חכמה ומוסר

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר

סיבות קיום התורה - כמה דרגות זו על גבי זו

בגמרא – 'אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר, אמרו בלבבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר, על משכבכם. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה' (ברכות ה.).

במאמר זה מבואר, כי ישנם כמה דרגות זו למעלה מזו, בדרך להגביר את כח הטוב על עצמו ולנצח את יצר הרע. ולימדונו חז"ל שלכתחילה יפתח בדרך הראשונה שהיא הדרך המעולה הראויה לאדם השלם, ורק אם רואה שלא עלתה בידו ולא נצחו אז ישתמש בדרכים האחרות.

הדרגה העליונה - מעלת הטוב בעצם

הדרך הראשונה והמעולה היא 'ירגיז יצר טוב על יצר הרע' - דהיינו שיש בנפש האדם עצמו 'יצר טוב' אשר די בו להילחם ולהרגיז כנגד יצר הרע ולנצחו. כלומר יש רגש נעלה ורוח קדושה בקרב האדם המושכים ומטים אותו לדרך הטוב, והוא 'יצר טוב' הצפון בלב האדם אשר שרשו בנשמתו האלוקית, ומתאווה ליושר וטוב. וכענין שנאמר באברהם אבינו ע"ה 'מעצמו למד תורה' (בר"ר צה,ג). והיא הדרך הישרה והרוממה לפני איש להגביר על עצמו תכונות ורגשות אלו של טוב ויושר, והקיום המהודר בכל מצוה הוא כאשר בד בבד עם מחשבתו לקיים מצוות ה', מוצא האדם בלבו שגם מעצמו הוא נוטה לעשותו, ועצם נפשו מתאווה לנהוג כן, עד שאפילו אילמלא נצטווה היה עושה כן. וכענין שכתב המהר"ל – 'כי עבודת השי"ת מכח גזירת המלך בלבד אין זה עבודה, כי העבודה צריך שיהיה עובד לו מרצונו, ואז נקרא 'עובד', אבל אם הוא מוכרח, אין זה עובד וכו'. שיעשה המצוה מרצונו בלב טוב וכו', ולפיכך צריך לקיים כאילו הוא רשות' (גור אריה שמות כ, כב).

הדרגה השניה - הכרה שכלית בצדק ומשפט הדבר

'אם נצחו מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה' - זו כבר הדרך השניה במעלתה, והיינו [בצירוף מחשבתו לקיום ציווי ה'] שיתבונן בחוב המוטל על האדם ללכת בדרך האמת והיושר, הצדק והמשפט. שאף שלא הגיע לידי כך שיהא די לו בהתעוררות ובתאוות לבו בכדי לנצח את היצר, בכל זאת עליו להתבונן בשכלו שכן הוא חובת האדם לקיים את הראוי לעשות, ומצד זה ביד האדם להתעורר ולהתגבר על יצרו ולקיים את חובתו.

ועיין מה שכתב המהר"ל – 'דבר זה סוד גדול, כי דברי תורה מחוייבים שיהיה כל דיבור ודיבור כך, ולפיכך לא היה התורה כמלך בשר ודם המצוה לעבדו כך וכך תעשה, שהעיקר הוא גזירתו שחידש מלבו, אבל דברי תורה הם מחוייבים מצד עצמם. ולפיכך כתיב אצל התורה 'ויכל לדבר אתו', כשנים שהם נושאים ונותנים בדבר אחד, כך השם יתברך ומשה רבינו ע"ה היו שונים ההלכה ביחד, כי אין התורה גזירת המלך בלא טעם, ואם היו כך לא שייך בזה שהיו שונים ההלכה ביחד מה שגזר כפי רצונו גזירה על עבדיו. אבל מפני כי הדברים הם מוכרחים על פי החכמה והדעת, ולפיכך השם יתברך בעצמו חוזר היה ההלכה עם משה המקבל ממנו, להורות כי זה חכמת השם המחויבת, ולפיכך אמר שהיו שונים ההלכה ביחד' (גור אריה שמות לא, יח).

הדרגה השלישית - חובת הציות

'אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע' - כלומר שאם גם עצם אמיתת משפטי ומצוות התורה אין די בו להביאו לידי ניצוח יצרו, אזי יתבונן בעוצם גודל החוב מצד הציות להקב"ה שהוא חייב לשמוע בקול ה', וכשיזכור גדולתו יתברך שהוא אחד ומיוחד מחוייב המציאות וסיבת כל הנמצאות, ואיהו רב ושליט מלך העולם ואלוקי ישראל, הרי הוא דבר נמנע לעבור את פי ה', ומצד הכרה זו בחינת 'יקרא קריאת שמע' יכניע את יצרו לעשות רצון קונו יתברך.

הדרגה הרביעית - שכר ועונש

'ואם לאו - יזכור לו יום המיתה' - אם בכל אלו עדיין לא נכנע לבבו הערל ועדיין מסיתו יצרו לעשות מה שלבו חפץ, אזי העצה היא להתבונן בשכר ועונש. כי גם אם נפשו שפילה וירודה ואינו מתעורר מצד רוממות רגשי הקודש ומצד השמיעה בקול ה', הרי אף האדם הפחות ביותר אם רק בר-דעת הוא ואינו שוטה, דואג על גופו ועל נפשו שלא יבוא לידי צער ומכאוב ולכן 'יזכור לו יום המיתה' דהיינו שיתבונן וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם ושילם, ויזכור השפטים הרעים הבאים בעקבות החטאים, וכאשר יצייר הדברים בלבו, וודאי יכנע יצרו בכל דרגה שיהיה. כי אפילו אם אין מצפונו תקיף, אבל מצד חשבון הכדאיות יבין שכנגד כל הנאתו יפסיד וישלם ביוקר.

וכאמור, הרי חיזוק זה נחוץ כאשר אין נפשו מאירה באור הרוממות ושאיפות הטוב, אולם כאשר הוא עומד במצב יותר נעלה, וודאי עדיף שיתעורר לפעול מצד עצם הטוב שבנפשו, ואמיתת הטוב שבמשפטי התורה, ומצד ציווי ה' והציות לדברו, כאמור. אלא שגם רגש זה של הכרה בשכר ועונש, צריך לזכרו בכל עת למען ילך בדרך טובים.

שלימות האדם להתהלך תמיד עם כל הרגשות לחיזוק ולקיום

ושלימות האדם הוא שיתהלך עם כל ההתבוננויות הללו יחדיו, ולא רק כהכנה לזמנים של חולשה רוחנית או מצבים של נמנום וקהיית רגשות וקטנות המוחין, אלא משום שכולם הם אמת, וכל אחד מהם מעניק חלק וגוון מסויים לבניינו הרוחני של האדם. ובאופן זה כל הרבדים שבנפשו יהיו משועבדים לעבודתו יתברך ובכולם תהא פועלת הארת יראת ה'. וכאשר מכלול כל הרגשות הללו יפעלו תמיד בלבו, אז יעלה אורח חיים למעלה למשכיל.