קידוש לבנה במשך כל החודש
הרה"ח חיים יוסף גינזבורג - ראש ישיבת תות"ל רמת אביב, אה"ק
בשיחה המיוחדת של ש"פ נח תשנ"ב, מאריך הרבי בקשר לעבודה של "חשבון צדק", ומחדש שני ענינים חשובים בקשר לחשבון, שכדאי להתבונן בחידוש המיוחד שבכל אחד מהם.
כל יהודי שייך לחשבון הכללי
החידוש הראשון - הוא עצם העובדה ש"חשבון נפש" אינו שייך רק לפרט אלא גם לכלל. כלומר: לא רק היכן אני אוחז בעבודת ה', אלא היכן הדור אוחז בעבודת ה'. איפה אנחנו מבחינת ההכנה לגאולה.
[אמנם הדברים לא התחדשו בתשנ"ב, שהרי במשך כל הדורות נדרש לבחון ולעשות חשבון עבור העולם כולו. כפי שניתן לראות גם בשיחה זו: "ואם הדברים אמורים בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר"... כלומר, שכבר בזמן הרבי הריי"צ היה קיים החשבון, ואפילו המסקנה ש"הגאולה צריכה לבוא תיכף ומיד ממש". אבל כאן נאמרו הדברים באותיות ברורות ומיוחדות בהרבה].
הדברים תואמים במיוחד את דברי הרבי זמן קצר קודם לכן, בשיחת הושענא רבה תשנ"ב - ש"ישנה הנתינת־כח לכל אחד ואחד מאתנו, בתוך כלל ישראל, לקחת את ה"רחבות" וה"התפשטות" דהתואר "אדמו"ר"!" כלומר, כל אחד מאיתנו יכול וצריך להיות כמו הרבי, כמו משיח.
הענין שכל אחד מאיתנו יכול להיות 'רבי', מוסיף ביאור בדברי הרבי כאן: לא מספיק לעשות חשבון פרטי ותו לא, ולא מספיק שהרבי הריי"צ יעשה חשבון כללי ויודיע שהסתיימה העבודה והכל מוכן. כל אחד מאיתנו מוכרח לעשות את החשבון הכללי בדיוק כמו הרבי. וכמו כן מובן גם איך כל אחד יכול לראות את העולם בהסתכלות של הרבי: לראות איך הכל מוכן כבר לגאולה.
חשבון פרטי, אבל "קבלה על להבא"
החידוש השני, הוא חידוש של תשנ"ב דוקא: העובדה שהחשבון הכללי - על כך שכל הדור מוכן לגאולה - צריך להשתלב עם חשבון הנפש הפרטי של כל אחד ואחד.
עצם זה ש"אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו" זו עובדה שאינה תלויה ואינה שייכת למצבו הפרטי של כל אחד. אבל הרבי מחדש ודורש מאיתנו, לוודא שגם החשבון הפרטי שלנו יוליך גם הוא לאותו מקום, ש"אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו".
החשבון הכללי לא יבטל את החשבון הפרטי, אלא גם מצבי האישי יהיה בהתאם לחשבון הכללי של הגאולה. אדרבה: באופן הזה, מתרומם החשבון הפרטי ונעשה מתוך שמחה, כפי שהרבי אומר.
כדי להבין טוב יותר את האופן שבו משתלבים שתי החשבונות - הפרטי והכללי - כדאי לראות את השיחה במבט רחב יותר.
שיחת שבת פרשת נח, ידועה לכל כשיחה מאוד 'יום־כיפור'דיק'. בנוסף לאירוע הבולט של הכרזת "הוי' הוא האלוקים" - הרי כל השיחה רצופה בביאורים על חשבון צדק ותשובה השייכים ליום כיפור.
בנוגע לעבודה של יום כיפור, כותב הרבי בהיום יום: "בערב יום הכיפורים העבודה היא חרטה על העבר, ביום הכיפורים - קבלה על להבא". ואת הענין הזה - קבלה על להבא - ניתן לראות בבירור גם בשיחה שלנו. בשיחה, הרבי מדגיש את מעלת העבודה של 'קבלה על להבא', שהיא מתוך שמחה ותענוג - ואומר שהיא העבודה ששייכת אלינו עכשיו.
חשבון נפש פרטי שחדור בענין של "אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו" - הוא בעצם "קבלה על להבא". אני מתקן את פרטי הענינים שלי, לא כי אני מנסה לתקן את העבר, אלא כחלק מקבלת פני משיח: האם ארצה לעמוד מול מלך המשיח, כשיש לי עוד פרט שאינו מתוקן?
עבודה באופן של 'קידוש לבנה'
ומכאן ממשיכים גם למסקנא, ש"צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה":
לא ייתכן הרי לומר ש"תלוי במשיח צדקנו עצמו" משמע שהגאולה תלויה ברצונו של משיח. שהרי מלך המשיח עומד ומצפה בכליון עינים לגאול את בני ישראל, כפי שמסביר הרבי בדבר מלכות תזריע־מצורע. ואם כן, מוכרחים לומר שהכוונה היא לדבר שתלוי בעבודתנו אנו. עלינו לחפש ולחשוב, אילו עוד ענינים שקשורים למשיח ניתן לעשות? ומה הדרך שלנו לתפוס ולהתחבר כבר כעת, לפני הגאולה, עם משיח?
וממילא, כשאנחנו יודעים שקידוש לבנה קשור עם קבלת פני השכינה, דהיינו - שזהו דבר שקשור ל"משיח צדקנו עצמו", הרי ברור שנעשה זאת בחיות הכי גדולה, כי ברור לנו שבכך הכל תלוי.
ובעצם, זו הנקודה של כל העבודה במשך כל השנה כולה - "קבלת פני משיח". כל העבודה נעשית בצורה של "קידוש לבנה", שיהודי משתוקק ומבקש "את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם".
כמובן, שהעבודה שקשורה לקבלת פני משיח אינה צריכה להיעשות רק פעם בחודש בקידוש לבנה... אלא זה שייך לכל החודש כולו, ולכל השנה ורק מודגש במיוחד בקידוש לבנה.
בלקו"ת שיר השירים (ב, ב ואילך) ישנו מאמר בו אדמו"ר הזקן מבאר באריכות מהי "קבלת פני שכינה" - לכל יהודי יש בתוכו "שכינה", נשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל; ועל האדם לעבוד באופן שהוא אינו מרגיש מציאות בפני עצמו אלא בטל לשכינה שבו: "יגמור בלבו שלא הגוף, פירוש נפש הבהמית המתהוה, היא המתפלל - רק נפש חלק אלוה ממעל היא המתפלל . . והוא לא יעשה דבר, כי אם ישמיע לאזנו אל הרנה והתפלה . . וכאשר יגמר בלבו כן ויעשה כן, זאת העבודה נקראת קבלת פני שכינה".
עבודה באופן הזה, שהיהודי רק מבקש ומתבטל לגילוי האלוקי שבנפשו, היא בעצם 'קידוש לבנה' כל החודש. כשיהודי חי כך, הוא מרגיש כל הזמן את התשוקה לגאולה, וזוהי עבודה של - "אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו".
