מה בדף ירושלמי

ירושלמי יבמות פ-פו

דף פ ר' ירמיה אמר בשם ר' חנינה שבא מעשה לפני רבי שעד אחד שאמר שאדם מת והוא אמר שאם נשאת לא מוציאים אך לכתחילה לא תנשא, ור' אייבו בר נגרי אמר שרק בשעת מלחמה אינו נאמן כי הוא מדמה לעצמו איך ינצל אך אם אומר להשיא שהוא מת הוא נאמן גם בשעת מלחמה.

החילוק בין שעת מלחמה ליש שלום בעולם שבשעת מלחמה היא סבורה שמת ובאמת לא מת, ודוקא כשהמלחמה היתה בצפון והיא באה מהצפון או שהמלחמה היתה בדרום והיא באה מהדרום אך אם המלחמה בצפון והיא באה מהדרום ואומרת מהצפון באתי ואומרת מת בעלי לכאורה נאסור אותה למרות שאנו יודעים שבאה מהדרום או שנאמר שאכן היא באה מהדרום ואומרת שבאה מהצפון כי היא סבורה שכך יאמינו לה יותר, וכן יש להסתפק כשהיא אומרת שיש מלחמה אך הוא מת על מיטתו שהיא חושבת שכך יאמינו לה יותר או שאכן הוא מת על מטתו.

שנינו במשנה שאם יש קטטה בינו לבינה היא לא נאמנת ור' בא מבאר בשם ר' חיה בר אשי מהי קטטה שאם היא אומרת לא קדשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך מעולם זה לא קטטה אך אם היא אומרת קדשתני וגרשתני אך לא נתת לי כתובתי זוהי קטטה, ור' בא אמר זאת לפני ר' חייה בר אבא והוא אמר לו הלואי היה צריך קטטה כזו ואפילו היא תובעת להתגרש ממנו בגמירות דעתה זה נקרא קטטה.

ר' יהודה אמר שרק בבאה בוכה ובגדיה קרועים היא נאמנת ושאלו אותו שאם באו שתי נשים של אדם אחד אחת בוכה ואחת לא נאמין רק לבוכה, ור' חנניה חבר החכמים שאל אולי היא בוכה בגלל שבנה יצא למדינת הים ומת שם ש היא נזכרה בו ואיך ניתן להוכיח מהבכי.

הלכה ב משנה ב''ה אמרו שאשה נאמנת רק בבאה מהקציר אמרו להם ב''ש בין שבאה מהקציר בין שבאה ממסיק זיתים בין שבאה ממדינת הים ומה שאמרו קציר זה רק בדבר הרגיל וב''ה חזרו להורות כדברי ב''ש. גמרא ב''ש טענו לב''ה שכל השנה נחשב קציר שכשיוצא קציר שעורים מתחיל קציר החיטים וכשיוצא קציר החיטים מתחיל הבציר וכשיוצא הבציר מתחיל המסיק נמצא שכל השנה נחשב קציר וקיימו את דברי ב''ש, וב''ה סברו שדוקא קציר ממש ששכיח אונס שהשמש קופחת על ראשו של האדם כמו שכתוב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל נער שאהו אל אמו וישאהו ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת , ורבנן אמרו שמצוי נחשים בשעת הקציר, ור' יוסי בן ר' בון דרש מהפסוק סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק את החורף, ועוד פירוש ביום נשק שזה נשקו של גוג ועוד פירוש ביום שנושקים שני עולמות זה בזה העוה''ז יוצא והעוה''ב נכנס.

הלכה ג משנה ב''ש סוברים שאשה שהאמינו לה שמת בעלה תנשא ותיטול כתובה וב''ה סוברים שלא תיטול כתובתה ואמרו ב''ש אם התרתם את הערוה בחמורה לא תתירו את הממון הקל, אמרו ב''ה שמצאנו שהאחים לא נכנסים לנחלה על פיה אמרו ב''ש שיש ללמוד מספר הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב לך וב''ה חזרו להודות לדברי ב''ש. גמרא יש להסתפק אם הבנות יכולות להכנס למזונות על פיה.

ב''ש דרשו את מדרש הכתובה כמשנתינו, והלל דרש לשון הדיוט שבאלכסנדריה היה אדם מקדש אשה וחברו חוטף אותה ממנו והחכמים בקשו לעשות את בניהם ממזרים ואמר הלל הזקן שיש לבדוק בכתובת אמם ומצאו שכתוב בהם לכשתכנסי לביתי תהיי לי לאשה כדת משה והיהודים, וגם ר''א בן עזריה דרש מדרש כתובה שהוא אמר הבנים ירשו והבנות יזונו כמו שהבנים יורשים רק אחר מיתת אביהם כך הבנות יזונו רק אחר מיתת אביהם, וגם ר''מ דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי שמקבל שדה מחבירו באריסות שמים אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנים לו שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, וגם ר' יהודה דרש מדרש כתובה ששנו בשם ר' יהודה שאדם יביא על אשתו כל קרבן שהיא חייבת ואפילו אכלה חלב או חיללה שבת ואם הוא גירש אותה אינו חייב בה שכך כתוב בה, דף פא שכך כתוב בכתובה ואחריות שהיתה לי עלייך מקדמת דנא, וגם ר' יוסי דרש מדרש כתובה שהוא אמר שבמקום שנהגו לעשות את הכתובת כמלוה גובה את הכל ואם נהגו לכפול גובה רק מחצה, ר''א הקפר דרש מדרש כתובה שאדם לא רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אלא אם התקין להם מזונות, וגם ר' יהושע בן קרחה דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי שמלוה לחבירו לא ימשכן אותו יותר מחובו שהוא כותב לו תשלומין שכנגד המשכון מהנכסים שיבואו לידי שאקנה מעכשיו והלאה, וגם רב הונא דרש מדרש כתובה שהוא אמר הבנים ירשו והבנות יזונו כמו שבנים יורשים ממטלטלין כך בנות יזונו ממטלטלין, ושמואל אומר שבנות לא ניזונות ממטלטלין ויש ראיה לשמואל ממה שכתוב בכתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי, ושנו על כך שניזונות מקרקעות ולא ממטלטלין, ור' בא בר זבדא אמר שרב הונא סובר כרבי ושמואל סובר כר''ש בן אלעזר ששנינו שרבי סובר שנפרעים למזון האשה והבנות בין מנכסים שיש להם אחריות ובין מנכסים שאין להם אחריות, ור''ש בן אלעזר סובר שהבנים מוציאים מהבנים ומהבנות מנכסים שיש להם אחריות וכן הבנות מהבנות והבנות מהבנים, ומנכסים שאין להם אחריות הבנים מוציאים מהבנות והבנות לא מוציאות מהבנים, ואמרו שרב הונא חזר בו ויפה חזר בו כיון שמזון הבנות מדרבנן וכתובה מדאורייתא ודבר מדבריהם אינו דוחה דבר תורה אך נחלקו בכסף כתובת אמם אך יש לדחות שכתובת האם הוא קרקע.

מי שיורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז ונשכר, ומי שירד לנכסי שבויים ושמע שהם עומדים לבא וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז ונשכר, ונכסי שבויים הם שאבין או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ושמע עליהם שמתו וירד לנחלתם אך נכסי נטושים מוציאים מידו ונטושים היינו שאביו או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ולא שמע עליהם שמתו וירד לנחלתם ורשב''ג אמר ששמע שנטושים כשבויים אך נכסי רטושים מוציאים מידו ורטושים היינו שאביו או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ולא ידוע היכן הם, ושמואל אומר ששבוי היינו שיצא שלא לדעת שהרי אם יצא לדעת היה מצווה על נכסיו, ונטוש היינו שיצא לדעת ועילה מצא להבריחו מנכסיו שהרי יצא לדעת ולא ציוהו, ור' אחא אמר בשם ר' בא בשם ר' יהודה בשם שמואל שבמטלטלין אין דין נכסי רטושים, ואמר ר' יעקב בר אחא בשם רב יהודה שקמה העומדת להקצר וגפנים העומות להבצר הם כמטלטלין, ורב ששת שאל על הדקלים שבבבל שאינם צריכים הרכבה שמסתבר שהם כקמה העומדת להקצר וכגפנים העומדות להבצר.

הלכה ד משנה כל הנשים נאמנים להעיד על אשה שמת בעלה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, וההבדל בין גט שאותן נשים נאמנות להביא גט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם למיתה שהכתב מוכיח, אם עד אחד אומר שמת ונשאה ועד אחר בא ואמר בעלה לא מת לא תצא אך אם אחד אמר שמת ושנים אמרו שלא מת אף שנישאה תצא, אם שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אף שעדיין לא נשאה תנשא. גמרא שנו בברייתא שכמו שהן לא נאמנות עליה כך היא לא נאמנת עליהן, בן חמותה הוא כבת חמותה ובן בעלה הוא כבת בעלה דף פב צרתה אינה נאמנת אפילו כבר התגרשה ונשאה לאחר יבמתה אינה נאמנת אפילו היא אחותה.

ר' יוסי הוכיח שלא עשו זכרים כנקבות ממה ששנינו לקמן שאשה לא נאמנת לומר מת יבמי שתתיבם ולא מתה אחותי שאכנס לביתה וכן הוא לא נאמן לומר מת אחי ליבם את אשתו ומשמע רק כשאין לה בנים אך אם יש לה בנים נאמן האח לומר שמת אחיו א''כ זכרים לא כנקבות.

יש להקשות מה מועיל בגט שהכתב מוכיח הרי צריכים להתיר עלפי דבריה ור' יוסי בן ר' בון מפרש כמו שאמר ר' בון שאינו חשוד לקלקל אותה בידי שמים ומה לו לשקר ולהחתים עדים פסולים על הגט וממילא היא אומרת אמת, אך בעדות מיתה שמקלקלים אותה שהיא צריכה לצאת לכן היא חשודה לקלקלה משנאה.

אם עד אחד אר שמת ונשאה ואח''כ בא עד אחר אינו נאמן ומשמע דוקא כשנשאה כבר ואם בא העד קודם שנשאה היא תצא ואמר ר' יוחנן שזה דעת ר' מנחם בן ר' יוסי אך לחכמים גם אם אמר קודם שנשאת ונשאה היא לא תצא.

ר''נ בר יעקב אמר בשם רב שאם נשאת על פי שנים גם אם יבא ויאמר שהוא בעלה יאמרו לו אינך בעלה ושאל ר' שמואל בר רב יצחק האם גם כשהוא מפורסם כמו אימי אמר ר' יוסי בן ר' בון וכי אין אדם נוסף שדומה לר' אמי, וכשבא מקרה כזה לחכמי בבל הם אמרו שאינך בעלה ואבא בר בא לחש לבעלה השני תן לה גט מספק ובאו תלמידי רב והכוהו והוא אמר שהשוט והספסל שהכוני בהם ישרפו ואמר שמואל הייתי שם ולא קרה כלום לספסל ולשוט אך אבא עצמו לקה והתרפא, וכשבא מקרה כזה לר' אימי הוא אמר לבעל שעל פי דין היא מותרת לך אך דע לך שיתכן שבניך ממזרים כלפי שמיא ור' זירא קילס את ר' אמי שהעמיד את הדבר על בוריו.

הלכה ה משנה אם באו שני צרות ואחת אומרת שמת ואחת אומרת שלא מת האומרת שמת תנשא ותיטול כתובה והשניה לא תנשא ואם אחת אומרת מת ואחת אומרת שנהרג ר''מ אמר שכיון שהן מכחישות זו את זו לא ינשאו ור' יהודה ור''ש אומרים שינשאו ששתיהן מודות שהוא לא קיים. גמרא ר' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן ור' הילא אמר בשם ר''א שר''מ מודה ברישא שאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת שהאומרת שמת תנשא ומצאנו מי ששונה שר''מ חלק גם ברישא ור''א סבר שר''מ מודה ברישא כיון שהאומרת שלא מת אין לה נאמנות כלל ור''א אמר שר' יהודה ור''ש מודים שאם יש שני עדים שאחד אומר מת ואחד אומר נהרג שלא מאמינים להם והם מוכחשים ובצרה זה לא הכחשה שדברי הצרה אינם מועילים כלל כלפי השניה, ור' יוחנן אמר שר''א שמע את הדברים הללו ממנו.

שנינו בנזיר שאם היו שתי כיתות שאחת אומרת שנזר שתים ואחת אומרת שנזר חמשה לב''ש נחלקה העדות ואין כאן נזירות, ולב''ה יש בכלל חמש שתים ויש נזירות שתים, ואמר רב שנחלקו כשאמר מספר כולל שתים או חמש אך אם כת אחת אמרה שנזר אחת שתים והשניה אמרה שלוש ארבע חמש לכו''ע יש בכלל חמש שתים והוא נזיר שתים ור' יוחנן אמר שדוקא במונה נחלקו אך אם אמרו כלל לכו''ע נחלקה העדות ואין כאן נזירות.

רב סובר עדות שהוכחשה לא בעדות עצמה אלא בדבר צדדי לא בטלה העדות, דף פג ור' יוחנן סובר שאם יש הכחשה בעדות אפילו לא בעיקר העדות היא בטלה, ולכו''ע אם סיימו את העדות ואח''כ הוכחשו העדות לא בטלה, ור' יוחנן לשיטתו שר' בא בר חייה אמר משמו שאם עד אחד אומר שהמלוה נתן מהכיס ואחד אומר שנתן מהצרור שזה הכחשה בעדות וגם רב מודה שזה הכחשה ונחלקו כשכת אחת אמרה שמנה מהכיס וכת אחת אומרת שמנה מהצרור שלר' יוחנן הוכחשה העדות ולרב לא בטלה העדות, אם כת אחת אומרת שהלוה הכניס את המעות לחיקו וכת אחת אומרת שהכניס לאפונדתו זה הכחשה לאחר עדות ולכו''ע לא בטלה העדות, עד אחד אומר שהרגו במקל ועד אחד אומר שהרגו בסייף לכו''ע בטלה העדות ואם כת אחת אומרת שהרגו במקל וכת אחת אומרת שהרגו בסייף לר' יוחנן בטלה העדות ולרב לא בטלה העדות, אם כת אחת אומרת שהרוצח פנה לדרום אחרי הרצח וכת אחת אומרת שפנה לצפון לכו''ע לא בטלה העדות שזה הכחשה שלאחר העדות, ויש להוכיח מדברי ר' יהודה ור''ש במשנה כדברי רב שצרה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ינשאו שזה לא הכחשה אך יש לדחות שר''א אמר שר' יהודה ור''ש מודים בעדים שזה הכחשה ורק בצרות שהוכחש ו ינשאו כיון שעדות של אחת לא משפיעה על השניה, ויש להוכיח שלא כרב ממה ששנינו בסנהדרין שבין חקירות ובין בדיקות אם הם מכחישים זה את זה עדותם בטלה ור' מנא אמר שרב יעמיד שמדובר שעד אחד הכחיש את השני ור' אבון אמר שגם אם מדובר על הכת החמירו בדיני נפשות כמו שכתוב צדק צדק תרדוף.

הלכה ו משנה אם עד אחד אומר שמת ועד אחד אומר שלא מת או אשה אמרה שמת ואשה אחרת אמרה שלא מת לא תנשא. גמרא גידל בר בנימין אמר בשם רב שבכל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש איש מכחיש אשה אך קשה א''כ מדוע לא שנו עד אחד אומר מת ואשה אומרת לא מת או שאשה אומרת מת ועד אומר שלא מת ואכן בבית רבי שנו כך, ושנו בשם ר' נחמיה שבנשים הולכים אחר רוב דעות שאם שתי נשים העידו כנגד אשה אחת זה כמו שני עדים ועד אחד ודוקא באשה ונשים אך אם היו מאה נשים וכנגדם עד אחד הוא כשנים והוא נחשב כמותם.

הלכה ז משנה אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ושבה ואמרה מת בעלי היא תנשא ותיטול כתובה אך צרתה אסורה ולר' טרפון גם אם היתה בת ישראל שנשואה לכהן היא יכולה לאכול תרומה ור''ע אומר שדרך זו לא מוציאתה מידי עבירה והיא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה. גמרא אשה אינה נאמנת לגבי צרתה שהיא חשודה לקלקל אותה אך על עצמה היא נאמנת שהיא יודעת שדבריה לא משפיעים כלפי חברתה והיא אומרת אמת ור' הילא אמר שלגבי צרת אינה נאמנת כי היא חשודה לקלקל אותה ושוה לה לקלקל עצמה כדי לקלקל את הצרה.

הלכה ח משנה אם באה ואמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי תנשא ותיטול כתובה אך חמותה אסורה ולר' טרפון אם היא בת ישראל שנשואה לכהן היא תאכל תרומה ור''ע אומר שדרך זו לא מוציאה אותה מידי עבירה והיא אסורה להנשא וגם לאכול תרומה. גמרא יש להקשות מדוע אינה נאמנת לומר שמת חמיה שאמנם היא לא נאמנת כלפי חמותה אך כיון שלדבריה מת בעלה א''כ כבר אינה חמותה, ור' חנינה אומר שמדובר שהיא היתה יחד עם חמיה והיא מעידה על שני הדברים יחד.

הלכה ט משנה אם קידש אחת מחמש נשים ולא ידוע את מי קידש וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש יתן גט לכל אחת ואחת ולר' טרפון יתן כתובה ביניהם ויסתלק ור'ע סובר שדרך זו לא מוציאה אותו מידי עבירה ויתן כתובה לכל אחת ואחת וכן אם גזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי וכל אחד מהם אומר אותי גזל לר' טרפון יניח את הגזילה ביניהם ויסתלק ור''ע סובר שדרך זו לא מוציאה אותם מידי עבירה וישלם את הגזילה לכל אחד ואחד. גמרא דף פד ר' אסי אומר שהמשנה בבבא מציעא היא לא כר' טרפון ששנינו שאם אמר לשנים גזלתי מאחד מכם מנה ואיני יודע ממי או שאומר אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע מיהו יתן מנה לכל אחד שהודה מפי עצמו ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן שגם ר' טרפון יודה שם כשהוא בא לצא ת ידי שמים, ור' בא אמר בשם ר' יהודה ששם מדובר שיש עדים שגזל לכן גם לר' טרפון יש חיוב השבה, ור' הילא אמר בשם ר''א ששם מדובר שיש תובעים ורק הוא לא יודע ממי לכן ברי ושמא ברי עדיף, ורב ירמיה אמר בשם רב ששם מדובר בנשבע והודה לכן יש לו חיוב השבה אך כשלא נשבע יניח הגזילה ויסתלק, וכן אמר רב אחא בר חננה בשם רב.

שנו שם במשנה שהוא יכול לתת לשליח ב''ד אמר ר' יוחנן שמדובר בשליח שעשה הגזלן ולא בשליח של הנגזל ורב אמר שמדובר בשליח של הנגזל, ויש ראיה לרב ששנו שם על המשנה שר''ש בן אלעזר אמר שהוא שליח של הנגזל ולא של הגזלן.

ר' ירמיה הקשה שאם מדובר שנשבע היה לו לשתוק ולא להודות ור' יוסה אמר שהיה לו לשתוק ולא להשבע ואחר השבועה הוא צריך להשיב לכל אחד, ור' יודן אמר שבין שותקים ובין תובעים בגזל יש להחמיר להשיב לכל אחד כדברי ר''ע, ובפקדון השותק מרויח והמודה מפסיד כמו ששנינו שאם שנים הפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי יתן מנה לכל אחד והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אך בגזל שנו שם בסיפא שהוא אומר גזלתי מאחד מכם ואיני יודע ממי ישיב לכל אחד.

הלכה י משנה אם אשה הלכה עם בעלה ובנה למדינת הים ושבה ואמרה מת בעלי ואח''כ בני נאמנת ואם אמרה מת בני ואח''כ בעלי אינה נאמנת להתיבם אך חוששים לדבריה ולא תצא לשוק בלי חליצה, ואם יצאה בלי בנים ואמרה ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואח''כ בעלי נאמנת ואם אמרה מת בעלי ואח''כ בני אינה נאמנת להתיבם וחוששים לדבריה והיא מותרת לשוק רק בחליצה, אם אמרה שניתן לה יבם במדינת הים ומת בעלי ואח''כ יבמי או שיבמי מת ואח''כ בעלי נאמנת אך אם הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים ואמרה מת בעלי ואח''כ יבמי או שמת יבמי ואח''כ מת בעלי אינה נאמנת שאשה לא נאמנת לומר מת יבמי להנשא ולא לומר שמתה אחותה שהיא תכנס לביתה, ואיש לא נאמם לומר מת אחי לייבם את אשתו ולא לומר מתה אשתי ויוכל לשאת את אחותה. גמרא ר' חנניה שאל לפני ר' אילא שמה ששנינו חוששים לדבריה והיא חולצת ומשמע שצרתה מתיבמת וזה רק לר' טרפון שהתיר לצרה לאכול תרומה ואמר ר' אילא שגם ר''ע מודה שכאן אין ודאי איסור כלפי צרתה שעל הצד שהבעל מת הן זקוקות ליבום.

החילוק בין הרישא לסיפא שכשאמרה ניתן לי בן ומת בני קודם נאמנת כיון שהיא לא הוחזקה ליבום אך כשיצאה עם בנה שאין לה חזקה ליבום אינה נאמנת לומר שבנה מת קודם.

ר' יוסי הוכיח ממשנתינו שזכרים אינם כנקבות ויבם נאמן כלפי יבמתו שרק כשאין בנים לא נאמן היבם לומר מת אחי אך כשיש בנים הוא נאמן לומר מת אחי ואשתו מותרת לשוק.

פרק האשה בתרא

הלכה א משנה אשה שבעלה וצרתה הלכו למדינת הים ואמרו לה שמת בעלה לא תנשא או תתיבם עד שתדע שצרתה אינה מעוברת ואם היתה לה חמות אינה חוששת שהיא ילדה והיא זקוקה ליבום לאותו בן, דף פה אך אם חמותה יצאה מלאה היא חוששת שמא ילדה בן והיא זקוקה לו ור' יהושע אומר שהיא לא חוששת לאותו בן. גמרא רב שאל את ר' חייה הגדול שנאמר שתמתין שלשה חדשים ותחלוץ שאם לצרתה יש ולד בן קיימה הליצה אינה כלום ואם אינו בן קיימא החליצה מתירה אותה אמר ר' חייה שרק לגביה שנו שלושה חדשים אך לגבי צרתה תצטרך ט' חדשים אך קשה שאז יכולה לחלוץ ויועיל ממה נפשך שאם צרתה ילדה החליצה אינה כלום ואם לא ילדה החליצה מתירתה, ור' יהודה אמר בשם ר''א בשם ר' חייה הגדול שלא תחלוץ כדי שלא להצריך אותה כרוז להתיר לכהונה אם החליצה אינה חליצה, והחברים אמרו בשם ר' יוחנן שהטעם הוא שנאמר כי ישבו אחים יחדיו שחליצה מועילה רק בודאי ולא בספק.

שנינו שאם יצאה חמותה מלאה חוששת שזה ספק בדברי תורה והולכים לחומרא ור' יהושע סובר שזה שתי ספיקות ספק אם הוא זכר או נקבה ועל הצד שהוא זכ ר ספק אם הוא בן קיימא ובשתי ספיקות מקילים גם בדאורייתא.

הלכה ב משנה אם היו שתי יבמות שאחת אומת מת בעלי ואחת אומרת מת בעלי כל אחת אסורה מפני בעלה של השניה שדבריה לא מועילים ליבמתה אם לאחת יש עדים שמת בעלה ולשניה אין עדים זו שאין לה עדים מותרת וזו שיש לה עדים אסורה כיון שאי אפשר להתירה על פי יבמתה אם לאחת יש בנים ולאחת אין בנים זו שיש לה בנים מותרת וזו שאין לה בנים אסורה ואם התיבמו מיבם שהיה כאן ומת היבם אסורות להנשא ור''א אומר שאחרי שהותרו ליבם הותרו לכל העולם. גמרא אם היו שתי יבמות לאחת יש בנים ועדים ולאחת אין בנים ועדים אחת נתרת בבנים ואחת נתרת בעדים.

ר''א אמר הואיל והותרה ליבם הותרו לכל יש להסתפק אם טעמו הוא שאינה חשודה לקלקל לאחר זמן או שהוא סובר שלא חששו שהיא באה לקלקל את יבמתה, יש להוכיח ממה ששנינו לעל שאשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה וסברו לומר שהיא חשודה לקלקל את עצמה כדי לקלקל את צרתה ור''א לא חלק שם א''כ כאן סבר ר''א שהיא לא חשודה לקלקל את צרתה, אך יש לדחות שיתכן שאין לה קלקול שמא בעלה שלח לה גט אך יש לומר שאם נשאה לכהן היא לא יכולה לומר שהותרה בגט אך יש לומר שלא אכפת לה שבניה יהיו חללים העיקר שבני צרתה יהיו ממזרים.

הלכה ג משנה לא מעידים על אחד שמת אלא בפרצוף הפנים עם החוטם למרות שיש סימנים בגופו ובכליו ומעידים רק עד שלושה ימים ולא מעידים על צלוב או מגויד ואפילו חיה אוכלת בו עד שראו שיצאה נפשו, ור' יהודה בן בבא אומר שלא כל האדם והמקומות והשעות שוים. גמרא רב יהודה אומר שמעידים על חוטם עם הלסתות וכמו שאמר רב ירמיה בשם רב שלמדו מהפסוק הכרת פניהם ענתה בם שהוא החוטם, ור' חייה בר בא אמר שמי שרוצה שלא יכירוהו יניח אספלנית על נחיריו כמו שהיה בימי אסריקינס המלך שתבעו את בני ציפורי והם הניחו אספלנית על נחיריהם ולא הכירום ובסוף הוציאו עליהם לשון הרע וחייבום.

נאמר בפסוק על ירבעם ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה מאד וביאר ר' אבא בר כהנא שהעבירו את הכרת פניהם של המתים כמו שכתוב הכרת פניהם ענתה בם שזה נאמר על החוטם, ור' אמי אומר שהושיב עליהם משמרות שלושה ימים עד שהתקלקלה צורתם כמו שכתוב עצמו לי אלמנותיו מחול ימים, דף פו וכן שנינו אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם.

נאמר בפסוק ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת ואמר ר' שמואל שסברו שהוא ירבעם ואינו אלא אביה ואמר ר' יוחנן שאביה ניגף כיון שייסר את ירבעם ברבים כמו שכתוב ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלוהים ור''ל אמר שהוא ביזה את אחיה השילוני רבו כמו שכתוב ויקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל בגלל שהוא צווח על אחיה בליעל, ורבנן אמרו שבאה לידו ע''ז ולא ביערה כמו שכתוב ויר דוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה ועל העגלים נאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נת ן בדן.

שנינו שלא מועיל סימנים בגופו ובכליו יש להקשות שלגבי אבידה שנינו שאם טעה חמורו מחזיר בסימנים בין בגופו בין בכליו יש לומר שבא מת אינו מועיל שהסמנים עשויים להשתנות.

שנינו שמעידים עד שלושה ימים ואמר ר' אבא בר רב פי בשם ר' יהושע מסכנין בשם ר' לוי שכל שלושה ימים הנפש טסה על הגוף וסוברת שתחזור אליו וכשרואה שזיו פניו השתנה היא עוזבת והולכת לה ומשלושה ימים והלאה הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו קח מה שגזלת וחמסת ונתת בי, ור' חגי אמר בשם ר' יאשיה שלומדים את זה מהפסוק וזריתי פרש על פניכם ואפילו פרש חגיכם ועל אותה שעה נאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל.

בראוהו מגויד לא מעידים שאומרים שנתנו עליו חרב מלובנת והוא חי אח''כ וכן כשראוהו צלוב אומרים שיתכן שמטרונה אחת עברה והצילה אותו וכשחיה אוכלת בו יש לומר שמהשמים ריחמו עליו, ואפילו נפל לבור אריות יש לומר שנעשו לו נסים כמו דניאל, ואם נפל לכבשן האש לא מעידים שיש לומר שנעשו לו ניסים כמו חנניה מישאל ועזריה, אם נפל לבור נחשים ועקרבים לא מעידים עליו, ור' יהודה בן בבא מבאר שיתכן שהוא חבר ששולט עליהם, אם נפל ליורה בין של מים בין של שמן לא מעידים עליו שמא כבתה האש ע''י המים או השמן ור' אבא אומר שבשל שמן מעידים עליו שהשמן שיצא לא מכבה את האש אך במים לא מעידים עליו.

ר' זירא אמר בשם ר' חנאל בשם רב שהלכה כר' יהודה בן בבא שאין להשוות בין אנשים מקומות ושעות, ור ירמיה חלק על כך שהוא אמר שהיה מעשה באחד שנפל לירדן והכירו את גופו אחרי שבעה עשר יום והיכרוהו שהצינה צמתה אותו והשיאו את אשתו.

הלכה ד משנה אם נפל במים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה ור''מ אמר שהיה מעשה שאחד נפל לבור הגדול ועלה אחר ג' ימים ור' יוסי אמר שהיה מעשה בסומא שירד עם אדם נוסף לטבול במערה ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם והיה מעשה באסיא ששלשלו אחד לי ם ועלה בידם רגלו ואמרו חכמים שאם הרגל היתה מעל הברך היא תנשא אך אם מתחת לברך יתכן שהוא חי ולא תנשא. גמרא חכמים חילקו שבמים שיש להם סוף אשתו מותרת ובמים שאין להם סוף אשתו אסורה ור''מ אמר שהיה מעשה שאדם אחד עלה אחרי ג' ימים אמרו לו שאין להוכיח ממעשה ניסים, ורבי אמר שהיה מעשה ששנים ירדו לכמור בירדן לעת ערב ואחד מהם ראה מחילה של דגים ונכנס לתוכה ורצה לצאת ולא מצא את פתחה וחבירו עמד על פתח המערה ושהה עד שתצא נפשו ובא להעיד שהוא מת ובבוקר זרחה החמה והוא מצא את פתח המערה ויצא ומצא הספד בביתו, ור''ע אמר שהוא פרש בים הגדול וראה ספינה אחת שטבעה והוא הצטער על חכם אחד שהיה בה וכשבא למעבר של קפוטקיא הוא הקדים לקראתי ושאלתי אותו איך נצלת אמר לי שגל טרף אותי לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה ובאותה שעה אמר ר''ע גדולים דברי חכמים שאמרו שמים שאין להם סוף האשה אסורה ובמים שיש להם סוף האשה מותרת, ור' אבהו אמר שאם הים שקט ללא גלים והוא רואה לארבע רוחותיו והאדם לא יצא יכולים להשיא את אשתו.

שנינו במשנה ששלשלו אחד לים ועלתה בידם רק רגלו ורצו לחתוך ספוגים להצילו ואח''כ מצאו אותו שולחני בעכו, ור' חגי שאל לפני ר' יוסי שמסתבר שיתירו את אשתו לאחר י''ב חודש שטריפה אינו חי יותר מכך.