היכל השבת
קדושת השבת
בשבת נקל להשיג את ידיעת ה'
'קדושת השבת', אף שעיקרו הוא 'ציווי' לקדש את היום ולשמרו בקדושה. הרי יש ב'ויקדש אותו' גם 'מציאות' של קדושה השורה ביום זה, משום שקידשו ה'.
והיינו, שביום זה שורה יותר קדושה בבריאה, שהקב"ה משרה את קדושתו בעולם. כלומר שבשבת קודש הנבראים מרגישים ומשיגים יותר את אמיתת מציאות ה'. ביום זה הקב"ה מראה את כבודו ית"ש, וכנוסח התפילה ביוצר של שבת – 'לק-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו'. מקורו של ענין זה, הוא במה שכתוב 'ויקדש אותו', דהיינו שביום זה יהיה כבודו של ה' יותר נגלה ונראה בבריאה. יום השבת הוא יום העשוי להשיג יותר את רוממות תפארתו ית"ש.
ומשמעות הדבר בפועל, שהכרת ה' מאירה בלבו בבהירות ומתיישבת בלבו כדבר פשוט. ומתוך כך גם אין לאדם כל תמיהות ותהיות בענין ידיעת ה' והאמונה בו, אשר צריך להתמודד עמהם, כי הלב מרגיש את מציאות ה' ומשוכנע באמיתתו.
והכי איתא בדברי הרשב"א – 'שיום השבת נתקדש וכו' שישרה בו כבודו ותפארתו יתברך' (חידושי אגדות תענית פרק ד).
ועיין בספר בית הלוי על התורה (פרשת בראשית) – 'בשבת חידש בהעולם, דגם בזה העולם בתוך הבריאה, יהיה גילוי כבוד שמו יתברך, פירוש דגם בזה העולם יהיה מקום ויכולת להיות משיגים כבודו יתברך וכו', ויש לומר דזהו כוונת המדרש, על הא דכתיב ויכל ביום השביעי, משל למלך שעשה לו טבעת, מה חסר בו חותם, כך מה היה העולם חסר, שבת, דעיקר הטבעת הרי של כל אדם הם שוים, והשינוי שבהם הוא בחותם, שכל אחד כותב שמו על הטבעת שלו, וכן ממשיל שבת לחותם, שנכתב על העולם שמו של הקב"ה יתברך, ושיהיה בו שפע קדושה מגילוי כבודו יתברך'. [והוא כענין דאיתא בזוהר – 'שבת שמא דקודשא בריך הוא' (מאמר הזוהר לסעודת צפרא דשבתא). ששבת קודש הוא חותמו ושמו של המלך].
וכן כתב הסבא מקלם (חכמה ומוסר ח"ב אות לג) בענין מה שהשבת היא עדות על מציאותו ית"ש – 'כל שבת ושבת אשר יתבונן בהשגה הזאת, אשר כילו הפילוסופים כל ימיהם ולא הבינו זאת, והשגה כזו היא שכלית ועמוקה עד אין חקר, וכל שבת ושבת יבוא יותר בהעמקת החכמה הזאת, ויתחדש בו חידושים בהעמקתה'.
ובספר 'מנוחה וקדושה' (להר"ר ישראל איסר תלמיד רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל) – 'מי שטעם פעם אחת אהבת בוראו על ידי הנשמה הזו, אף שאחר כך סרה ממנו, כדאמר בגמרא ולמוצאי שבת לוקחה ממנו, מכל מקום הוא אינו צריך שוב בכל ימי חייו, לידיעת בוראו, לשום ראיה שכלית, ולא להאמין עבור קבלת הספרים, כי מעצמו יודע הכל'.
סגולת השבת לראות את כבוד ה' מתוך הבריאה
כמו כן, מתייחדת השבת בכך שרואים בה את הבריאה במבט יותר נעלה. בשבת, הבריאה משמשת כאמצעי ו'היכי תמצי' לראות את תפארת גדולתו של הקב"ה. ודבר זה נובע מתוך מה שקידש ה' את יום השביעי לשמו, כלומר נתן בו קדושה, שניתן יהיה לראות מתוך הבריאה את כבודו ית"ש - 'נתעלה וישב על כסא כבודו'.
ביום השבת ניתן כח מיוחד של קדושה בעולם, שהבריאה תהא מכשיר וכלי לראות על ידה את כבוד ה'. להכיר אותו ואת דרכיו, ולהתפעל מרוממות מעשיו וגודל חסדיו.
וכפי האמור, שבשבת קודש אין זה רק מצוותינו ותפקידינו לעסוק בכבודו, אלא יש בו גם מתנה של קדושה, שהקב"ה קידש את המציאות כולה ביום השבת. מציאות של קדושה, דהיינו שיהא ניתן לראות את כבוד הקב"ה מתוך הבריאה. בשבת מזדהרת הבריאה לאדם באור מיוחד, אשר ממנה עולה יותר כבוד ה'. בימות החול אין קדושה זו מתגלית כל כך בבריאה, כמו בשבת אשר כל יצור מפאר ומברך לא-ל, וכל הנבראים מספרים כבוד א-ל וקדושתו.
ועיין בזוהר (ח"ב קלו:) שכתב על מזמור השמים מספרים כבוד א-ל דקאי על יום השבת – 'כד נהיר יממא ביומא דשבתא, סליקו דחדווה סליק בכלהו עלמין, בנייחא בחדווה, כדין 'השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע'. מאן שמים, אלין שמים דשמא עלאה אתחזי בהו, דשמא קדישא אתרשים בהו. מספרים, מאי מספרים, אי תימא כמאן דמשתעי סיפור דברים, לאו הכי, אלא דנהרין ונציצין בנציצו דנהורא עלאה'.
זו היא אחת מענייני הקדושה המיוחדת שניתנה ביום השביעי, 'ויקדש אותו'. סגולה ניתנה ביום זה שיוכלו לראות מתוך הבריאה את גדלו וכבודו. וכמו שכתוב במזמור שיר ליום השבת – 'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך'. בשבת קודש משיגים מתוך הבריאה את גודל מעשיו ועומק מחשבותיו.
ועיין בפירוש רבינו ניסים על התורה – 'ענין קדושתו, כי כאשר הדבר הקדוש לא ישמש לדבר חול כלל, רק לדברים המקודשים, כן יום השבת לא יניע דבר גופני כלל, אבל יחזק השכל וינוע הנפש לצד המעלה, ולזה אמר המשורר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון, כי יום השבת נאה לזה מכל ימי השבוע'.
יום השבת מסוגל להרגשת גדולת ה' בכל דבר
בימות החול עוסקים יותר בשבח ותודה לה' על מה שיש לנו בבריאה, על זה שהעניק לנו ברוב טובו וחסדו. ואילו ביום השבת חובתנו לעסוק יותר בשירה והילול על תפארתו ית"ש. אין זה רק תפקידנו המיוחד ביום השבת. אלא יש בזה גם מציאות מיוחדת, שביום השבת מורגש ומאיר בלב ענין זה ביותר. שביום השבת בכל הטבה ובכל פעולות הבורא וגבורותיו ונפלאותיו, לב האדם רואה את תפארת גדולת הבורא בעצמה. מכיון שיום השבת קדוש לה', אזי בכל ענין שבבריאה, רואים מיד את גדולת ה' ורוממותו, ועומדים משתאים מחכמתו וגבורותיו.
ועיין בספר שפת אמת (חנוכה תרמ"ח) – 'וכתיב עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. כי לא כל מי שרוצה יכול לספר תהלות ה'. רק בנ"י שנבראו לכבודו בלבד. וגם לא כל הזמנים מסוגלים לזה רק השבת קודש שנקרא סהדותא'.
ואפילו כאשר מתפעלים ממעשי טובותיו וחסדיו, אין זה רק מצד רגשי התודה על כך שהעניק לנו טובה, כבימות החול. אלא עיקר ההתפעלות היא מגדולת ה' וכבודו המתגלית בכך, שהוא בעל חסד ובעל הטבה. ביום השבת, שורה מציאות קדושה, אשר מביאה את האדם לראות בכל דבר את כבוד ה' שבו.
סגולת השבת להשיג סודות התורה
וכמו כן, קידש ה' את יום השבת, להיות האדם מסוגל בו להשגת סודות התורה מעמקיה וטעמיה, וכמו שכתב האריז"ל (זמירות לצפרא דשבתא) – 'ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא. יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי'. ועיין בדרישה (או"ח סימן תל) – 'יום השבת הוא מוכן ומזומן ללמוד בו, שיש לו סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם בשבת, להועיל לכל מבקש תורה'. ובלבוש (או"ח רפא) – 'אנו משיגים חכמה יתירה בשבת, לפי שהוא יום מוכן לכל השגה'.
וכן כתב בספר ראשית חכמה (שער האהבה, פרק ו) – 'ביום שבת מצד נשמה היתירה הבאה, ירגיש בנפשו תענוג נפלא, ואם חכם הוא על ידה יתגלו לו רזי תורה, כמו שראיתי זה בעיני במורי ע"ה (הוא הרמ"ק) וחכמים כיוצא בו'. ועיין במה שאמרו בגמרא (גיטין ס.) – 'רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא'. וכתב שם בהגהות מהריעב"ץ דספרא דאגדתא היינו – 'חכמת האמת שאנו קוראים קבלה וכו', והיו מעיינין בשבת בדברי אגדה שמושכת הלב, מפני עונג שבת, וקדושת היום מסייעת להשכיל ולהבין בחכמה הנעלמה, קודש קדשים היא, ואמרו רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם, עסוק באגדה'.
ועיין בספר 'מאור ושמש' (פרשת ויחי ד"ה הענין) – 'בבוא שבת קודש בא מנוחה, ואז נתגלה האור הגנוז לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדריגתו'.
ובספר אוהב ישראל (פרשת תשא) – 'המתנה טובה של שבת רצה לומר האור והקדושה עצומה אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם ביום ש"ק, והוא רוח קדושה שכליים חדשים אשר האיש הישראלי משיג אז, וחיות רוחניות הבא מעולם עליון מעולם שכולו שבת וכולו תענוג'.
ובספר 'פרי צדיק' (קדושת שבת סוף מאמר א) שכתב על תלמידי חכמים בשבת קודש – 'בכוחם להשיג מדריגות גבוהות והתגלות סודות התורה בקרב לבבם מה שאי אפשר להוציאם מן השפה ולחוץ ולבוא להתגלות שבפה כלל'.
