קדש והיה כי יביאך עם התפילין דר"ת, וענה לו רבינו, שזה מחמת שכבר אמרם בשעה שהניח רש"י ור"ת יחד קודם התפילה.

מי שצריך להתפלל שמו"ע שנית כגון ששכח מעין המאורע, האם יתפלל עם התפילין?

באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זי"ע ( סימן כ"ה) כתב שנכון להתפלל עם תפילין אף כשמתפלל שמו"ע שנית או כשמתפלל תפלת תשלומין דערבית, וגם תפילין דר"ת טוב לזה.

בחומרת הדיבור בשיחת חולין עם התפילין:

כתב המשנ"ב ( סימן ל"ז סק"ז): יש ליזהר שלא לדבר בתפילין דברים בטלים, דמלבד איסור דברים בטלים בא עי"ז לידי היסח הדעת. כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע היה מזהיר לבחור הבר מצוה בעת הנחת תפילין שלא לדבר שיחת חולין עם התפילין ( היה רגיל לצוות על ג' דברים, זה היה ראשונה, וגם להתפלל מתוך הסידור, ולעמוד במקום אחד בשעת התפילה ולא להסתובב אנה ואנה), וכן נוהג להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק שליט"א להזהיר על זה.