להבדיל
טוב ורע מסוגלים לדור בכפיפה אחת, אם לכל אחד מהם מקום מוגדר
דימוי עצמי הינו תחום חשוב ומורכב, המלווה מבוגרים כמו ילדים.
הנושא היותר סבוך, היא היכולת להיות מודע לחסרון או פגם אישיות. להכיר בו, לחיות לצידו ולהתעלות מעליו.
אנשים נוטים בדרך כלל להתעלם לחלוטין מחסרונותיהם או לראות אותם יותר מידי.
שתי הנטיות הקיצוניות הללו, עד כמה שהדבר מפתיע, משתייכות לתופעה אחת: חוסר יכולת להבדיל.
מי שאינו מסוגל להבדיל בין פגם אופי לאישיות עצמה, בין חסרון לגופו של דבר, עשוי לאמץ לעצמו כברירת מחדל גישה מתעלמת או לחילופין התמקדות מוגזמת בחסרון.
שתי המגמות גרועות והרסניות. אולם ישנה גם דרך שלישית.
הבדלה יסוד הבריאה
התופעה היותר קדומה בטבע, היא ההבדלה.
זו למעשה הקרקע עליה צומחת ומתקיימת המציאות כולה.
בבריאת העולם נאמר: "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".
ההבדלה מאפשרת את קיומם של מעשי בראשית.
מציאות של קודם הבדלה היא תוהו ובוהו, חוסר סדר, מצב בו הכל מעורב יחד. לילה ויום, ארץ ויבשה, טוב ורע.
דור אחד הצליח לגלגל את גלגל העולם אחורנית למצב תוהו וחורבן – דור המבול.
חטאי דור המבול הם השחתת הדרך. "השחית כל בשר את דרכו". הגזילה והחמס יחד עם עוונות נוספים, המיטו על הבריאה את האסון הנורא בתולדותיה, את המבול.
המבול הוא חורבן ואובדן ההבדלה.
מים עליונים ותחתונים חוברים יחד למערבולת איומה של הרס וחורבן. הדומם, הצומח, החי והמדבר נעלמים בבליל מים זדונים.
המבול לא היה רק עונש. היתה זו תוצאה. תוצאה של התנהלות מסוימת, כזו השוללת מהמרכיבים השונים את מקומם האישי והנבדל.
עוון הגזל למשל, שולל את מקומו של הרכוש. הגוזל פולש אל שטח שאינו שלו, והורס את המחיצה המשייכת לכל נברא את רכושו והונו השייכים לו.
טוב ורע מסודרים
המבול בעיצומו, אך בעין הסערה, שטה לה במנוחה נקודת חיים אחת על פני התוהו. תיבת נח.
התיבה הזו מכילה את תמצית המין האנושי, יחד עם בעלי החיים והצמחים שנועדו להוות יסוד לצמיחתם המחודשת של מעשי בראשית.
התיבה מבטאת בצורתה המיוחדת את האדם השלם השורד גם בעין סערת המבול החיצוני.
לעומת המצב השורר בחוץ, צורתה של התיבה הפוכה בקוטביות – בחוץ מבול של אי סדר. בפנים הסדר שולט בכל:
שלוש קומות, העליונה למגורי אדם, אמצעית לבעלי חיים, תחתונה לזבל. לכל בעלי חי מקומו המיוחד לו. לכל צומח שטח פרטי משלו. לומר לך שהקרקע לקיומו של עולם היא סדר.
טמון כאן לימוד יסודי ומרתק יותר.
לא הטוב והרע הם שיוצרים בניין או חורבן. הסדר, הוא שקובע!
אך לשם הבנת הדברים יש לשוב אחורנית, אל רגעי בראשית.
בספרים הקדושים מובא שהפגם העיקרי בחטא עץ הדעת היה כניסתו של הרע אל תוככי הטוב.
גם קודם לכן היה רע, אך הוא היה מרוכז בפינה משלו. נחש הקדמוני היה גם לפני החטא, אך היה לו מקום מוגדר בחוץ.
בערמומיותו הצליח הנחש לבוא בדברים עם חוה, ובכך לפלוש אל תוככי הקדושה.
הנחש, כך מובא בדברי חז"ל, אמור היה מעיקר בריאתו לשמש את האנושות באופן היעיל ביותר. הגמרא בסנהדרין מכנה אותו 'שמש גדול', וקובלת על ההפסד של אותו שמש.
הרע מסוגל לשמש את האדם, אילו רק ניתן לו מקום ראוי. החורבן התרחש ברגע בו פלש הנחש פנימה וקיבל זכות דיבור.
הפסולת ומקומה הראוי
כשהרע מקבל מקום מוגדר, הוא יכול לשרת היטב את הטוב.
שימוש שכזה נעשה לדוגמה על ידי יהושע בכיבוש הארץ.
היה זה בעיצומה של מלחמת מצוה לטיהור גבולות הארץ משבעת העממים המוחרמים, כאשר תימרות אש ועשן עולות מהריסות עי ויריחו – הערים שנכבשו והושמדו על ידי צבאו של יהושע.
לפתע מופיעה בשערי מחנה צבא ישראל סיעת הולכי דרכים, יגעה בלוית בגדים ופרומת נעליים. חזותם מעידה עליהם כמי שבאים מארץ רחוקה. המראה החיצוני משווע לעזרה.
הם מציגים עצמם כבני אומה רחוקה שבאו הנה בשליחות זקניהם לכרות ברית עם ישראל.
הם שמעו על קריעת הים, כיבוש מלכי האמורי, והחליטו לכרות ברית עם העם הפלאי והבלתי מנוצח.
הסיפור שלהם נחקר, ויהושע מחליט לקבל את הצעתם וכורת עמם ברית.
רק שלושה ימים מאוחר יותר, מתגלה התרמית. הנוודים האומללים אינם אלא שכנים קרובים. אלו הם בני גבעון המשתייכים לעם החיוי ושוכנים צפונית-מערבית לירושלים.
הזעם גדול, אך את הנעשה אין להשיב. השבועה ניתנה ואין דרך להפר אותה.
יהושע מקלל אותם נמרצות וקובע להם מקום בשולי העם.
הגבעונים מקבלים זכות קיום בתוככי גבולות הארץ, אך מתקיימים כגוף נפרד לגמרי. בזמן ששכן המקדש בנוב, שרתו שם הגבעונים כחוטבי עצים ושואבי מים.
זוהי דוגמה לרע שממוקם במקומו הראוי לו ומסייע לטוב.
אסור להתעלם
נחזור לעניינינו.
אנשים נוטים להגדיר את המציאות ואת עצמם באופן כוללני ומוחלט: 'היום היה יום גרוע', או לחילופין 'היום היה פשוט מדהים'.
אנשים מקוטלגים גם הם בהתאם. ישנם רעים וטובים. גרועים ומקסימים.
הכל קוטבי. שחור לבן. מוחלט ובעצם נורא מעורבב.
יכולת הבחנה היא תעודת בגרות בעולם בו הכל מעורב טוב ורע. והדבר אומר שכשנהיה מסוגלים באמת להבחין, לא נאלץ יותר להתעלם.
ההתעלמות היא מוצא פופולארי מכל סבך. והיא נולדה בעקבות אי יכולתו של המין האנושי להתמודד עם גילויי רוע.
אנשים מתעלמים מדברים שקשה להתמודד איתם, אך התוצאה בדרך כלל הפוכה.
התעלמות לא מעלימה רע, בוודאי שאינה מתקנת אותו. היא רק מאפשרת לו לחדור בשקט מוחלט פנימה, ולהתנחל עמוק יותר במקום בו יהיה קשה לזהות אותו.
כל אחד מאיתנו מורכב מטוב וממה שיכול להיות יותר טוב. הגענו הנה על מנת לתקן ולהשתפר.
מטבע הדברים, החלקים המתפקדים שלנו בעולם הזה, אינם סטריליים לחלוטין.
שתי דרכים לפנינו. להעלים עין ולגרוס 'לא שמעתי, לא ראיתי'. או להיות מודעים, ואז לנסות להתמודד עם מה שלא כל כך בסדר.
אנשים רבים מעדיפים את האפשרות הראשונה.
אנשים אחרים כושלים באפשרות השנייה. משום שהם מודעים כל כך לרע, עד שאינם מסוגלים להתנתק ממנו אפילו לרגע בודד.
תיבת נח
תיבת נח מלמדת אותנו כיצד אמורה להיראות קומת האדם.
למעלה, ראש. באמצע, בעלי חיים, כלומר המידות וההרגשות. ולמטה, פסולת.
אין אדם נטול פסולת, כפי שאין מפעל שאינו פולט עשן, או בית חסר פח אשפה.
פינת האשפה שבכל בית מתוקן, אינה מונעת מבני הבית להתאסף בסלון ולבלות שם בנעימות, או לאכול לשובע במטבח נקי ומסביר פנים.
אדרבה, הפח שבפינת החדר, אמור לאפשר זאת.
אם לפסולת מוקצה מקום משלה, אגפי הבית האחרים יהיו מן הסתם נקיים.
מהסיבה הזו, חשוב מאוד להקצות לפסולת מקום מוגדר. שאם לא כן, הדירה תהפוך מהר מאוד למזבלה.
בנפש פנימה גם כן. לכל אחד מאיתנו חדרים רבים. יש את הסלון, המטבח, החדרים, ויש גם מקום מיוחד להשלכת פסולת.
כל יהודי נקרא לפחות שלוש פעמים ביום אל בית המלך. מוזמן אל הקודש פנימה, לעמוד לפני השם ולהתפלל.
בזמנים שכאלו, חייבים להתלבש בהתאם. ובעיקר, לזכור להניח את הפסולת במקומה. אין צורך 'לגרור' אותה לכל מקום.
יהודי מול קונו, הוא יהודי נקי ומטוהר. הרע שהופיע בתוכו לפני רגע, חייב להישאר כעת בחוץ. שאם לא כן, אנחנו ניגשים לתפילה מוכתמים בפסולת, מבחינה הלכתית הדבר אסור.
לא לחינם קובעת ההלכה, שמיקומו של המתפלל חייב להיות נקי מפסולת בעלת ריח רע.
כעת שימו לב!
מה יעשה מתפלל שנקלע למקום בו מונחת פסולת שכזו? הוא אמור רק להפוך את פניו לצד אחר, להתרחק ארבע אמות ולהתפלל.
הרע ישנו, והוא מודע לכך. אך יש לו מקום מוגדר – הגדרה יוצרת הפרדה.
יהודי, בשעה שהוא עסוק בטוב, אמור לשכוח לגמרי מהרע.
ידיעת הרע עלולה להעניק לו מציאות, ולכן בשעה של עיסוק חיובי, יש להתנתק מכל מחשבה על השלילי. זו הדרך לטהרה וניקיון.
נמצינו למדים:
בכל אחד מאיתנו משמשים לסירוגין הטוב והרע. ניתן להתעלם מהרע, או לחשוב ממנו כל היום.
הדרך השלישית מציעה להגדיר עבורו מקום.
הגדרה יוצרת הפרדה וניקיון.
