למה נח לא התפלל? הסוד העצום של ה"תפארת שלמה"
בעת תיאור כניסתם של נח ובני משפחתו לתיבה, נאמר: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל". על מילים אלו מביא רש"י את דברי חז"ל המפתיעים: "אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
דברים אלו מעוררים פליאה עצומה: כיצד ייתכן לומר על נח הצדיק שהיה "מקטני אמנה"? הרי אנו מדברים על נביא שהקב"ה דיבר עמו פעם אחר פעם, אדם שעמל במשך מאה ועשרים שנה על בניית התיבה מתוך אמונה תמימה בציווי האלוקי למרות לעג סביבתו. איך אפשר לייחס לו חוסר אמונה?
האדמו"ר מרן ה"תפארת שלמה" מראדומסק, מאיר את מאמר חז"ל זה באור יקרות.
שגגתו הגדולה של נח הייתה בכך שהוא לא התפלל על בני דורו להצילם מן ההשחתה ומן הכיליון. אך ממה נבעה שתיקה זו? מדוע נח לא עמד בתפילה לקרוע שערי שמים?
מסביר ה"תפארת שלמה": חסרונו של נח לא נבע מגאווה או מאטימות, אלא להפך – מענווה שלא במקומה. נח היה קטן בעיני עצמו, ובשל ענוותנותו לא עלה על לבו שהקב"ה חפץ בתפילתו. הוא פשוט לא האמין שאם הוא, נח, יתפלל ויבקש – הקב"ה ישמע אליו וייעתר לו לבטל גזירה שכבר נגזרה מלפניו. נח סבר בטעות, שאם ה' גזר – הרי שזו כוונתו, ולהתפלל לבטל את הגזירה פירושו לצאת נגד רצון ה'.
זהו העומק המטלטל בכוונת רש"י "אף נח מקטני אמנה היה". חסרונו באמונה לא היה באמונה בה' או בכוחו של ה', אלא באמונה בעצמו ובכוח תפילתו. חסרה לו האמונה בכך שהקב"ה כל כך אוהב אותו וחפץ לשמוע את קולו.
אך האמת היא הפוכה לחלוטין. רצונו העמוק של הקב"ה הוא דווקא שהצדיק יתפלל ויקרע את הגזירות! הקב"ה "מתאווה לתפילתם של צדיקים" וממתין שיעמדו בפרץ.
וזהו ההבדל התהומי בין נח לבין מנהיגי האומה שקמו אחריו, שהבינו את סוד כוחה של התפילה: כאשר הקב"ה מבקש להחריב את סדום, אברהם אבינו לא שותק. הוא נעמד מיד וזועק כלפי שמיא: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה!". וכן משה רבנו, כשנגזרה גזירת כליה על עם ישראל בחטא העגל, לא מקבל את הדין בהכנעה אלא טוען: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם!". הם ידעו, שהקב"ה מגלה להם את הגזירה כדי שיעמדו ויתפללו לבטלה.
המסר המהדהד אלינו הוא עצום: אסור לאדם לומר "מי אני ומה אני, וכי תפילתי תשנה משהו?". ענווה היא מידה טובה, אך כאשר היא משתקת אותנו מלהתפלל ולבקש על הכלל והפרט – היא נהפכת לחיסרון ול"קטנות אמונה". עלינו להאמין בכל לב שכוח תפילתו של כל יהודי הוא כביר, ושהקב"ה יושב ומצפה שנבקש, נתפלל – ונפעל ישועות.
