לכל זמן
בעמדינו בפתח זמן החורף, פותחים אנו בלב הומה וברוממות רוח בתהילה לא-ל עליון, על אשר זכינו להוציא לאור עולם את גליונות 'לב לדעת' בימי המועדים העברו עלינו לטובה, בימי ראש השנה ובימי חג הסוכות, אשר היו למחמד עיניים ולמשיב נפש, לתלמידי חכמים ולחובבי תורה אשר השתעשעו באמרי שפר שבין בתרי הגליון.
עם התחלת הזמן החדש, תפילתנו ואות נפשנו להמשיך להרוות צמאונם של צמאים, ולהגיש על גבי הכתב מאוצרו הטוב של מרן ראש הכולל שליט"א וחברי ורבני הכולל שליט"א, מאמרים יקרים ומשובחים הן בדברי אגדה והן בעומקה של הלכה, בטוב טעם ודעת.
ובעת הזאת, עם פתיחת הזמן, כאשר כל נפש מתעוררת מחדש בכיסופים ובקבלות טובות לשמוע וללמוד, נכון וראוי להביא בפני הציבור מקצת מתוך דרשת החיזוק שהשמיע מורנו שליט"א בפני בחורי הישיבות לפתיחת הזמן, ליקח ממנה צידה לדרך ולשאוב חיות חדשה לעבודת הזמן הבא עלינו לטובה ולברכה.
מתוךַדרשתַמורנוַשליט"אַלפתיחתַזמןַהחורף:
רש״י מפרש על הפסוק כי מלאה הארץ חמס, 'לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל,' והדבר צריך ביאור, שהרי בדור המבול היו עבירות חמורות מן החמורות, ומפני מה דווקא הגזל הוא שהכריע את הכף יותר משאר העבירות החמורות.
להבנת הדבר, הבה נתבונן בחסד הנסתר שבבריאה, כאשר אדם מרגיש רעבון ופונה לאכול, לכאורה, הרעב הוא תחושה המציקה לאדם, אך החובת הלבבות מגלה לנו כי בהתבוננות קלה נראה כי הרעבון עצמו הוא חסד עצום מן השמים, אילולא היה האדם מרגיש רעב, היה שוקע בעסקיו עד כי היה נחלש ואף מגיע לידי סכנה, התחושה הזו באה להזכיר, הנפש דורשת את חיותה.
וכך הוא בנשמה, גם לנשמה יש רעבון ותשוקה, הנשמה צריכה תורה. וכשאין מספקים לה את מזונה, היא מרגישה את הריקנות, אברך או בחור שזכה ללמוד יום שלם כראוי, קם מן הגמרא בחיות אחרת, בסיפוק וברוממות, מאידך, כשיעבור יום בלא עמל התורה, מורגשת מועקה פנימית, הנשמה רעבה.
איתא בגמרא "בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", מתאמרא משמיה דהבעל שם טוב הק', שאותם הרהורי תשובה והשתוקקות המתעוררים בלב האדם, הם הם רושם קולה של אותה בת קול, הקב"ה קורא לאדם ומעורר אותו לשוב אליו.
וכמה רחמים יש בקריאה הזאת, גם כשהאדם אינו עומד במקום הראוי לו, הקב״ה מעורר אותו ומזכיר לו לשוב. ולפעמים ההתעוררות באה מתוך קושי וצער, גם בזה יש קריאה מיוחדת מהשי"ת להתקרב אליו. חז"ל דרשו את הפסוק של 'ופרעה הקריב' שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, פרעה רדף אחריהם, אבל מתוך אותה צרה התקרבו ישראל אל הקב״ה.
ומעתה נחזור לדברי רש״י, שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, איתא בשם משמואל, כי גם כשאדם נכשל, שולחים לו מן השמים התעוררות לתשובה, אולם מדת הגזל פוגעת בעצם היכולת לקבל את ההתעוררות. כשאדם חומס את רעהו ואינו מעניק לו מקום לחיות במנוחה, כיצד יבקש שירחמו עליו מן השמים.
(בביאור ענין זה מתאמרא בשם בעל דברי שאול ממודז'יץ זיע"א, לבאר עפ"י משל ששמע בשם משלי שועלים, שהביא מעשה מהדג הנקרא 'שלך', שפעם אחת צד דג ורצה לבלעו. אך הדג התחנן על נפשו ואמר לו: אל נא תמיתני וכי למה תהרוג בריות שברא הבורא יתברך, ובתוך כדי דבריו נפל דג אחד מפיו - ממה שבלע הוא בעצמו. נענה אליו השלך ואמר לו: ראה נא דבריך וקשוט עצמך תחילה, הנה אם אתה צד את אחיך, כיצד תבקש שלא אצוד אותך. והנה, זה הטעם שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, כי אחרי שחטפו הם וגזלו איש את רעהו - גם הקב"ה לא חס עליהם.)
אברך יקר! בחור יקר! חלק מיוחד בתורה ממתין רק לך, בתחילת הזמן, כשהלב פתוח והרצון בוער, תן מקום לקריאה של מעלה, קבע סדרים חזקים, ושמח בחלקך בעמלה של תורה.
יהי רצון שנזכה כולנו להטות אוזן לקריאת התורה, לעמול בה מתוך הרחבת הדעת, ולמלא כל אחד את תפקידו בשמחה ובחיות דקדושה.
