הזכרת 'משיב הרוח ומוריד הגשם'
א. בתפילת מוסף של חג שמיני עצרת מתחילין לומר בברכה שניה של 'שמונה עשרה:' 'משיב הרוח ומוריד הגשם' (ברכות לג. שו"ע סי' קיד ס"א).
ב. הטעם שקבעו חכמים להזכרה זו בברכה שניה, כיון שבברכה זו מברכים על תחיית המתים, וכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך גשמים חיים לעולם (משנ"ב סק"א). ונקרא גבורות גשמים, לפי שהגשם הוא אחת מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (איוב ה, ט) 'עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני הארץ'.
ג. הטעם שאין מתחילין להזכיר גבורות גשמים מיו"ט הראשון של חג שנידונין בו על המים, לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות שאי אפשר לישב בסוכה בשעת הגשם, ולכן אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה.
והטעם שאין מתחילין בערבית של שמיני עצרת, מפני שאין כל העם נמצאים בבית הכנסת ויעשו אגודות אגודות, זה מזכיר וזה אינו מזכיר. והטעם שאין מתחילין בשחרית של שמיני עצרת, משום שאסור להזכיר גשם לפני שמכריזין, ובשחרית אי אפשר להכריז משום שצריך לסמוך גאולה לתפלה. ועוד טעם, שמי שהגיע לשחרית ולא היה בערבית, יסבור שבערב נמי הזכירו ויבא לשנה הבאה להזכיר בערב (הרא"ש עפ"י הירושלמי, ט"ז סק"ב, מג"א סק"א).
ד. אסור להזכיר גשם לפני שמכריז הש"ץ (שו"ע ס"ב). י"א שכוונת המחבר שהש"ץ מזכיר בתפילתו בחזרת הש"ץ של מוסף והקהל מתחילים להזכיר במנחה (מג"א סק"ב, ט"ז סק"ד), וי"א שהציבור והש"צ מתחילין להתפלל ביחד תפלת לחש של מוסף, וכשמגיעים למשיב הרוח ממתינים עד שיגיע ש"צ לשם, ואז אומר הש"ץ בקול רם 'משיב הרוח ומוריד הגשם', ואז מזכירין גם הצבור ומתפללים משם ואילך בלחש (עולת תמיד סק"ג). והטעם כדי שלא יהא הדבר מעורב, אחד מזכיר ואחד אינו מזכיר. והרמ"א כתב:
ונוהגין שהשמש מכריז קודם תפילת הלחש של מוסף 'משיב הרוח ומוריד הגשם', וכולם מתחילים להזכיר בתפילת מוסף (ונחלקו הפוסקים אם המחבר והרמ"א חולקים ביניהם). והמנהג כהרמ"א שמכריזין קודם תפילת הלחש.
ה. אף אם אחד היה מחוץ לבית הכנסת ולא שמע את הש"ץ שהכריז, או שהיה בפנים ולא שמע, ג"כ מזכיר גשם בתפילתו, אע"פ שהוא לא שמע מהש"צ (שו"ע שם).
ו. מי שהוא חולה או אנוס ומתפלל בביתו, ימתין ולא יתפלל מוסף לפני שמתפללין הציבור בביהכ"נ, שאסור להזכיר גשם לפני שמכריז הש"ץ (שו"ע שם, משנ"ב סק"ח). ונראה דאם יש בשכונתו ביהכ"נ שכבר הכריזו גשם, יכול להתפלל בביתו מוסף ולהזכיר גשם, אע"פ שבביהכ"נ שהוא מתפלל בדרך כלל עוד לא הכריזו (עי' ביאוה"ל ד"ה לא יקדים, במקרה שבביהכ"נ זה כבר התפלל מנין אחד כותיקין, והכריזו, אם מועיל ליחיד שמתפלל אח"כ במנין שני שרוצה להתפלל מוסף לפני הציבור, ואף שנוטה לומר שאינו מועיל, עיי"ש בטעמיה, ונראה דבביתו מועיל).
אמר 'מוריד הגשם' ולא אמר 'משיב הרוח', אינו חוזר, ואפילו אם עדיין לא סיים הברכה, שאין חיוב כלל להזכיר רוח (שו"ע ס"ג, משנ"ב סקי"ב).
שכח ולא הזכיר 'מוריד הגשם' והזכיר 'מוריד הטל'
ח. שכח ולא הזכיר 'מוריד הגשם', והזכיר 'מוריד הטל' [כמו שאנו מזכירים בימות הקיץ], כל עוד לא אמר השם בסיום הברכה, יזכיר ויאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במקום שנזכר (ביאוה"ל ד"ה אין בשם פמ"ג). ואם נזכר אחרי 'ונאמן אתה', אומר משיב הרוח ומוריד הגשם, וחוזר ואומר ונאמן אתה וכו', דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה (משנ"ב סקכ"ט).
ואם לא חזר ולא סיים מעין החתימה, אינו מעכב (כף החיים סי' קיד סקמ"ה). וי"א שאף אם לא סיים הברכה אינו צריך לחזור ולומר מוריד הגשם וממשיך תפילתו (שו"ע הרב ס"ו). ואם כבר סיים 'ברוך אתה ה' מחיה המתים', אינו חוזר (שו"ע ס"ה).
ואף אם עומד אחרי תיבת ה', לא יאמר 'למדני חוקיך' רק יסיים הברכה, כיון שאין זה לעיכובא (משנ"ב סקל"ב).
ט. הטעם שסגי בהזכרת טל, כיון שבגבורות אין אנו שואלים גשם רק מזכירין שבחו של הקדוש ברוך הוא, ולכן אע"פ שלכתחילה צריך לשבחו שהוא מוריד הגשם, שהוא דבר הנעצר וצריך להתפלל עליו, מכל מקום בדיעבד אם שבחו בטל אף על פי
ז.
שמתוך שאינו נעצר אין צריך להתפלל עליו, מאחר ששיבח מיהא בדבר שהוא צורך ה עולם אינו צריך לחזור (ב"י). ועוד, דכנ"ל עיקר הטעם שתקנו להזכיר גשמים בברכה זו, משום שהגשמים חיים לעולם, וטל ג"כ חיים לעולם, שעל ידה מתברכת התבואה, וזה נודע בהרבה מקומות שקראו לטל תחיה, ע"כ סגי בהזכרה זו (ט"ז סי' קיז סק"ג).
י. וכתב בשו"ע הרב (שם): לכך יש בני אדם שמזכירין הטל כל ימות החמה, כדי שאם ישכחו לומר מוריד הגשם בימות הגשמים, חזקה שאמרו מוריד הטל כמו שהם רגילים בימות החמה ואין מחזירין אותן.
שכח ולא הזכיר 'מוריד הגשם' וגם לא 'מוריד הטל'
יא. אם לא הזכיר 'מוריד הגשם' וגם לא הזכיר 'מוריד הטל' [כגון אלו שנוהגים כהרמ"א (ס"ג) שלא מזכירים כלום בימות הקיץ], אם עדיין לא סיים ברכת מחיה המתים, יאמרנה במקום שנזכר (שו"ע ס"ו). כי לא קבעו חכמים מקום בתוך הברכה, אלא אמרו סתם מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים, רק שנהגו לומר לפני 'מכלכל חיים' שהוא פרנסה וגשמים ג"כ פרנסה, הלכך בכל מקום שמזכיר סגי (שו"ע הרב ס"ז, משנ"ב סקכ"ט). ואם הוא באמצע ענין, כגון שהוא אחר 'ומקיים אמונתו', יגמור הענין ויאמר 'לישיני עפר' ואח"כ אומר משיב הרוח ומוריד הגשם, וממשיך מי כמוך וכו' (ביאוה"ל ד"ה במקום). ואם נזכר לאחר שאמר 'ונאמן אתה להחיות מתים', יזכיר שם גשם ויחזור ויאמר ונאמן אתה להחיות מתים, דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה (משנ"ב שם). ואם לא חזר לומר 'ונאמן אתה להחיות מתים' אינו מעכב (שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' קע, כף החיים סקמ"ה). אם נזכר אחר שסיים הברכה 'מחיה המתים', ועדיין לא התחיל 'אתה קדוש', אומר - מיד ללא המתנה כדי דיבור (משנ"ב סקל"א) 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ללא חתימה (שו"ע ס"ו). וממשיך 'אתה קדוש'.
יב. אם נזכר אחר שאמר 'ברוך אתה השם' ועדיין לא אמר 'מחיה המתים', מסיים 'מחיה המתים' ואומר שם 'משיב הרוח ומוריד הגשם' [וכנ"ל באות יא] (משנ"ב סק"ל לדעת השו"ע, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' צג, שו"ת שבט הלוי חי"א סי' לב, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). ויש פוסקים שחולקים ואומרים דתיכף משסיים הברכה הוי כמו שהתחיל ברכה אחרת, ולכן אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד, ודינו כאלו עומד עדיין באמצע הברכה, וחוזר למשיב הרוח ומוריד הגשם וממשיך מכלכל חיים (ביאוה"ל ד"ה בלא, משנ"ב סקל"ב).
יג. אם התחיל 'אתה קדוש', ואפי' רק תיבה אחת, חוזר לראש התפילה (שו"ע ס"ו). דג' ברכות ראשונות חשובות כברכה אחת, ואין צריך לחזור ולומר 'ה' שפתי תפתח' (משנ"ב סקכ"א). וכן אם התחיל תיבה אחת של 'קדושה', 'נקדישך' או 'נקדש', חוזר לראש התפילה (משנ"ב סקכ"ח).
ש'קדושה' היא תוספת דברים בברכת אתה קדוש, א"כ חשיב כאילו כבר התחיל אתה קדוש (הגהות רעק"א ס"ו). והטעם שאינו מועיל להזכיר ב'שמע קולנו' [כמו שאלת מטר, כדלהלן] דהזכרה שבח הוא ואין מקומה בזו הברכה שמתוקנת לבקשה (משנ"ב סקט"ז).
יד. שכח בערבית של ליל שבת ולא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם, רעק"א מצדד לומר דאינו חוזר, דלא גרע מאם היה מתפלל רק מעין שבע דיצא בדיעבד אף דשם לא הוזכר גשם, וסיים דצ"ע (ביאוה"ל סימן קיד ס"ד ד"ה מחזירין). והנה בדבר זה, אם יחיד יוצא ידי חובתו כשמתפלל בליל שבת מעין שבע, נחלקו המג"א והא"ר (בסי' רסח סקט"ו), דאף אם כששומע מהש"ץ ונתכוין לצאת או כשאומרו עם הש"ץ, יוצא ידי חובתו, מ"מ אם כבר אמרה הש"ץ, ואומרה היחיד בעצמו, להמג"א יצא, ולהא"ר לא יצא, א"כ לדעת הא"ר אין לנו ראיה שתפילה ללא הזכרת גשם בליל שבת מועילה, וצ"ע (דעת תורה סי' רסח סי"ג). והנה בביאוה"ל (סי' רסח סי"ג ד"ה או) כתב שאם חיסר משיב הרוח ושמע מהש"ץ ברכה מעין שבע יצא.
אבל במשנ"ב (שם סקכ"ח) פסק שנכון הדבר שאף אם נזכר קודם ששמע מהש"ץ הברכה הנ"ל שלא יסמוך ע"ז, רק יתפלל עוד הפעם תפלת שבע כסדר, כי יש חולקין על עיקר הדין הזה [עיין בטור].
ולכן למעשה אם לא הזכיר מוריד הגשם אין לסמוך על השמיעה מהש"ץ ברכת מעין שבע, וצריך לחזור ולהתפלל (שו"ת שבט הלוי ח"י סי"ט, וע"ע 'ויקהל משה-מועדים' ח"א עמ' קעז).
זמן שאלת גשמים
טו. בארץ ישראל מתחילים לבקש על גשמים בברכת השנים [בבקשת 'ותן טל ומטר לברכה' ב'ברך עלינו', ולנוהגים לומר 'ברכנו' בימות הקיץ, מתחילים לומר 'ברך עלינו'] בתפילת מעריב של ליל ז' במרחשון (שו"ע סי' קיז ס"א).
טז. בחוץ לארץ מתחילים לשאול גשמים בתפלת ערבית של יום שישים אחר תקופת תשרי (גמ' תענית י. שו"ע שם. ומונים מיום שנופלת בו התקופה אע"פ שהיא נופלת באמצע היום – משנ"ב סק"ד. ולעולם ב' ימים בין התקופה לשאלה, כגון אם התקופה נופלת ביום א' מתחילין לשאול מטר בתפילת ערבית של ליל רביעי – מג"א סק"א). [בשנה זו תשפ"ז מתחילין במוצאי שב"ק וישב, ליל כו בכסלו].
יז. [תקופת תשרי היא אחת מארבע תקופות השנה, שבהם השמש מגיעה לנקודה מסויימת ומתחילה מהלך אחר. יש תקופת ניסן, תקופת תמוז, תקופת תשרי ותקופת טבת. בין תקופה לתקופה יש צ"א יום וחצי, וביחד הם 366 יום שזו השנה הלועזית המונה לחמה. וחז"ל שיערו שששים יום אחרי תקופת תשרי כבר צריכים גשמים בבבל, ואז מתחילין לבקש מטר. והיא ברוב השנים בליל שאחרי יום רביעי לחודש דצמבר למניינם, וסימנך בגד"ד – ברכת גשמים ד' דצמבר, ובכל שנה רביעית, שחודש פברואר שלאחריו הוא של 29 יום, היא במוצאי ה' בדצמבר].
יח. הטעם שבא"י מתחילים לשאול קודם, כיון שהיא ארץ הרים וגבוהה מכל הארצות וצריכה לגשמים מרובים, והיה ראוי להתחיל לשאול גשם מיד אחרי החג, רק שבזמן שבית המקדש היה קיים איחרו הזמן עד ט"ו ימים אחרי החג, כדי שיספיקו כל עולי הרגלים לחזור לארצם (תענית ב.). וגם אחר חורבן ביהמ"ק נשאר התקנה כן, כיון שהיו רגילים לעלות למקום המקדש זכר לעליה לרגל (ר"ן שם, הובא בב"י סי' קיז, בלבוש ס"א, ובשו"ע הרב ס"א)].
יט. ובגולה שהיא בבל כיון שהיא מצויה בבקעה נמוכה ואינה צריכה לגשמים מרובים מפני מימי ההרים היורדים אליה, מתחילין רק ששים יום אחרי התקופה, בזמן שהם צריכים גשמים. וכל הארצות שהם חו"ל נגררים אחרי בבל (רש"י שם ובריטב"א, הובא גם במשנ"ב סק"ה).
כ. אחר הקדיש לפני שמונה עשרה, מכריז השמש: 'ותן טל ומטר' (מג"א סי' רלו סק"א). כדי שידעו לומר ותן טל ומטר. כיון שאם יטעה ולא יאמר יצטרך לחזור (משנ"ב סי' קיז סק"ג). ואם לא הכריז, אעפ"כ יאמרו (שם). ודוקא בין גאולה לתפילה מותר להכריז, אבל כשהוא עומד בברכות ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר (מג"א שם, א"ר סי' תכב, משנ"ב סי' רלו סק"ז). ודוקא בערבית, דסמיכת גאולה לתפילה שלו לא חמור כ"כ משום דתפלת ערבית רשות, אבל בין גאולה לתפילה דשחרית חמור יותר ואסור להכריז (שעה"צ סי' רלו סק"ד מהט"ז בסימן קיד ופמ"ג בסי' זה.) ויש נוהגים שאין מכריזים, משום שאין להפסיק בין גאולה לתפילה (סידור הרב, תפילת ערבית של שבת), והגבאי דופק על השלחן לסימן שיזכרו לבקש מטר.
כא. גם המתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים, שואלים כבר גשמים בברכת השנים באותה תפילה (שו"ת שאילת שלמה או"ח סי' נז). ונראה דאף המתפללים ערבית אחרי פלג המנחה ביום ו' חשון, שואלים גשמים בברכת השנים (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א, וכן הורה הגר"ח קנייבסקי).
טעה ושאל גשם לפני זמנו
כב. טעה בארץ ישראל ושאל טל ומטר אחר החג קודם ז' חשון, אם נזכר כשהוא עדיין באמצע הברכה יחזור לתחילת הברכה ויאמר אותה לא שאלת גשם. ואם כבר גמר הברכה או אף אם המשיך כבר, י"א שחוזר (חזון איש - דינים והנהגות פ"ד אות כו, מבית לוי פרק כז אות ב. וכ"מ בשערי תשובה (סי' קח סקי"ז) שכתב בשם השלמי ציבור שמי שטעה בתפילת מנחה של ו' במרחשון ושאל, צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתים). וי"א שאינו חוזר, שרק בימות הקיץ שגשם הוא סימן קללה, אם טעה ושאל גשם צריך לחזור ולהתפלל, משא"כ אחר החג שהוא כבר זמן גשמים רק שמעכבים מלבקש עד ז' חשון משום עולי רגלים (תהלה לדוד סק"א, הגהות רעק"א ס"ג בשם שו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג סי' ג, אורחות חיים (ספינקא) סק"א, הליכות שלמה פ"ח אות יח בשם הגרשז"א, פניני תפילה עמ' קנח בשם הגרי"ש אלישיב, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). וי"א שנכון להתפלל תפילת נדבה (שו"ת להורות נתן ח"ז סי' ה).
כג. טעה בחו"ל ושאל טל ומטר אחר ז' חשון וקודם ס' יום לתקופה, נחלקו הפוסקים אם צריך לחזור ולהתפלל, כיון שבטעה בימות החמה ושאל מטר במדינה הצריכה מטר דעת השו"ע (ס"ב) שחוזר ומתפלל תפילת נדבה ללא הזכרת טל ומטר, ודעת הרמ"א שאינו מחוייב לחזור כלל (עי' ביאוה"ל ד"ה הצריכים). ובנידון דידן י"א שאינו צריך לחזור כדעת הרמ"א (הרדב"ז סי' ב' אלפים נה, ברכי יוסף ס"ז, אליה רבה סק"ג בשם מטה משה, שו"ע הרב סוף ס"א, ועוד, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א – 'ויקהל משה'- מועדים ח"א עמ' שלו) וי"א שחוזר (מהריק"ש הובא בברכ"י), וי"א שאם הוא במדינות הצריכים למטר חוזר ומתפלל רק בתורת נדבה (משנ"ב ס"ק י"א וי"ג, ביאוה"ל שם).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' במקומו
כד. אם נזכר כשהוא עדיין באמצע הברכה, חוזר ואומר 'ותן טל ומטר' וממשיך הברכה. אם נזכר אחר שאמר 'כשנים הטובות' למנהג אשכנז, או אחר 'כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים' למנהג ספרד, יאמר ותן טל ומטר לברכה ויחזור ויאמר סיום הברכה כנ"ל, כדי שיהיה מעין החתימה סמוך לחתימה. וטוב יותר שיחזור ויתחיל מ'ותן טל ומטר' וימשיך כסדר (משנ"ב שם סקט"ו). וכן אם כבר התחיל לסיים הברכה ואמר 'ברוך אתה', ונזכר לפני שאמר 'השם', יחזור ויאמר ותן טל ומטר וכנ"ל.
כה. הנוהגים לומר בקיץ 'ברכנו אבינו', אם התחיל 'ברכנו אבינו' ונזכר לפני שהזכיר השם בסיום הברכה, יחזור ויתחיל מ'ברך עלינו'.
כו. אם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל 'תקע בשופר', [בין אם אמר נוסח 'ברך עלינו' וגו' 'ותן ברכה', בין אם אמר נוסח 'ברכנו אבינו'] אומרו שם (כדעת הראבי"ה והרא"ש שהעתיק הטור בסי' קיד ופסק כמותם, שבדבר שמעכב אם נזכר אחר חתימת הברכה, נחשב כמו שעדיין לא סיים הברכה ויכול לומר שם. וכן פסק הב"ח, וכן הב"י בשו"ע סי' קיד ס"ו. ט"ז שם סקי"ב, לבוש סי' קיז ס"ו, מג"א סק"ה, שו"ע הרב ס"ה, דרך החיים, הגאון יעב"ץ, ועוד, שו"ת שבט הלוי חי"א סי' לב, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). וי"א שיאמר בשומע תפלה, דלכמה פוסקים לא מועיל לתקן אחר חתימת הברכה (רבינו יונה, מאמר מרדכי, קיצור שו"ע, וכ"פ במשנ"ב שם, ביאוה"ל סי' קיד סוד"ה בלא, עיי"ש ועי' שבט הלוי שם מש"כ על דבריו). ולמעשה נראה שיאמר מיד אחר סיום הברכה ותן טל ומטר, ושוב יחזור ויאמר בשומע תפילה, דאז יוצא לכו"ע.
כז. וכן אם נזכר אחר שהזכיר השם של סיום הברכה, יסיים הברכה ויאמר שם ותן טל ומטר (דכיון שיכול להשלים אמירת ותן טל ומטר לאחר מכן, מוטב לחשוש לדברי הפוסקים שאין לסיים בשמו"ע 'למדני חוקיך' – אשל אברהם-בוטשאטש ד"ה אחר, שו"ת שבט הלוי חי"א סי' לב, שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' נח, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
כח. גם הנוהג לומר בקיץ 'ברכנו אבינו', וטעה בחורף ואמר 'ברכנו אבינו' וסיים הברכה, יכול לומר שם 'ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה' לפני שמתחיל 'תקע בשופר', ואינו צריך לחזור לומר ברך עלינו.
כט. אם נזכר אחר שהתחיל 'תקע בשופר' ועד סיום ברכת שומע תפלה, אומרו בברכת שומע תפלה (שו"ע ס"ה), קודם כי אתה שומע, שמתוקנת לשאול בה כל הבקשות (משנ"ב סקט"ז).
ל. אם נזכר באמצע הברכות ששכח לשאול מטר, ובמקום להמשיך עד שמע קולנו שאל במקום שנזכר, שאין זה מקומו, לא יצא ידי חובתו, וצריך לשאול בשומע תפילה, ואם נזכר אחר שסיים תפילתו, צריך לחזור ולהתפלל (הגר"נ קרליץ).
לא. ובשומע תפילה אומר קודם כי אתה שומע: 'ותן טל ומטר לברכה' (קיצור שו"ע סי' יט ס"ו, כף החיים סי' קיז סקל"ז, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). וי"א שאומר גם 'על פני האדמה' (ערוך השולחן ס"ו, ליקוטי חבר בן חיים ח"א כט. שו"ת עולת יצחק ח"ג סי' לד, וכן הורה הגר"ח קנייבסקי - דעת נוטה תפלה תשו' קפט).
לב. אם אמר קודם 'כי אתה שומע' כל נוסח ברכת 'ברך עלינו' עם חתימת הברכה, ואח"כ המשיך 'כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים ברוך אתה ה' שומע תפילה', י"א שלא יצא, שרק אם אומרה כחלק מברכת שמע קולינו יצא ולא כשאומרה כברכה בפני עצמה באמצע שמע קולינו, אמנם להלכה נראה שיצא (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
לג. אם הוא מתענה באותו יום, וצריך לומר 'עננו' בשומע תפילה, יאמר 'ותן טל ומטר' לפני עננו (רמ"א ס"ה), דשאלה חמורה מעננו, דאם לא אמרה מחזירין אותו, משא"כ בעננו (מג"א סק"ז, משנ"ב סקי"ז), ועוד, משום דשאלה תדיר, משא"כ עננו אינו תדיר (לבוש ס"ה). וכן מי שרגיל לומר תחנונים לפני 'כי אתה שומע', כמו אנא ה' וכו', כיון שאינם חובה יאמר 'ותן טל ומטר לברכה' לפני התחנונים, אף שהן תדירין (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
לד. שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים, ובשמע קולנו אמר תפילת "ועננו בורא עולם" שאומרים בזמן עצירת גשמים, יצא ואין צריך לחזור, כיון שמזכיר שם "תן טל ומטר" (הליכות שלמה פ"ח.)
לה. אם נזכר באחד מהברכות שקודם שומע תפלה, כגון בברכת 'ולירושלים', שהדין הוא להמשיך בתפילתו ולשאול בשומע תפילה, וטעה וחזר ל'ברך עלינו', וסיים הברכה, ואח"כ נזכר שהיה יכול לאמרו בשומע תפלה, י"א שיחזור לברכה שנזכר בה, שבמקרה דנן היא 'ולירושלים' (הגראי"ל שטינמן – כאיל תערוג, אשי ישראל פכ"ג הערה קעה בשם הגר"ח קניבסקי.) אמנם נראה שצריך להמשיך ולהתפלל כל הברכות על הסדר, דיש שני אופנים לתקן מה שלא שאל, או לשאול בשומע תפילה או לחזור לברך עלינו, וחז"ל הקילו שסגי לשאול בשומע תפילה, אבל אם כבר חזר לברך עלינו, ועיקר החיוב הוא לשאול גשם בברך עלינו, כשחזר לברכת השנים הרי עקר את עצמו וחזר לברכת השנים, וחייב להמשיך כסדר הברכות (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
לו. אם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה', של שומע תפלה, יסיים הברכה ואח"כ יאמר ותן טל ומטר (כנ"ל אות יב ואות כז), וי"א שיסיים למדני חוקיך, ויאמר ותן טל ומטר לברכה, ויחזור ויאמר כי אתה שומע וכו' (משנ"ב סקי"ט).
לז. אם נזכר אחר שחתם שומע תפלה, קודם שהתחיל רצה, אומרו שם לפני רצה (שו"ע ס"ה).
לח. אם טעה ובמקום לומר שם לפני רצה, חזר לברך עלינו, ובסיום הברכה נזכר שלא היה צריך לחזור, רק לומר שם לפני רצה, י"א שיכול אחר ברך עלינו לדלג עד 'רצה' ולהמשיך 'רצה', שמה שאמר את ברכת ברך עלינו לא נחשב שחזר לברכה זו, אלא נחשב שאמר את האזכרה והבקשה של 'ותן טל ומטר' בהרחבה, כלומר במקום לומר 'ותן טל ומטר' הרחיב את הבקשה ואמר כל הברכה של 'ברך עלינו' (חשוקי חמד יומא נה. בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל). אמנם כל זה רק אם נזכר מיד אחר סיום ברכת השנים, אבל אם המשיך תקע בשופר גדול וכו' ורק אח"כ נזכר שלא היה צריך לחזור לברך עלינו, צריך להמשיך כל הברכות [וכנ"ל אות לה]. אולם לפי מש"כ לעיל נראה דרק אם לא חתם ברכת ברך עלינו יכול לדלג עד 'רצה', אבל אם אמר כל הברכה עם החתימה, אין זה כמו שהרחיב הבקשה, דא"כ למה חתם את הברכה, ולכן גם אם נזכר אחר שחתם 'מברך השנים', ועדיין לא התחיל 'תקע', ימשיך כל הברכות, וכנ"ל (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א.)
לט. אם נזכר אחר שהתחיל ברכת רצה, ועד שאמר את ה'יהיו לרצון' השני שבסיום 'אלקי נצור', חוזר לברכת השנים (שו"ע שם, משנ"ב סקי"ח, שעה"צ סי' תכב ס"ק ח. והטעם הוא כיון שטעה פעמיים, גם בברך עלינו וגם בשומע תפילה. והוא כמו מי ששכח להבדיל במוצ"ש בתפילה שאינו חוזר ומתפלל כיון שיכול להבדיל על הכוס, ואם שכח ואכל לפני שהבדיל על הכוס, חוזר ומתפלל, כיון שטעה פעמיים (שו"ע סי' רצד ס"א), ה"נ כששוכח בברך עלינו אינו חוזר כיון שיכול לשאול בשומע תפילה, אבל אם שכח גם בשומע תפילה חוזר לברך עלינו – הרא"ש ברכות פ"ד סי"ד, הר"ן תענית א: מדפי הרי"ף).
מ. אם חזר לברכת השנים ושוב שכח לומר ותן טל ומטר, והמשיך ונזכר אחר שהתחיל 'תקע', צריך שוב לחזור ל'ברך עלינו', שכיון שצריך לחזור ל'ברך עלינו' לומר שם 'ותן טל ומטר' [משום שטעה פעמיים וכנ"ל], והוא לא אמר ותן טל ומטר, לא נחשב שחזר ל'ברך עלינו', וצריך לחזור שוב ל'ברך עלינו' (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א, ובפרט לפי סברת הרא"ש והר"ן שהובא לעיל אות לו).
מא.וי"א שגם אחרי שטעה ולא שאל בפעם השניה ימשיך להתפלל כל הברכות וישאל בשומע תפילה (דשאני הבדלה שגם שכח אתה חוננתנו וגם שכח ואכל לפני שהבדיל, משא"כ בטל ומטר שעשאוהו חז"ל כמו שלא התפלל, הוי כטעה רק בברך עלינו וע"כ ימשיך ושאל בשומע תפילה – שלמי תודה עניני גשמים עמ' עה) ועוד, שאע"פ שכבר אמר כל הברכות עד שומע תפילה בפעם ראשונה, אינו יכול עכשיו לדלג הברכות עד שמע קולנו, שכיון שתיקנו לחזור לברכת השנים זה סדר תפילתו וצריך להתפלל כסדר (הליכות שלמה - תפילה פ"ח סכ"ב בשם הגרשז"א, פניני תפילה עמ' קנו בשם הגריש"א, וכן דעת הגר"ח קנייבסקי).
מב. אם טעה ובמקום לחזור לברכת השנים חזר לשמע קולנו ואמר שם ותן טל ומטר, יצא בדיעבד, כיון שדעת כמה ראשונים (הובאו בטור) שלכתחילה חוזר לשמע קולנו, בדיעבד יש לסמוך עליהם (שו"ת שבט הלוי ח"י סכ"ג, חוט שני עמ' רא, וכן הביא בפניני תפילה עמ' קעז בשם הגריש"א ובאשי ישראל פכ"ג הערה קעט* בשם הגרח"ק).
מג. אם טעה ובמקום לחזור לברכת השנים חזר לראש התפילה, ושוב נזכר שלא היה לו לחזור לראש התפילה רק לברכת השנים, יפסיק במקום שעומד וידלג עד ברכת השנים, וכל מה שאמר באמצע הוי כשיחה בטעות. ולא אמרינן שזה נחשב כאילו עקר עצמו מן התפילה וכסיים התפילה (כיון שמבואר במשנ"ב סי' קיד סקכ"א דבאופן שחוזר לראש התפילה אין צריך לחזור ולומר פסוק ה' שפתי תפתח, הרי שזה נחשב להמשך התפילה הקודמת).
מד. אם נזכר אחרי שאמר ברוך אתה ה' בסיום ברכת 'רצה' או 'מודים' או 'שים שלום', וצריך לחזור לברכת השנים, נראה שלא יסיים הברכה רק יחזור מיד לברכת השנים, דאין היתר לומר ברכה שלא כדין באמצע שמו"ע אפי' כדי להציל עצמו מברכה לבטלה (עי' כעי"ז בשעה"צ סי' קפח סקי"ח בשם א"ר), וגם לא יסיים 'למדני חוקיך', דאין היתר להפסיק בתפלה באמירת למדני חוקיך רק כשהוא לצורך התפלה או כדי שלא יצטרך להוסיף עוד ברכה, ולא כדי להציל עצמו מברכה לבטלה.
מה.אם התחיל 'אלקי, נצור לשוני מרע,' ובאמצע התחנונים, קודם 'יהיו לרצון' נזכר שלא אמר ותן טל ומטר, והגיע הש"צ ל'קדושה', י"א שישתוק וישמע קדושה מהש"ץ ולא יענה עמהם (עפ"י המבואר בסי' קד ס"ז), ואח"כ יחזור לברך עלינו. כיון דמעיקר הדין כל שסיים ח"י ברכות השלים תפילתו, אלא דחז"ל הקילו שאם אומר תחנונים יש לו עוד דין עומד בתפלה שלא יצטרך לחזור לראש התפילה, רק לברכת השנים. ומאידך נתנו לתחנונים עיקר דין סיום התפלה כדי שיוכל לענות קדיש וקדושה. אמנם אם עונה קדיש וקדושה אין ספק שאעפ"י שממשיך עוד בתחנונים מכל מקום הקשר לתפלה כבר נפסק, דהא כתב המג"א דכל שהסיח דעתו מהתפילה הוי כעקר רגליו, ואמירת קדושה הוי היסח הדעת מהתפילה, וא"כ יצטרך לחזור לראש התפילה.
ואף דהמג"א כתב דזה דוקא אם אמר 'יהיו לרצון,' היינו דאם לא אמר יהיו לרצון א"כ אולי ימשוך עוד באמירת תחנונים, אבל כל שענה קדושה בפה א"כ זה עצמו הוכחה דהסיח דעתו מהתפילה, דאל"כ לא היה עונה באופן זה, ובזה גם בלי אמירת יהיו לרצון הו"ל סילוק גמור והיסח הדעת שחוזר לראש, ולכן לא יענה קדושה רק ישמע מהש"ץ, וכך יוכל לחזור ל'ברך עלינו' ולא יצטרך לחזור לראש התפילה, דכיון שיש עצה בשתיקה אל יגרום ברכה שאינה צריכה (שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' קסט, שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' יא אות ד, ובח"ה סי' כג, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
ועוד טעם, דהואיל ודינו לחזור עתה לברכת השנים הרי הוא נידון כעומד בברכת השנים וא"כ אסור לו לענות 'קדושה' מעיקר הדין (הגר"ח קנייבסקי בספר דעת נוטה עמ' שא בשם החזו"א, והגר"נ קרליץ בספר חוט שני תפלה עמ' רא).
מו. בדיעבד, אם הפסיק וענה 'קדושה', י"א דכיון שנוגע לברכות שאינם צריכות, לא יחזור לראש התפילה רק ל'ברך עלינו' (כמו שכ' הגה"ק בעל אשל אברהם בסי' תכב. שו"ת שבט הלוי ח"י סי' יז אות י.) ולטעם השני הנ"ל ג"כ, דנידון כעומד בברכת השנים הוי כשח בשוגג באמצע שמו"ע דאינו מעכב בדיעבד. אולם י"א דחוזר לתחילת שמו"ע (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א.)
מז. וי"א שלכתחילה יכול לענות קדושה ואח"כ יחזור לרצה, דפסק הרמ"א (סי' קכב ס"א) שאף לפני יהיו לרצון מפסיק לקדושה ואין זה נחשב כעוקר רגליו (שו"ת אגרות משה ח"ג סי' נו, הליכות שלמה תפלה פ"ח סל"ט). אמנם לדעת המחבר שם שקודם יהיו לרצון אין מפסיקים אפי' לקדושה, ואם רוצה לומר קדושה מוכרח לומר יהיו לרצון תחילה, מסתבר דזה שאם רגיל לומר תחנונים חוזר לרצה, לשיטתו הוא רק קודם יהיו לרצון אבל אחר יהיו לרצון חוזר לתחילת התפילה, א"כ לשיטתו יהא אסור לומר קדושה דאסור לגרום ברכה יתירא אף בשביל זה, כמפורש (בסי' כה ס"י) דאסור לענות קדושה ואיש"ר בין תפלה של יד לתפלה של ראש והוא בשביל שלא יצטרך לברך ברכה אחרת, א"כ כ"ש כאן שאסור כדי שלא לגרום ט"ז ברכות שאין צריכות (שו"ת אגרות משה שם.)
מח.אם נזכר אחר שאמר יהיו לרצון [השני] חוזר לראש התפלה (שו"ע ס"ה), ואע"פ שעדיין לא עקר רגליו (מג"א סי' תכב סק"ב, שו"ע הרב כאן ס"ה, משנ"ב סקי"ח, ביאוה"ל ד"ה כעקורים).
מט.אם חזר לראש התפילה ושוב שכח לשאול מטר בברכת השנים, ימשיך וישאל ב'שומע תפילה' (דבתפילה אחרת אין זה נחשב כטעה פעמיים, רק אם זה באותה תפילה.)
ואם נזכר באמצע 'יהיו לרצון', י"א שכיון שהתחיל הפסוק שזהו סיום התפילה, הוי כעקר רגליו וחוזר לראש התפילה (קיצור שו"ע סי' עו סי"ח), אמנם למעשה נראה שכל שלא סיים הפסוק הוי עדיין באמצע התפילה וחוזר לברכת השנים
נ.
(מסגרת השלחן שם, וכ"מ במשנ"ב סי' תכב סק"ז ומפורש בשעה"צ שם סק"ח).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' בשחרית ונזכר אחרי זמן תפילה
נא. אם שכח לשאול ותן טל ומטר בשחרית ונזכר אחרי שכבר עבר זמן תפילה ועדיין לפני חצות. נראה שיתפלל שוב שמונה עשרה קודם חצות, ולא ימתין להתפלל מנחה פעמיים, דכיון שיכול להתפלל קודם חצות אין זה מיקרי אנוס שיכול להשלים במנחה.
שכח לומר 'ותן טל ומטר' ונזכר בתפילה שאחריה
נב. שכח לומר 'ותן טל ומטר' בתפילת שחרית ונזכר בתפילת מנחה ששכח בשחרית, או נזכר בערבית ששכח במנחה וכדו', גומר תפילה זו שעומד בה לשם התפילה שזמנה כעת, ואח"כ חוזר ומתפלל תפילה נוספת לתשלומי התפילה הקודמת שטעה ולא שאל בה מטר, דבכל מקום שצריך להתפלל תפילה לתשלומין, מתפלל קודם התפילה שהיא עכשיו חובה ואח"כ מתפלל תפילת התשלומין (שו"ע סי' קח ס"א).
אשה ששכחה לומר ותן טל ומטר
נג. אשה שמתפללת כל יום תפילת שחרית ושכחה לומר ותן טל ומטר, צריכה לחזור כמו איש. ואף אם אינה מתפללת כל יום, אם התפללה היום ושכחה, צריכה לחזור ולהתפלל, דכיון שקיבלה על עצמה להתפלל, צריכה להתפלל כדין. ואם נזכרה רק בתפילת מנחה ששכחה לומר טל ומטר בשחרית,
ומתפללת לתשלומי שחרית.
נד. אם שכחה בתפילת מנחה, ונזכרה בלילה, אף אם אינה מתפללת מעריב בכל יום, צריכה עכשיו להתפלל מעריב כדי שתוכל אח"כ להשלים תפילת מנחה, כי תפילת תשלומין באה רק אחרי תפילת הקבע. וגם למחר אינה יכולה להשלים כי א"א להשלים רק אחרי התפילה הסמוכה לה.
שליח ציבור ששכח לומר 'ותן טל ומטר' בתפילת הלחש ובחזרת התפילה
נה. שליח ציבור שטעה בתפילת הלחש ולא אמר טל ומטר, ונזכר לאחר שסיים תפילת הלחש, בתפילת שחרית ומנחה אין צריך לחזור על תפילתו בלחש, מפני טורח הציבור, וסומך על תפילתו בקול רם (שו"ע סי' קכו ס"ד). ואם לא נזכר שטעה בתפילת הלחש עד אחרי שהתפלל בקול,
מתפללת
מנחה
ואח"כ
חוזרת
ולא נתכוין לצאת ע"י חזרת הש"ץ, י"א שיצא בזה (הגר"נ קרליץ) וי"א שלא יצא (אשי ישראל שם הערה קעט בשם הגר"ח קנייבסקי). ובתפילת ערבית, שאין לו על מה לסמוך, צריך לחזור (משנ"ב סקט"ז).
אמנם אין צריך לעכב את הציבור משום תפילתו ויכול לומר 'קדיש תתקבל', עלינו וברכו ואח"כ יחזור על תפילתו (אשי ישראל פרק כד ס"ק קעז).
נו. שליח ציבור שטעה בתפילתו בקול ולא אמר טל ומטר, י"א דהאידנא שכל אחד מתפלל לעצמו אם הש"צ אמרו בלחש אין צריך לחזור כלל לא לתחילת התפילה ולא לרצה, שאינו חוזר ומתפלל בקול רם אלא משום קדושה (ב"י סי' קכו בשם הכל בו בסי' מג). ואינם דברים של טעם דהא ודאי משמע שגם בזמן חכמי התלמוד היו מתפללים בלחש ואח"כ חוזר הש"צ ומתפלל בקול רם, ואם טעה כשחוזר התפילה בקול רם צריך לחזור וכן נראה שהוא דעת הפוסקים (ב"י שם). ואומרים שוב 'קדושה'. ובתפילת שחרית י"א שאף מברכים שוב ברכת כהנים אך ללא ברכה, וי"א שאין מברכין ברכת כהנים כיון שכבר בירכו, והיא אינה חלק מהתפילה.
מסופק אם שאל טל ומטר
נז. מי שמסופק אם שאל טל ומטר, עד שלשים יום [ו' בכסלו] בחזקת שלא שאל, דודאי אמר כמו שרגיל, וצריך לחזור ולהתפלל (ורצוי להתנות שאם כן שאל גשם, יהיה זה תפילת נדבה). אחר שלשים יום בחזקת ששאל ואינו צריך לחזור. ואף שבשלשים יום אין עדיין צ' תפילות ששאל מטר כיון שבתפילות שבת אין שואלין מטר, ספק ברכות להקל (שו"ע סי' קיד ס"ח, משנ"ב סקל"ז. ולהגר"א יש להחמיר עד צ' תפילות של חול).
נח. אם הרגיל לשונו תשעים פעמים, הרי הוא בחזקת שהזכיר ושוב אינו חוזר (שו"ע ס"ט כדעת מהר"ם מרוטנבורג המובא בהגהות מיימוניות פ"י מהל' תפילה אות ה, משנ"ב ס"ק מ. והאחרונים רובם וכמעט כולם העתיקו את דברי השו"ע להלכה - ביאוה"ל שם ד"ה אם.)
נט. ומרגיל את לשונו באמירת 'ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה'. ואלו שאומרים בקיץ 'ברכנו אבינו', מרגילים עצמם לומר תשעים פעמים 'רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו'. וי"א שימשיך לומר את השנה הזאת וכו' עד אחר טל ומטר' (כף החיים סק"ס).
ס. הרגיל עצמו מ"ה פעמים, שהוא כנגד ג' תפילות בט"ו יום, ועברו ט"ו יום, מועיל כמו צ' פעמים (שערי תשובה סקי"ד).
סא.ש"צ קבוע המתפלל בכל יום ה' תפילות, די לו בי"ח יום להחשיב שהרגיל עצמו בכך (שם סקט"ו).
סב. בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' כ) מורה שצריך לומר מאה ואחד פעמים, דס"ל שדברי רבי יוחנן שאמר כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר (ירושלמי פ"ק דתענית) בנויין על הגמ' (חגיגה ט:) שאינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד, 'וכן הוא מפורסם ומקובל שהשונה מאה פעמים ואחד לא במהרה הוא שוכח.' ומבאר, דבחו"ל בשלשים יום ממוסף של ט"ו בניסן ועד אחרי מנחה של י"ד באייר ישנם ק"א תפילות [כ"ט תפילות של שחרית, כ"ט תפילות של מעריב, ל' תפילות של מנחה וי"ג מוספים, שמונה של פסח, שלשה שבתות ושנים של ימי ר"ח אייר, בס"ה עולה למנין ק"א תפילות], וע"ז אמרו דבשלשים יום הוי חזקה. ומ"מ כתב דבדיעבד אחרי שהזכיר תשעים פעמים ושוב מסתפק, אינו חוזר כמשמעות השו"ע והרמ"א.
והסכמת הפוסקים כהשו"ע שסגי בתשעים פעמים, וכן כתב המשנ"ב (סקמ"א) שאם אמר תשעים פעמים ואח"כ מסתפק אי אפשר לפסוק שחוזר נגד פסק השו"ע.
סג. הרגיל עצמו צ' פעמים או ק"א פעמים, ואח"כ טעה ואמר בתפילה 'ותן ברכה', לא בטלה חזקתו לגמרי (א"א בוטשאטש סי' קיד סק"ה), ויאמר שוב כמה פעמים ותן טל ומטר לחזק הרגלו (הליכות שלמה תפילה פ"ח הערה 94.)
סד. מותר להרגיל עצמו בשבת לומר צ' פעמים ותן טל ומטר, ואין בזה משום הכנה לחול, שעושה כן רק כדי שלא יגיע לברכה לבטלה, וגם משום שאמירת צ' פעמים ותן טל ומטר גורם שינוי במוח האדם והשינוי נגמר מיד בשבת, ולכן אפילו שלא מקבל תועלת בשבת, מ"מ השינוי נקבע כבר בשבת (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א, וכ"ה בהליכות שלמה ח"א סי' ח סכ"ו).
סה.יש אומרים שאין מועיל להרגיל עצמו תשעים פעמים (רבינו פרץ מובא בטור, הגר"א וט"ז סקי"ג, הובאו בביאוה"ל ד"ה אם) וטוב לחוש לדבריהם לכתחילה שלא לעשות כן לסמוך על זה (שו"ע הרב סי' קיד סי"א, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א משום פוסקים אלו, וגם כדי שאדם יקח אחריות לכוין היטב בתפילה כדי לזכור לומר את ההזכרה הנכונה). אבל אם עשה כן ואח"כ נסתפק אם הזכיר אין צריך לחזור כי כן עיקר (שו"ע הרב שם).
סו. אם ברור לו שזכר והיה בדעתו לפני שמונה עשרה לומר טל ומטר, ואחר התפילה מסתפק אם אמר, אם נתעורר הספק מיד אחר התפילה, יש לחזור ולהתפלל, ואם לא נתעורר הספק עד לאחר זמן, תולים שאמר כמו שצריך ואינו צריך לחזור (משנ"ב שם סקל"ח). ונראה דאם היה בדעתו לפני ברך עלינו לומר טל ומטר, אף אם מתעורר הספק מיד אחר התפילה אין צריך לחזור. ואם לא זכר קודם תפילתו לשים אל דעתו לומר טל ומטר, וגם תוך כדי תפילתו לא נתעורר לכך, אפי' לא נתעורר לו ספיקו עד אחר זמן מופלג, חוזר ומתפלל.
נתעורר לו שאלה באמצע שמונה עשרה
סז. אם באמצע שמונה עשרה נתעורר לו שאלה על תפילתו, כגון בשאלת טל ומטר או יעלה ויבא וכדו', ואינו יודע ההלכה, מותר לו לדפדף בסידור לעיין בהלכות המודפסים, ואם בסידורו אינו מודפס הלכות, מותר לו ללכת ממקומו לארון הספרים לחפש בספרי ההלכה מה דינו (משנ"ב סי' קד סק"ב בשם ח"א כלל כה ס"ט). וכן מותר לו לגשת לרב או מו"ץ לשאול מה דינו (שם).
דין התפילה שהוא חוזר ומתפלל
סח.נחלקו הראשונים (התוס' והרא"ש ברכות כו:) במי שטעה ולא אמר יעלה ויבא במנחה של ר"ח ובלילה כבר אינו ר"ח, אם צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתים, השניה לתשלומי מנחה, כיון שבלילה כבר אינו מזכיר יעלה ויבא ואינו מתקן כלום, ופלוגתתם היא כשמחסר אזכרה בשמו"ע אם התפילה אינה תפילה ונחשב כאילו לא התפלל, או שהתפילה היא תפילה רק שחייבו אותו חז"ל לחזור ולתקן מה שהחסיר ולהתפלל תפילה עם האזכרה, דאם התפילה אינה תפילה צריך לחזור ולהתפלל בכל מקרה, ואם התפילה תפילה במקרה שכבר אינו יכול לתקן אינו צריך לחזור ולהתפלל. והשו"ע (סי' קח סי"א) הביא ב' הדעות ולא הכריע, רק פסק שיחזור ויתפלל במוצאי ר"ח בתנאי של נדבה.
סט.ולכאורה הדין שמי ששכח לומר ותן טל ומטר, צריך לחזור ולהתפלל, גם תלוי במח' הנ"ל, האם דינו כלא התפלל או כהתפלל וחיסר אזכרה שצריך לתקן. וא"כ יש לדון אם כשחוזר ומתפלל צריך להתפלל דוקא במנין, או שיכול להתפלל ביחידות. ואם היה זה בשחרית, האם כשחוזר ומתפלל צריך להניח תפילין. וכן אם התחיל לאכול ארוחת בוקר, ובאמצע הסעודה נזכר שלא שאל מטר בתפילת שחרית, האם מותר לו להמשיך לאכול או שאסור לו להמשיך לאכול משום לא תאכלו על הדם.
ע. ולמעשה נראה שראוי שיחזור ויתפלל בציבור אבל אינו חייב לטרוח בשביל זה, וכן ראוי שיניח תפילין כאשר חוזר ומתפלל שחרית אבל אינו חייב לטרוח בשביל זה. כגון אם הוא משאיר את התפילין שלו בבית הכנסת וחזר לביתו ונזכר בביתו שלא שאל מטר, יתפלל ביחידות בביתו בלי תפילין ואינו חייב לטרוח לחזור לבית הכנסת בשביל זה. אכן לגבי אכילתו, נראה שיפסיק ויתפלל ואח"כ ימשיך לאכול. והענין, דלא תאכלו על הדם הוי איסור חמור. וכיון שיש פוסקים שהתפילה לא נחשב כלל לתפילה, צריך להפסיק ולחזור ולהתפלל ואח"כ ימשיך לאכול, אבל תפילה בציבור וכן תפילה עם תפילין נחשב למעלה בתפילה, וכיון שיש פוסקים שהתפילה הראשונה היתה תפילה, אינו חייב לטרוח עבור מעלות אלו (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א. ועי' משנ"ב סי' קח סק"י).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' בליל ז' מרחשון (באר"י)
עא.כל הדינים האמורים בשכח לשאול גשם, אמורים גם בתפילת מעריב הראשונה בליל ז' במרחשון, וכנ"ל שאם שכח לגמרי חוזר ומתפלל. ואינו דומה לאם שכח יעלה ויבא בערבית של ר"ח דאינו צריך לחזור, דשם הטעם משום דאין מקדשין את החודש בלילה (מג"א סי' רלו סק"א, משנ"ב סי' קיז סק"ו, וביאוה"ל ד"ה בתפלת. ובשע"ת סק"ד הביא מהלכות קטנות ח"א סי' עג שאין צריך לחזור ולהתפלל, ובשם מהר"י מולכו דמחזירין, ובשם שלמי ציבור דלצאת ידי ספק יחזור ויתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש בה דבר).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' בליל ס' לתקופה (בחו"ל)
עב. שכח לשאול גשם בחו"ל בתפילת מעריב הראשונה אחר ס' יום לתקופה, כתב החיי אדם (חלק א כלל כד) בשם הפרי חדש שאין צריך לחזור, שמונין מעת לעת מהתקופה. וכיון דאין תקופת תשרי נופלת אלא בג' שעות או בט' שעות בלילה או ביום, לעולם אין צריך לחזור בתפלת מעריב הראשונה, כיון שעדיין לא נשלמו ס' יום מעת לעת. וכן אם התקופה נופלת ביום אין צריך לחזור אפילו בתפילת שחרית להמתפלל קודם ג' שעות ביום, וכשנופלת בט' שעות ביום ומתפלל מנחה קודם ט' שעות, גם כן אין צריך לחזור. אמנם הפמ"ג ס"ל שצריך לחזור ולהתפלל ומתנה שאם אינו מחוייב תהא תפילתו נדבה, ובספר מחזיק ברכה פסק בהדיא דלא כפר"ח וגם בעל דרך החיים לא הזכיר כלל שום נפק"מ בין יום ראשון לשאר ימים, וגם מביאור הגר"א משמע לכאורה דפסיקא ליה דאין הלכה כראבי"ה בזה (ביאוה"ל סי' קיז ס"א ד"ה בתפלת.)
אמירת 'ותן טל ומטר' בתפילה של ליל ז' מרחשון לתשלומי מנחה של יום ו' מרחשון
עג. שכח להתפלל מנחה ביום ו' מרחשון, שהדין הוא שמתפלל ערבית שתים, אומר ותן טל ומטר בשניהם, אע"פ שהשניה היא תשלומין של מנחה (ברכי יוסף סי' קח אות ט בשם מהר"י פראגי ומהר"י זיין בתשובה כת"י, הובא בשע"ת סקי"ז, וכ"פ במשנ"ב סקל"ו).
עד. אם טעה ולא שאל מטר בראשונה ושאל בשניה, גילה דעתו בזה שהראשונה לתשלומין והשניה למעריב, דמבואר דלא יצא שצריך להקדים תפילת החוב לתפילת התשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל (ביאוה"ל סי' קח ס"ט ד"ה ואם, עפ"י דברי הרמ"א). ואף אם כיון בפירוש הראשונה לשם חובה והשניה להשלמה לא יועיל, כיון דאם לא הזכיר טל ומטר צריך לחזור (כבמשנ"ב סי' קיז סק"ו.)
עה. אם טעה ושאל רק בראשונה שהיא תפילת מעריב, ולא בשניה שהיא לתשלומין, י"א שיצא (שע"ת שם, וכדברי הכנה"ג ופר"ח, וכ"פ במשנ"ב סקל"ו).
וי"א שיחזור ויתפלל בתורת נדבה, ויתנה: אם חייב אני להתפלל תהא לחובתי, ואם לאו תהא לנדבתי (ביאוה"ל שם בשם דרך החיים, ובשערי תשובה סקי"ז בשם מאמר מרדכי). ודעביד כמר עבד ודעביד כמר עבד (ביאוה"ל שם).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' במנחה של ערב שבת
עו. לא אמר טל ומטר בתפלת מנחה של ערב שבת, ונזכר מיד או עד 13 דקות משקיעת החמה, יחזור ויתפלל מנחה. ואם נזכר אח"כ, דנו האחרונים אם צריך להתפלל ערבית של שבת שתים, י"א דתלוי במח' הראשונים הנ"ל (אות סח), אם חשיב כלא התפלל כלל ואז צריך להתפלל ערבית שתים, או חשיב כהתפלל רק שחיסר אזכרה, וכיון שבשבת אינו מתקן האזכרה אינו צריך להתפלל ערבית שתים, וכאמור, השו"ע פסק דמספק יתפלל תפילת נדבה, וכיון שבשבת אין מתפללין תפילת נדבה, אינו חוזר ומתפלל (ישועות יעקב או"ח סי' קיז וכ"מ במג"א סי' קח סקט"ו, משנ"ב סקל"ו). וי"א דאינו תלוי במח' הנ"ל, ד'טל ומטר' אינו כהזכרת יעלה ויבא, דיעלה ויבא אכן אינו רק אזכרה אבל טל ומטר הוא מטבע שטבעו חכמים בנוסח התפילה, וכיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים נחשב כאילו לא התפלל וחוזר להתפלל שנית אף בליל שבת (הגר"ח מבריסק ברכות כו:).
עז. ולהלכה נראה יותר דגם 'טל ומטר' הוי אזכרה, וכששכח לשאול מטר חשיב כהתפלל ורק חיסר אזכרה (כן משמע במג"א סי' קח סקט"ז, ובמשנ"ב סקל"ו) וא"כ לא יחזור להתפלל ערבית של שבת פעמיים, דרק היכא שיכול לחזור ולתקן הדבר בתפילתו חוזר ומתפלל, אבל בליל שבת שאינו מועיל בתפילתו כלל כיון שאינו אומר טל ומטר בשמו"ע של שבת אין צריך לחזור (הר צבי או"ח ח"א סי' נד, הליכות שלמה תפלה פ"ח ארחות הלכה הערה 82, וכן מורה מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
שכח לומר 'ותן טל ומטר' בערבית של מוצאי שבת
עח.לא אמר טל ומטר בתפלת ערבית של מוצאי שבת, שחוזר ומתפלל, וכבר אמר 'אתה חוננתנו' בתפילתו, אינו צריך לומר שוב 'אתה חוננתנו' בתפילה השניה, שכבר יצא חובת ההבדלה בתפילה הראשונה (שמירת שבת כהלכתה פנ"ח הערה כח בשם הגרשז"א). אמנם לפי השיטות שהובאו לעיל [אות סה] שחשיב כאילו לא התפלל, צריך לחזור ולומר אתה חוננתנו גם בתפילה השניה (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א.)
שכח לומר 'ותן טל ומטר' בתפילה של מוצאי שבת לתשלומי מנחה של שבת
עט.מי שלא התפלל מנחה של שבת, מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, הראשונה לשם ערבית והשניה בשביל תשלומי מנחה (שו"ע סי' קח ס"י).
אם טעה בתפילה השניה שהיא לתשלומי מנחה ולא שאל מטר, צריך לחזור ולהתפלל שוב. לא מיבעיא לדעת הפוסקים שתפילה ללא הזכרה נכונה אינה חשובה תפילה, הרי לא התפלל, רק אפי' לדעת הפוסקים שחשיב תפילה, רק שצריך לחזור כדי שיהיה תפילה עם הזכרה נכונה, הכא ג"כ צריך לחזור ולהתפלל. ואע"פ שהתפלל לשם תשלומי מנחה של שבת ובשבת לא שואלים מטר, א"כ נימא שגם בתפילת התשלומין אם לא שאל מטר בדיעבד אינו חוזר, וכמו שמבואר לעיל שאם לא התפלל מנחה ביום ו' חשון והתפלל ערבית שתים וטעה ולא שאל גשם בתפילת התשלומין של מנחה שאינו חוזר. שאני הכא כיון שביום שבת שייך שאלת מטר, דהמתפלל תפילת חול בשבת והזכיר של שבת יצא, ומה שלא מתפללים תפילת י"ח בשבת היא רק משום דלא אטרחוהו רבנן, והמתפלל 'שמונה עשרה' בשבת צריך לומר ותן טל ומטר, א"כ כשלא התפלל כלל מנחה של שבת ומתפלל תשלומי מנחה במוצ"ש חייב לשאול מטר בתשלומין, ואם לא שאל חייב לחזור ולהתפלל (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א).
טעה והתפלל תפילת חול בשבת ושכח 'טל ומטר'
פ. טעה בשבת והתפלל תפילת חול, ואמר 'ברך עלינו' ושכח ולא שאל טל ומטר, ולאחר שסיים ברכת 'ברך עלינו' נזכר ששבת היום, שהדין הוא שהטועה בתפילת שבת ומתפלל של חול, גומר הברכה וחוזר להתפלל של שבת, נחלקו הפוסקים אם צריך קודם לחזור ולתקן את ברכת ברך עלינו עם שאלת גשם, או שיכול להמשיך תפילת השבת. דבימות הקיץ אם טעה כה"ג ואמר ברך עלינו בשבת ושאל גשם, י"א שקודם יחזור ויתקן ברכת 'ברך עלינו' ואח"כ יחזור לתפילת שבת שכיון שכבר התחיל הברכה עליו לאומרה כתיקונה (הלכות קטנות ח"ב סי' צא, מובא בשערי תשובה סי' רסח סק“ג ובבאר היטב סי' קיז סק“ז ובכף החיים סקכ"ז), וי"א שאם גמר ברכת השנים אינו חוזר ומתקנה וממשיך לתפילת שבת, דרק אם הוא באמצע הברכה כיון שהתחיל הברכה צריך לומר אותה כתיקונה ואם שאל מטר ועדיין לא סיים הברכה חוזר ומתקן הברכה, אבל אם כבר סיים הברכה אין דינו כאמצע הברכה והוי כלא התחיל כלל הברכה וחוזר לתפילת שבת (חכמת שלמה סי' קיז, ח"א כלל כח אות ז, כף החיים סקכ"ז, וכ"פ הגרי"ש אלישיב). ובנידון דידן שלא שאל מטר בימות הגשמים, נראה שאינו צריך לחזור ולתקן את הברכה, דבנידון ששאל מטר בימות החמה נמצא שאמר ברכה מקולקלת וכיון שקלקל הברכה ס"ל להשיטות הנ"ל שצריך לחזור ולאומרה כתיקונה, משא"כ מי שלא שאל מטר בימות החורף, שאין זה ברכה מקולקלת רק שחיסר הזכרה של שאילת מטר, כיון שבשבת אין צריך לשאול מטר אינו צריך לחזור ולומר ברך עלינו כתיקונו, וגם אין לו להמשיך עד שמע קולנו לשאול שם, וחוזר לתפילת שבת.
טעה בתפילת ראש חודש
פא.התפלל בר"ח ואמר 'ותן טל ומטר', ושכח לומר 'יעלה ויבא', והתפלל תפילה שניה ואמר 'יעלה ויבא' ושכח לומר 'ותן טל ומטר', צריך לחזור ולהתפלל פעם שלישית, כי כל האזכרות צריכים להיות באותה תפילה (מהרש"ג ח"א תשו' כב).
בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל לפני ז' במרחשון
פב. בן א"י שיצא לחו"ל לצורך עסקיו וכדו' למשך זמן, ונמצא בחו"ל בז' במרחשון, נחלקו האחרונים אם מתחיל לשאול טל ומטר כבני א"י שמשם יצא, או שמתחיל לשאול רק בס' יום לתקופה כבני חו"ל שנמצא שם עכשיו. הרדב"ז (ח"ב סי' ב' אלפים נה) סובר שאם עתיד לחזור במשך החורף מתחיל כבני א"י, ואם אינו עתיד לחזור רק אחר ימי הגשמים שואל כבני חו"ל, שכיון שאינו צריך לגשמים שבא"י למה יקדים לבקש על גשם שאינו צריך לו. והפר"ח (ס"ב) סובר דאם דעתו לחזור לא"י באותה שנה שואל כבני א"י.
פג. ונראה דלהרדב"ז העיקר היא היכן יהיה בכל זמן השאלה, אם יהיה בזמן השאלה בא"י או לא, ולהפר"ח העיקר אם יהיה לו תועלת מגשם זה בשנה זו, ולכן אף אם יחזור אח"כ שואל כבני א"י ('ויקהל משה-מועדים ח"א עמ' שכא).
פד. אף אם דעתו לחזור אחר זמן הגשמים להרדב"ז, או אחר שנה זו כהפר"ח, דשואל כבני חו"ל, אם השאיר אשה ובנים בא"י, שואל כבני א"י שהרי הוא צריך לגשם עבור אשתו ובניו (הרדב"ז), וי"א דאעפ"כ שואל כבני חו"ל (פר"ח).
פה.ולמעשה יש פוסקים דס"ל שבן א"י הנמצא בחו"ל בז' במרחשון יאמר בברכת השנים ותן ברכה, ובשומע תפילה יאמר ותן טל ומטר לברכה (ארחות רבינו ח"א עמ' פד, שו"ת קנה בושם ח"א סי' י).
וי"א שיאמר אז ותן טל ומטר לברכה לבני א"י (הגרי"ש אלישיב) או ותן טל ומטר בארצינו הקדושה (שו"ת דברי יציב ח"א סי' סח), ואם אומר ותן טל ומטר בברכת השנים יש לו גם על מי לסמוך (שו"ת אגרות משה ח"ב סי' קב).
פו. אמנם הרבה פוסקים חולקים על הרדב"ז והפר"ח, וסוברים שבן א"י שיצא לחו"ל שואל גשמים כמקום שהוא נמצא שם, ואפילו דעתו לחזור בימות הגשמים לארצו. ולכן למעשה בן א"י הנמצא בחו"ל בז' במרחשון מתחיל לשאול כבני חו"ל בס' יום לתקופה (ברכ"י כדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו, שו"ת באר מים חיים ה, וכ"מ במשנ"ב סק"ה, שבט הלוי ח"י סכ"ב, ויקהל משה שם עמ' שכד). ואף לא ישאל בשומע תפילה (מבית לוי).
פז. היוצא מא"י לחו"ל בליל ז' מרחשון, ותפילת מעריב הוא כבר מתפלל במטוס אחרי ההמראה, אינו מתחיל לשאול טל ומטר, כיון שבתפילתו כבר אינו נמצא בא"י (ויקהל משה שם עמ' שכו). ואולי ימתין לכתחילה להתפלל מעריב אחרי ההמראה (גם אם זה אחרי חצות, ואז יקרא ק"ש קודם חצות), כדי שלא ליכנס לשאלות.
בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל אחרי ז' במרחשון
פח.בן א"י שהתחיל לומר ותן טל ומטר באר"י בז' במרחשון, ואח"כ יצא לחוץ לארץ קודם ס' יום לתקופה, ודעתו להשתקע שם, אינו צריך להמשיך לשאול מטר כבני א"י, ואין בכך חוכא ואיטלולא כיון שנשתנה לגמרי ממצבו הראשון ('ויקהל משה-מועדים' ח"א עמ' שכה, וכ"כ בשו"ת יין הטוב ח"א סי' לה).
פט.ואם דעתו לחזור לא"י, ימשיך לומר טל ומטר בברכת השנים גם בחו"ל, דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא (ברכי יוסף ס"ו, הובא בשע"ת סק"ד, וכ"פ בהליכות שלמה תפלה פ"ח אות כ, וכ"פ מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). וי"א שישאל רק בשומע תפלה (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' כב, ועי' 'ויקהל משה-מועדים' ח"א עמ' שכה מש"כ לבאר בזה). ואם שכח לבקש אין צריך לחזור (אשי ישראל פכ"ג הערה קנב).
צ. אם צריך להתפלל לפני העמוד בחו"ל, כגון שיש לו יא"צ, בתפילת הלחש ישאל טל ומטר, ובחזרת הש"ץ אל ישאל מטר, כמנהג המקום (ברכי יוסף אות ח). אבל כשאין צורך לא יעבור לפני התיבה כש"ץ (מבית לוי, 'ויקהל משה'-מועדים ח"א עמ' שכז).
צא.ואם הוא אָבֵל וצריך להתפלל בקביעות, נראה דלדעת הברכ"י אפי' בתפילת הלחש לא ישאל מטר אלא טל, דאין לך חוכא ואיטלולא גדול מזה שבלחש שואל מטר ובחזרה טל, וגם שמעיקר הדין אינו חייב לשאול מטר (ויקהל משה שם).
צב. קבוצה מבני א"י היוצאים לחו"ל אחר ז' במרחשון, ומתפללים במנין לבד [כגון נסיעה למקוה"ק], יאמרו ותן טל ומטר גם בתפילת הלחש וגם בחזרת הש"ץ.
בן חוץ לארץ שהגיע לארץ ישראל לפני ז' במרחשון
צג. בן חו"ל שבא לא"י לפני ז' במרחשון למשך זמן, כמו שמצוי בבני ישיבות הבאים ללמוד תורה בא"י, ודעתו לחזור לחו"ל בימי הגשמים לרדב"ז או באותה שנה לפר"ח, נחלקו האחרונים אם מתחיל טל ומטר כבני א"י או כבני חו"ל, דעת הפר"ח והביאו הפמ"ג (משב"ז סק"א) שאם חוזר לארצו באותה שנה שואל כבני ארצו, והברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח, והביאם המשנ"ב (סק"ה) ולא הכריע. וי"א שאף לשיטת הפר"ח כיון שנמצא עתה במקום שצריכים לגשם וזה צורך שעה גם עבורו, שואל כבני א"י (שולחן הטהור, תורת חיים, שו"ת בצל החכמה ח"א סי' סב אות א, ועוד, וכ"מ בברכי יוסף). ולמעשה כיון שנמצא בא"י שואל כבני א"י, ואף אם דעתו לחזור לחו"ל לפני ס' יום לתקופה, כיון ששוהה בארץ שבוע ויותר, שואל כבני א"י בברכת השנים.
צד. בן חו"ל הנמצא בארץ, והתחיל לשאול טל ומטר בז' חשון כנ"ל, וחוזר קודם יום ס' לתקופה, נראה שאף לדעת הברכ"י (לעיל אות פו), שבן א"י ממשיך לשאול טל ומטר אף בחו"ל, בן חו"ל שחוזר למקומו לא ימשיך בחו"ל לשאול כבני א"י (שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ט).
בן חוץ לארץ שהגיע לארץ ישראל אחרי ז' במרחשון
צה. בן חו"ל שבא לא"י אחר ז' חשון לפני ס' יום לתקופה, ונשאר בא"י למשך זמן, מתחיל לבקש טל ומטר כשמגיע לא"י. והא דמבואר לעיל דבנסתפק אם אמר טל ומטר, עד חודש או עד שהזכיר תשעים פעמים בחזקת שלא שאל, מתחיל אצלו מהיום שהתחיל לומר טל ומטר.
צו. הגיע רק לביקור קצר, יום-יומיים, אינו צריך לשאול טל ומטר וממשיך להתפלל כבני חו"ל (מו"ח הגרמ"ש קליין שליט"א). וכן קבוצה של בני חו"ל שהגיעו לאר"י לביקור קצר, ועושים מנין לעצמם, אינם שואלים מטר לא בתפילת הלחש ולא בחזרת הש"ץ.