לעולם יקדים אדם תפילה לצרה
יסוד זה מצינו בדברי חז"ל (ילקוט שמעוני ירמיה רמז שכ"ז) על הפסוק (תהלים קלז, א) 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו', כשראו בני הגלות שירמיה הנביא פורש מהם, געו כולם בבכיה וצווחו: רבינו ירמיהו הרי אתה מניחנו, שם בכו, שנאמר 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו', ענה ירמיה ואמר להם: מעיד אני עלי שמים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת עד שהייתם בציון לא גליתם. - שאם היו בוכים רק פעם אחת בתשובה ותפילה לפני ה' כשעדיין היו בירושלים, היה הקב"ה מתרצה להם, ולא היו גולים מארצם.
וזכורני שבילדותי כאשר הייתי קם מלימודי אחרי שלמדתי בהתמדה, היה אומר לי אבי: כעת מגיעות לך מכות! הנה רואים שכאשר אתה רוצה אתה יכול, אם כן, למה לא למדת בהתמדה גם אתמול ושלשום?!
כמו כן כל מיני אסונות באים כדי שנצטער ונתעורר להתפלל ולזעוק להקב"ה, אלא שאם זהו תכלית המטרה, הרי שאילו היינו זועקים להקב"ה לפני האסון, היינו יכולים למנוע את האסון הנורא! אילו היינו בוכים אתמול, לא היתה סיבה להביא עלינו היום את האסון, שהרי כבר באו להמטרה, אם כן גדולה התביעה עלינו למה לא בכינו אתמול!
החפץ חיים זצ"ל היה רגיל לעורר שיש להזהר להתפלל ולבקש בכוונה בשעה שטוב לאדם והוא יושב במנוחה ושלוה, כפי שמתפלל בשעה שהוא חולה ח"ו, שהרי אמרו חז"ל (סנהדרין מד, ב) לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, ומה ענין הזהירות לכאן?! אלא שאם אנו רוצים להינצל מהמחלות ומשאר צרות ואסונות, שכל מטרתם היא כדי שנצעק אל ה', עלינו להתפלל עכשיו, ובכך נחסוך מאתנו את כל הצרות שלא תבואנה בעז"ה.
