'כי מלאה הארץ חמס' - חומר עון גזל
אף שדור המבול נכשל בעבירות חמורות, אמרו חז"ל (רש״י בפרשתן ו יג) שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ליקטנו מעט מדברי חז״ל והספרים הקדושים על חומר עון זה.
"כי עיקר היראה והצדקות היא בממון, וכל אדם שמתנהג ביושר וממונו בכשרות, זהו צדיק גמור." (קב הישר, פרק נב)
*** גם במשא ומתן הנראה כדרך מסחר, נצרכת זהירות שלא להורות היתר במקום שיש בו הפסד ממון לחברו. כמו שמזהיר הרמח"ל וז"ל "אף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם, דהיינו שישלחו יד ממש בממון חבריהם לקחת ולשום בכליהם, אף על פי כן, רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם, במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסידו של חבירו ויאמרו: להרויח שאני וכו' כי לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור." (מסילת ישרים, פרק יא)
*** הוראות היתר אלו למיניהם הם הם שהביאו את המבול, כמו שאמרו רז"ל: "איזהו חמס ואיזה היא גזל, אמר רבי חנינא, חמס אינו שוה פרוטה, וגזל שוה פרוטה. וכך היו אנשי המבול עושים: היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין. אמר להם הקב״ה: אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה". (בראשית רבה לא ה)
*** ״וחומר עון זה ידוע מפסוק ‘כי מלאה הארץ חמס’ שלא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, אף שהיו בהם גם כן שאר עבירות חמורות, רחמנא לצלן. ונמצא בספרים, שאין עון בעולם שמעכב תפלתו של אדם לעלות למעלה בעולם העליון כמו עוון הגזל, רחמנא לצלן... איך ראוי לאדם להתרחק מעון הכבד הזה״. (יסוד ושורש העבודה, שער המים, פרק ב)
*** הבני יששכר זצוק"ל מביא בשם הרה״ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי״ע, שתמה על ילדים שנתחנכו מנעוריהם לתורה ולתפילה, ולבסוף, כשגדלו, פרקו מעליהם עול תורה. והרי היה ראוי שההרגל בתורה ובעבודה יהיה להם לטבע.
״ואמר אדמ״ר זלה״ה: שמגיע להם הדבר הזה על אשר האכילום אבותיהם ממון של איסור הבא לידיהם בגזל וחמס וריבית, וכח הפועל בנפעל .וכאשר הבנים נתפטמו מזה, הנה מתעורר להם על ידי זה תאות רעות ופורקים עול התורה מעלימו... זה תוכן דבריו זלה״ה״. (מגיד תעלומה, ברכות לב.)
*** בתורת מהרי״ץ מביא בשם המהר״ם שיק זצ״ל, לבאר מדוע נענשו דור המבול בנפשותיהם מיד, והרי אמרו חז״ל שאין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה, אלא פוגע תחילה בממונו של אדם כדי לעוררו לשוב. ״והטעם, כי לא היו להם רכוש וקנין פרטי, שכל מה שהיה בידם היה הכל חמס וגזל, וזה שפירש רש״י: לא נחתם דינם אלא על הגזל״. וזהו ״קץ כל בשר בא לפני״ שהיה צורך לפגוע בנפשותיהם תחילה, ״כי מלאה הארץ חמס מפניהם״, ולא היה בידם רכוש משלהם להיפרע ממנו תחילה. (תורת מהרי״ץ, פרשת נח, ד״ה במ״ר הפוך)
*** מסופר שאחד בא לפני החזון איש זצ״ל, וסיפר בשמחה שזכה לקחת לבתו חתן תלמיד חכם מופלג וירא שמים. נענה החזון איש ואמר: חתן תלמיד חכם - יתכן שלקחת, שהרי שאלת וביררת שהוא תלמיד חכם, אך מנין לך שהוא ירא שמים, וכי כבר עסק בענייני ממון? כי בשעה שממונו של אדם עומד לנגד עיניו, נבחנת יראתו אם יוותר על הרווח ובלבד שלא יכשל באיסור.
