בס"ד. יום א' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון, ה'תשל"ו (הנחה בלתי מוגה)
להבין ענין תשרי, שזהו חודש שיש לו כמה שמות, ולפי תורת הבעל שם טוב שמבאר רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה, ששמו אשר יקראו לו בלשון הקדש מהווה ומחיה ומקיים את הענין, וכדאיתא גם באור תורה להרב המגיד על הפסוק וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, שהשם ממשיך את החיות, מובן, ששמותיו של חודש זה עם פירושיהם ורמזיהם (כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ובספרים שלאחרי זה עד לתורת החסידות) מבטאים (גיבן ארויס) את הנקודות והעיקרים של חודש זה.
ב) והענין בזה, דהנה, שמו של החודש הוא תשרי, אותיות רשית (כמו מרשית השנה, חסר (אל"ף) כתיב), להיותו התחלה וראש של כל השנה כולה. וישנו גם שמו של החודש כפי שנקרא בתורה שבכתב, כמו שנאמר ובחדש השביעי, שפירושו העיקרי הוא בשייכות לענין המספר, ועל פי מאמר רז"ל כל השביעין חביבין, מובן, שבזה גופא מתבטאת מעלתו. ונוסף לזה ישנו גם הפירוש במדרש רבה פרשת אמור, בחדש השביעי שהוא משובע (לשון שובע, ודרש השביעי לשון שביעה) בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כיפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו. וכמו כן ישנו הפירוש בזה שמבאר הבעל שם טוב, שהוא משביע ברוב טוב על כל השנה, והיינו, שהיותו "משובע בכל" הוא באופן שגם משביע על כל השנה. ולהעיר, שבשני ענינים אלו (תשרי אותיות רשית, וחודש השביעי, שמשובע ומשביע כו') מודגשת גם השייכות לכל השנה, והיינו, שאף על פי שזהו שמו של חודש (מסוים), הרי זה גם רשית השנה, ומשביע על כל השנה.
ג) ויש לבאר בפרטיות יותר בנוגע לשמו של החודש עצמו, שנקרא חודש השביעי, על שם שהוא משובע בכל, ברוב טוב, כפי שמונה במדרש ריבוי ענינים טובים, הן בגשמיות והן ברוחניות, החל מהברכה בגתות, שזהו ענין של גשמיות, ועד לסוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו, שהם עניני מצוות, ובזה גופא הן מצוות שהם בבחינת מקיפים, שזהו ענין הסוכה, והן לולב וערבה שעל ידם נמשך אחר כך בפנימיות. וכן כיפור בתוכו, שמורה על היותו משובע גם בעבודת האדם כפי שהיא בתכלית השלימות ביום הכיפורים, שהוא יום שנתחייב בחמש תפלות, ובו עומדים כל בני ישראל בהיותם נשמות בגופים במעמד ומצב שהוא בדוגמת מלאכים (כמבואר בארוכה בכמה מקומות). ובפרט על פי מה שכתוב בכתבי האריז"ל שביום הכפורים עולה המלכות לעתיק, ומובן, שמצד זה נעשה כן גם בכל אחד מישראל בנוגע לעבודתו, שאז קשורה עבודתו עם בחינת אחת (עתיק) שבנשמתו, כמו אחת בשנה בענין הזמן.
ועל דרך זה בנוגע לשם תשרי עצמו (נוסף על היותו רשית השנה), כדאיתא במדרש, שתשרי הוא מלשון תשרי ותשבוק ותכפר כו', והיינו, שבחודש זה נעזבים וניתרים מהמעמד ומצב דאסור וקשור בידי החיצונים, ועד לענין הכפרה שנזכר לאחרי זה (תשרי ותשבוק ותכפר), שקאי על הפירוש היותר נעלה שמביא רבינו הזקן באגרת התשובה, לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו, על ידי הבאת הדורון לאחרי שעשה תשובה ונמחל לו כו', ועד לתכלית השלימות שבענין הכפרה, שזדונות נעשים לו כזכיות.
ועוד פירוש בשם תשרי, מלשון שרתי במדינות (כדאיתא בלקוטי תורה להאריז"ל ומובא גם באור התורה להצמח צדק), שאז נעשה בנין המלכות באופן שנעשית שרתי במדינות, שזהו ענין מלוך על העולם כולו בכבודך.
ד) וכללות הענין הוא, שמעלת חודש זה היא בכל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, ועד שגם הענינים הרוחניים היותר נעלים קשורים גם עם ענינים גשמיים. וענין זה מתחיל מבחדש השביעי באחד לחדש, שמחד גיסא הרי זה ענין שהוא בתכלית הרוחניות, וכמבואר בארוכה בסידור בדיבור המתחיל להבין ענין תקיעת שופר על פי כוונת הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שאז צריך להמשיך מהפנימיות דעצמות ומהות, ומשם נמשך לבחינת הפנימיות שבכל דרגא ודרגא, ועד שנמשך בבחינת הפנימיות למטה (בישראל), שזהו ענין את פניך הוי' אבקש, והרי כללות ענין הפנימיות (לגבי חיצוניות) הוא בדוגמת רוחניות לגבי גשמיות, וברוחניות גופא יש כמה דרגות בעילוי אחר עילוי, ועד לדרגא שלמעלה מגדר רוחניות וגשמיות, ורק בגלל שאין לנו שם אחר, קורין אותה בשם רוחניות, וביחד עם זה, ההמשכה דראש השנה היא גם בגשמיות, כפי שמדגיש רבינו הזקן בלקוטי תורה מה שאומרים בנגלה שעיקר הדין בראש השנה הוא על הענינים הגשמיים הקשורים עם הגוף כפשוטו, כפי שאומרים בתפלות בראש השנה ויום הכפורים בארוכה. ובגשמיות גופא ההמשכה היא למטה מטה (כשם שענין הרוחניות הוא בתכלית העילוי), שהרי אז נעשה בנין המלכות להיות שרתי במדינות (כנזכר לעיל סעיף ג), דקאי על כל המדינות כולם, גם אלו שמחוץ לארץ הקודש, וכמו כן הדין דראש השנה הוא לא רק על הגשמיות דישראל, אלא גם על הגשמיות דשבעים אומות, בכל קצוי תבל, וכמו שאומרים בנוסח התפלה ועל המדינות בו יאמר כו'. ושני קצוות אלו שבראש השנה, מתכלית הרוחניות עד תכלית הגשמיות, ישנם גם בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ביום הכפורים, ובארבעת הימים שבין יום הכפורים לסוכות, ועד שנמשכים בגילוי בחג הסוכות [שהרי כל הענינים דבכסה באים בגילוי ליום חגנו], שמחד גיסא, ישנו אז בגילוי הענין דהקרבת שבעים פרים [גם בזמן הגלות, על ידי אמירת פסוקי הקרבנות באופן דונשלמה פרים שפתינו (גם מלשון שלימות) כנגד שבעים אומות העולם, וגם בהלל מזכירים במיוחד אודות כל גוים וכל האומים, והיינו, שגם הם נכללים בהשמחה דבסוכות תשבו שבעת ימים. ולאידך גיסא, יש בשבעת ימי הסוכות הענין היותר נעלה דשבעת האושפיזין, מאברהם עד דוד. וכקושיית הרמ"ז איך אפשר שיהיו בחג הסוכות שני ענינים אלו (שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, ושבעת האושפיזין), כפי שנתבאר בארוכה בתורת החסידות. וכן בשמיני עצרת, שאז הוא תכלית השלימות שברוחניות, כמו שנאמר יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ובפרט על פי המבואר במקום אחר שבישראל גופא הרי זה בחינת ישראל שבישראל. וביחד עם זה נאמר בנוגע לשמיני עצרת נגלגל אני ואתה במה שתמצא (לאחרי שכבר יצאנו ידינו מבני המדינה בהקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות), וכמו שנתבאר במאמר שלפני זה (על פי המבואר בהמשך תרס"ו) בביאור משמעות דברי המדרש (במה שתמצא) שההשפעה לנשמות ישראל בשמיני עצרת היא מאותה המדריגה עצמה שממנה היתה ההשפעה לאומות העולם, כי, ביחד עם המשכת פנימיות המקיף הכי עליון בשמיני עצרת, נמשך לנשמות ישראל גם חיצוניות המקיף (שמשם נמשך בחג הסוכות לאומות העולם), אלא שגם המשכה זו נעשית אז בעילוי ביותר. ומכל זה מובן, שהעבודה בכל עניני חודש תשרי, ובפרט כפי שבאה בגלוי בימים טובים ומועדים שבחודש תשרי, היא באופן שממשיכים מתכלית השלימות והעילוי עד למטה מטה.
ה) והנה כיון שכל הענינים האמורים לעיל קשורים עם שמו של החודש (חודש תשרי או חודש השביעי), שקאי על כל שלושים הימים שבו, מתחיל מיום הראשון עד יום השלושים, שגם הוא נקרא בשם תשרי, הרי מובן, שכל ענינים אלו ישנם במשך כל החודש. והיינו, שאף על פי שיש פרטים שבהם ישנו חילוק מן הקצה אל הקצה, לכאורה, בין יום הראשון שבו, ראש השנה, בחודש השביעי באחד לחודש, ליום השלושים בו, וכמובן מביאור כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר בדיבור המתחיל צהר תעשה לתבה [שזהו פסוק בשיעור חומש של יום זה] שחודש תשרי הוא חודש כללי שהימים שבו הם שרשים ומקורים לכל חדשי השנה, כמו ראש השנה שהוא שורש ומקור על יראה, שמקבלים ישראל יראה באותו יום על כללות השנה, ויום הכפורים הוא מקור לתשובה ומחילה וסליחה על כל השנה, ושבעת ימי הסוכות הם המקור לשמחה של מצוה על כללות השנה, ו(שמיני עצרת ו)שמחת תורה הוא ענין כללי על כל השנה במיוחד בנוגע לשמחה של תורה [נוסף על ענין הקליטה שבשמיני עצרת, עצרת תהיה לכם, שכל הענינים דבכסה ליום חגנו הם באופן של קליטה עד לתכלית הפנימיות בכל אחד מישראל], הנה חילוקים אלו הם בפרטי הענינים שבהכלל דחודש תשרי גופא, אבל בכללות, הנה כל ענינים אלו ישנם בכל יום בחודש תשרי, עד ליום השלושים, שגם הוא נקרא יום של חודש תשרי, ולכן גם בו ישנם כל עניני חודש תשרי, כולל גם באופן של יום, שענינו אור וגילוי, כמו שנאמר ויקרא אלקים לאור יום (כמבואר בחסידות בכמה מקומות), והיינו, שכל עניני חודש תשרי, כל הפרטים והכללים שבהם, הם באופן של אור וגילוי.
וכל זה נמשך גם לאחרי חודש תשרי (אף על פי שלכאורה מתחיל אז חודש נוסף עם שם חדש שמורה על ענין חדש של עבודה), כיון שחודש תשרי הוא גם משביע (לא רק ממשיך, אלא משביע) לכל השנה כולה (כתורת הבעל שם טוב הנזכרת לעיל), היינו, שממנו נמשך באופן של שובע בכל השנה כולה, כאמור לעיל שחודש תשרי הוא חודש כללי על כל השנה, ועד שגם כל מועד ויום טוב שבו הוא כלל על כל השנה בנוגע לענינו המיוחד, וכן הוא בנוגע לחודש תשרי בכללותו, החל מראש השנה, ולאחרי זה כל ימי החודש, עד לרגע האחרון של יום השלושים בחודש תשרי, שגם במשך כל השנה כולה יהיו כל הענינים, הפרטים והכללים, באופן של שובע, כמו שהם בחודש תשרי.
ו) ויש להוסיף עוד ענין בנוגע לכל האמור לעיל, שכל עניני חודש תשרי נעשים (לא באופן של נהמא דכיסופא חס ושלום, אלא) על ידי עבודת בני ישראל, החל מהתחלת העבודה בראש השנה, שענינו בנין המלכות, הרי זה נעשה על ידי עבודת בני ישראל, שלכן מבקש הקב"ה שתמליכוני עליכם, ועל ידי זה נעשה הענין דבנין המלכות. ועל דרך זה בעבודת כללות חודש תשרי, וכמרומז בשם תשרי, שסדר האותיות הוא מלמטה למעלה (תי"ו תחלה ואחר כך שי"ן ואחר כך רי"ש), שזה מורה שכל הענינים נעשים על ידי עבודת האדם, באופן שעל ידי אתערותא דלתתא (העלאה מלמטה למעלה) נעשית אתערותא דלעילא. וביחד עם זה, מבואר בחסידות שתשרי הוא גם אותיות ישרת, מלשון ישר יחזו פנימו, והיינו, שעבודת האדם באופן של העלאה מלמטה למעלה פועלת שגם ההמשכה מלמעלה למטה תהיה באותו אופן, שיהיה למטה כמו למעלה, שזהו ענין ישר יחזו פנימו, שיהיו שני העינים (עיני הוי', עין שמלמעלה למטה ועין שמלמטה למעלה) בבחינת ישר, בהשוואה אחת (כמבואר בלקוטי תורה), שזהו תכלית השלימות בהיחוד כו'.
ובפרטיות יותר, הנה בעבודת בני ישראל שפועלת עניני חודש תשרי מודגש ענין האחדות. וכמו בענין דתמליכוני עליכם, שזהו מה שנאמר ויהי בישרון מלך, הנה ענין זה נפעל דוקא בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, כפי שמבאר רבינו הזקן שכולם מתאספים יחד להיות לאחדים כאחד. ולכן גם ההקדמה לראש השנה היא בהענין דאתם נצבים היום כולכם גו' ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, ועד שכולם נכללים בתיבה אחת – כולכם. וכן הוא בכל הענינים שבמשך חודש תשרי, ועד כפי שבא בגילוי ליום חגנו (בחג הסוכות), שאמרו רז"ל שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, סוכה אחת לכל ישראל, כמו שהיה בכסה (בראש השנה), בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ועל אחת כמה וכמה כפי שבא בגילוי יותר ב(שמיני עצרת ו)שמחת תורה [שאז קוראים פסוק זה בקריאת היום, ובברכה לפניה ולאחריה, והרי ענין הברכה מאמת את הדבר בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם (כמבואר באגרת התשובה)], שאז נדרש וישנו ענין הניגון והריקוד אצל כל ישראל, מראשיכם שבטיכם עד לחוטב עציך ושואב מימיך, בשוה ממש.
וכיון שכל עניני חודש תשרי שנעשים על ידי עבודתם של ישראל כפי שהם באופן של אחדות, נמשכים גם במשך כל השנה כולה, הרי מובן, שגם אחדותם של ישראל שבחודש תשרי צריכה להיות באופן שתומשך גם במשך כל השנה כולה.
ז) והענין בזה, דהנה, לאחרי חודש תשרי מתחילה העבודה דויעקב הלך לדרכו. וכפי שמבאר רבינו הזקן בארוכה במאמר דיבור המתחיל כתפוח בעצי היער בפירוש הכתוב כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי גו', שפסוק זה נאמר על ענין ראש השנה ויום הכפורים וסוכות, דמה שנאמר בצלו חמדתי וישבתי, קאי על חג הסוכות (שנמשך בשמיני עצרת ושמחת תורה בבחינת פנימיות), ולפני זה ישנו הענין דכתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, שקאי על העבודה שבתחלת חודש תשרי, בראש השנה, ובחודש אלול שלפני זה, שעל ידי זה נמשכים שלש עשרה מדות הרחמים מבחינת לובן העליון, ועל דרך מה שנאמר וישכם לבן בבקר וינשק גו', ואחרי זה וילך וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו, לדרך העסק בתורה ומצוות. והיינו, שכשם שישנו ענין זה בפרטיות בכל יום, כמבואר בתורה אור סוף פרשת ויצא, כמו כן ישנו ענין זה גם בכללות השנה, שישנו הזמן שבו מתחיל הענין דויעקב הלך לדרכו, וכמבואר בהמשך וככה שענין זה מתחיל במוצאי יום הכפורים, אבל, כיון שכל הגילויים של יום הכפורים הם למעלה, ולמטה נמשך הגילוי ליום חגנו, הנה עיקר ענין ויעקב הלך לדרכו בגילוי למטה מתחיל במוצאי שמחת תורה, וכידוע המנהג שנזכר כמה פעמים על ידי נשיא דורנו כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, שבמוצאי שמחת תורה היו מכריזים ויעקב הלך לדרכו. ובזה גופא הנה כשם שבזמן שהיה ענין העליה לרגל כפשוטו, היו בני ישראל בארץ הקודש עד לסיומו של כל חודש תשרי, וגם נכנסו לכמה ימים בחודש חשון (שרק אז הגיע האחרון שבישראל לנהר פרת), הרי על אחת כמה וכמה שכן הוא בזמן שבו נעשים כל הענינים באופן דונשלמה פרים שפתינו, בנוגע למצב הרוחני של כל אחד ואחת מישראל, שנקל יותר לפעול (ואכן פועלים זאת בפועל) שיומשכו כל עניני תשרי במשך כל ימי החודש, והיינו, שכל זמן שיודע שזהו יום בחודש תשרי, אזי נזכרים כדבעי ובמילא נעשים כדבעי כל עניני חודש תשרי לפרטיהם ולכלליהם, עד לרגע האחרון של יום השלושים בחודש תשרי. ורק לאחרי זה מתחיל הענין דויעקב הלך לדרכו לעבודת כל השנה כולה. אמנם, גם בנוגע לענין דויעקב הלך לדרכו שבמשך כל השנה כולה צריך להיות ענין כללי עוד בחודש תשרי עצמו – במוצאי שמחת תורה, ועוד לפני זה – במוצאי יום הכפורים, כנזכר לעיל.
והנה כאשר יוצאים מהמעמד ומצב דויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שהיה בכסה ליום חגנו, מראש השנה עד שמחת תורה, ונכנסים לסדר העבודה דויעקב הלך לדרכו, אזי כל אחד ואחד במסילתו יעלה, שצריך להיות עבודת כל אחד ואחד בכל הפרטים לפי שורש נשמתו כו', ודוקא באופן זה מתמלאת השליחות העליונה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, ולכן יש חילוקים בעבודה בין ראשיכם שבטיכם עד לחוטב עציך ושואב מימיך. אך על זה אומרים בשמיני עצרת קשה עלי פרידתכם, וכידוע הדיוק בזה, שלא נאמר (קשה עלי) פרידתינו, כי חס ושלום לומר שיש פרידה בין ישראל להקב"ה או בין הקב"ה לישראל, אבל אף על פי כן, קשה עלי פרידתכם, שזוהי היציאה מהמעמד ומצב דבהתאסף גו' יחד שבטי ישראל. וזהו מה ששמיני עצרת (ושמחת תורה) תובע, ופועל שיהיה כן, שאף על פי כן לא יהיה זה חס ושלום באופן של פרידה. ואף על פי שקשה לפעול שיהיו שני הענינים יחד (עבודה מחולקת מן הקצה אל הקצה, בדוגמת החילוק בין עבודת ראשיכם שבטיכם לעבודת חוטב עציך ושואב מימיך, ובאופן של אחדות), הרי בגלל זה אומר הקב"ה מלכתחלה שענין זה קשה עלי, ואף על פי כן תובע ונותן כח על זה, ופועל זאת, שהרי דבר אלקינו יקום לעולם, ואמת הוי' לעולם, שאפילו כשנמצאים באופן דפרידתכם, מצד שליחות הוי' ושליחות התורה שכל אחד יפעול ויעבוד עבודתו לפי ענינו, שלכאורה הרי זה ענין של פרידה, הנה ביחד עם זה ישנה ההוראה והציווי והנתינת כח, שכיון שזהו ענין שקשה עלי (על הקב"ה), הרי זה פועל עליו (על איש ישראל) להתאחד עם כל שאר הדרגות של כל אחד ואחת מישראל. ובדוגמת מה שנאמר בעת נתינת לוחות הראשונות ויחן שם ישראל נגד ההר, דאף על פי שלאחרי זה היה משה מחיצה לעצמו וכו' וישראל מחיצה לעצמם, הרי ביחד עם זה נאמר ויחן לשון יחיד. ועל דרך זה (ואדרבה, ביתר שאת ויתר עז) בנתינת לוחות האחרונות, ביום חתונתו זה מתן תורה, יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות, וכפי שנמשך אחר כך בגילוי למטה בשבעת ימי הסוכות, ולאחרי זה בשמיני עצרת (ושמחת תורה), שקרבנו פר אחד איל אחד, בדוגמת הקרבן דיום הכפורים, שגם אז עומדים באותו אופן כמו ביום הכפורים, אחת בשנה, וממשיכים את ענין האחדות גם בעבודה דבירור וזיכוך והעלאת כל שבעים האומות (שבהם נכללים כל האומות כולם) עם כל עניניהם, שגם הם נעשים בהתאחדות עד לאופן של אחד. וכן הוא בנוגע להענין דפרידתכם, שנעשה אצל בני ישראל ההרגש דקשה עלי פרידתכם, ועד שנעשית התאחדות אמיתית בפועל בגשמיות, עד לגשמיות דגשמיות, גם כשיוצאים מחודש תשרי לעבודה דויעקב הלך לדרכו במשך כל השנה כולה.
ח) וזהו כללות ענינו של חודש תשרי, המשובע בכל, בכל פרטי הענינים שנתפרטו במדרש רבה פרשת אמור, הן ענינים גשמיים (גתות בתוכו כו') והן ענינים רוחניים (כיפור בתוכו, תכלית השלימות בעבודה הרוחנית), ומשביע ברוב טוב על כל השנה, להמשיך כל ענינים אלו במשך כל השנה. ועל דרך ענין השלום – שישנו בשלימות כשבאים משמחת תורה, שניתנה לעשות שלום בעולם (כמו שהביא הרמב"ם מהספרי) – שעל זה ישנה ההבטחה שגדול השלום, שהוא כלי מחזיק ברכה, ומחזיק כל ברכותיו של הקב"ה, ככל פרטי הענינים שנימנו במדרש רבה למגילת אסתר בסיומה וחותמה. וכן תהיה לנו, שיומשך שלום כפשוטו בימי הגלות האחרונים, ועד לשלום האמיתי, בביאת איש ששלמה שמו ושלום יהיה בימיו, שזהו משיח צדקנו, כפי שפוסק הרמב"ם שיהיה מזרע דוד ושלמה, וילחום מלחמת ה' וינצח, ויבנה בית המקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל, ואז יקויים היעוד אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה, ובעגלא דידן.