מבול וגשמי ברכה ביחד?

ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה

ולהלן הוא אומר ויהי המבול אלא כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול (ז, יב. רש"י)

בפשטות ביאור הסתירה שבין הפסוקים, דמצד אחד כתיב "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום", ומצד שני כתיב (ז, יז) "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ", הוא, שמדובר בשני זמנים שונים. בתחילה הוריד הקב"ה גשמי ברכה, ולאחר שבני אותו דור לא חזרו בתשובה הגשמים נעשו למבול.

אך מפשטות הכתובים לא משמע כך, שהרי בפסוק כתוב במפורש "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", שכל הארבעים יום היו גשמי ברכה!

ויש לבאר בזה על פי ביאור ענין המבול בדרך הפנימיות (וראה במקור הדברים ביאור הדברים בדרך הפשט):

בתורה אור ריש פרשתנו מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן ש"המבול בא לטהר את הארץ.. כי מלאה הארץ חמס ונתקלקלה מאוד והי' נצרך לטהרה ולזאת בא המבול.. כדוגמת המקווה מ' סאה שהיא מטהרת את הטמא". היינו, שארבעים ימי המבול הם בדוגמת ארבעים הסאה של מקווה, וכפי שהמקווה מטהר את הטמא, כך המבול טיהר את העולם מטומאתו.

ועפ"ז מובן בפשטות מדוע כל משך הארבעים יום היו הן גשמי ברכה והן מבול, כיוון דמה שהי' זה "מבול" ועונש הי' לגבי אנשי הדור, אך הפנימיות של ענין המבול עצמו הוא 'גשמי ברכה' עבור העולם, שעל ידו דווקא נפעלה טהרת הארץ.