הורינו דרך חיים
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות, כהלכות ברכות, שבת, שמירת הלשון ועוד, כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות כיבוד אב ואם ומוראם, שמצווה זו היא תמידית בכל זמן, וחמורה היא עד מאוד, ואם לא ילמד את הלכותיה, מאין ידע היאך לקיימן, ויכשל בדברים רבים, מבלי לדעת שהוא נכשל. אביו, עם כל זאת מאחר שאביו הושיט לו, אסור לסרב כלל, אלא צריך תיכף ומיד לקבלו ולאוכלו, ע״כ השאלה.
והשיב: שמסתמא אם אביו מגיש לו פרי לאכול וכיוצ״ב, פשיטא שצריך תיכף ומיד לקבלו ולא לסרב כלל כמבואר בפסחים (פ״ו:)
דמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול, וכ״ש פה שכבוד אב דאורייתא – שאין לסרב כלל. אולם בנידון הנ״ל שהפרי הובא לצורך הנאת האב, ורק עכשיו שראה האב את בנו לפניו הנה באהבתו לו רצה ליתן אותו לו, והבן מסרב בשביל שרוצה בהנאת האב, מותר לו לסרב מעט, מפני שהסירוב הזה מוכיח על אהבתו לאביו, ״והנה אהבת הבן לאביו זהו כבודו״, אך נראה ודאי שלא יסרב הרבה, אלא מעט.
דהיינו פעם אחת, בכדי שיראה לאביו וליושבים שם, שהוא חפץ בהנאת אביו, ואם אעפ״כ נותן לו אביו לאכול, יעשה רצונו של אביו, כי כבוד אדם הוא רצונו, עכ״ד
כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה', להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'
אם אביו מכבדו לא יסרב
כמו שאין מסרבים לגדול, כמו כן אין לסרב לאביו¹. על כן כשאביו מכבדו עם איזה מאכל לא יסרב, אבל אם רוצה שאביו יאכל וייהנה ממנו, מותר לסרב קצת, אבל לא הרבה. עיי"ש. ולפי זה אם אביו מכבד את בנו להתפלל לפני התיבה והבן יודע להיות בעל תפילה, או בימות החול שאין עניין בניגונים מיוחדים, לא יסרב, אם לא שעל ידי כך יתבטל מכוונת התפלה.
כתב ב'חוט שני'² שאב שציווה את בנו להכין ולומר דברי תורה בשולחן שבת, צריך הבן לעשות כן, כיון שאביו נהנה מכך, וזה עיקר מצות כבוד. עיי"ש. ולדבריו אף אם לא ביקשו, אם מצד עצמו יאמר הבן, מקיים בכך מצוה דאורייתא כיון שגורם בכך הנאה לאביו.
ובספר 'יושר הורי' הרחיב על דברי ה'תורה לשמה' בהדגשת הנקודה שמדובר באביו מושיט לו ומביא שכך הייתה השאלה: בעה״ב אחד היה יושב והגישו בפניו פרי לאכול, ובאותה שעה נכנס בנו לחדר, וכאשר ראהו אביו הושיט לו את הפרי לאכלו במקומו, מה יעשה הבן, האם יוכל לסרב מעט שלא לקבל מפני שרוצה שאביו יאכל וייהנה מהפרי ההוא, או שאע״פ שהוא מסרב בשביל הנאת
ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו (ט' כ"ה) ומי גרם לו כל הארירה (הקללה) הזאת, על שביזה את כבוד אביו. (מדרש תנחומא אות ט"ו)
1. מביא בשם שו"ת תורה לשמה המיוחס לבן איש חי סי' ער"ה 2. יו"ט ע' ער"ב
