מהות התפילה

פרק א

ì"æç תיקנו לנו סדר עבודת התפילה שלוש פעמים ביום, בוקר ערב וצהריים,

לפעמים אנו מאריכים בתפילה ולפעמים אנו מקצרים, תלוי הוא בפתיחת הלב והמוח לשפוך את הנפש לפני ה', אדם מוצא את עצמו לפעמים שמלבד אמירות תיבות התפילה לא כוון כמעט כלום, ומהרהר במחשבתו איזה טעם יש לתפלתי כאשר היא בלי הרגש הלב ועמקת הנפש. תחושה זו נרגשת יותר כאשר אדם מתפלל מנחה מעריב בזה אחר זה, תמה בליבו איזה תענוג יש להקב"ה שאני חוזר על אותם בקשות שבקשתי זה עתה.

עבודה שבלב זו תפילה

íøè שנבוא לבאר מעלת התפילה בעצם אמירת תיבת התפילה והגיית אותיתיהן בפה, כפי נוסח התפילה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, נפתח פתח כחודו של מחט בשורש ומהות התפילה.

åøîà חז"ל איזהו עבודה שבלב זהו תפילה, הבדל גדול יש בין תורה לתפילה, שורש ומהות התורה הוא הדבקות בהקב"ה מצדו יתברך, אין תנאים מיוחדים בעבודה נפשית כהכנה ללימוד התורה, אלא בעצם הלימוד נדבק האדם בהקב"ה ומתייחד עימו מכל צד ופינה, שהרי הקב"ה וחכמתו ורצונו אחד הם, כנאמר בגמרא (שבת סה.) אנכי א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית, מתנה טובה נתן לנו הקב"ה שיכולים אנו להדבק בעצמות אורו יתברך על ידי לימוד התורה, היינו דבקות מצדו ית', כאשר שכלנו תפוסה ואחוזה באור חכמתו ית'. שונה היא התפילה שנחשבת עבודה שבלב, היינו הדבקות והתקשרות עם הקב"ה מצד כוחות נפשנו, עליה מדרגה לדרגה להדבק בגדולתו ורוממותו יתברך, ועל כן נדרש תנאים מיוחדים לתפילה בישוב הדעת, וצריך לפנות מוחו וליבו מכל דבר הטורד אותו.

פרק א

ïåéëî שהתפילה הוא צורת קשר בין הנברא אל הבורא והוא דבר התלוי בלב איש הישראלי, אזי בהכרח שהרבה מדרגות הן בתפילה זו למעלה מזו.

תפילה מדאורייתא

àúééøåàãî מצוות התפילה הוא רק בעת צרה, אדם שנקלע לצרה ואינו רואה מזור לנפשו, מצווה הוא על פי תורה להתפלל אל ה'. אמנם רבנן התקינו שעל האדם להתפלל שלוש תפילות בכל יום על כל הדברים הנצרכים אליו, ולאו דווקא בעת צרה.

øåîàë מהות התפילה הוא קשר שאיש הישראלי מתקשר עם הקב"ה, הקשר הבסיסי ביותר בין היהודי לקונו הוא כאשר הוא פונה אליו לבקשת צרכיו, אם כי לכאורה נראה שכל סיבת פניותו להקב"ה הוא למילוי צרכיו, מכל מקום חפץ הקב"ה גם בקשר זה מבניו היקרים שיפנו רק אליו לקבל משאלות לבם.

ììëä הוא במצוות המעשיות מן התורה שהם דבר השוה לכל נפש, בחלק המעשה לא יתכן חילוקי מדרגות, והצדיק הנשגבים ואדם הפחות שווים הם בחלק המעשה, דווקא משום שמצוות דאורייתא חמורים כל כך הרי שצריך להיות באופן השוה לכל נפש בגדר המעשה, ועל כן גם התפילה מדאורייתא הוא דווקא בעת צרה, בזמן זה כל אחד מצפה לישועת השם, והאדם מתפלל מעומק לבו להקב"ה שיחלצהו מן המיצר.

íðîà התפילה מדרבנן הוא גם שלא בעת צרה, ועל האדם להתייגע לעורר לבו בבקשת תחנונים על כל צרכיו ברוחניות ובגשמיות. הצד השווה שביניהם שחפץ הקב"ה שאיש הישראלי יהיה קשור עימו גם ברובד הנמוך יותר של בקשת צרכיו, כי מורה על זה קשר בסיסי ויסודי בין היהודי לקונו.

נוסח התפילה

ïéá בתפילה דרבנן ובין בתפילה דאורייתא נדרשת במידת מה הרגשת הלב בתפילה לקל חי. אמנם הבעש"ט הק' גילה מדרגה נוספת בתפילה, שעצם אמירת התיבות והאותיות גם זה לתפילה ייחשב, ועל כן גם כאשר אין כלי המוחין והמידות של האדם פתוחים לפניו, ישתדל האדם להוציא בפיו את כל תיבות התפילה כראוי, ויזהר מלהבליע תיבות התפילה, כי מעלה גדולה היא עצם הגיית התיבות והאותיות .

הערות וציונים

.øåàéá מהות התפילה בפנימיות התורה הוא עליית הנפש לראות כבוד מלכותו, וכן להוריד שפע אלוקי לגשמיות העולם, הן שפע רוחני חיות אלוקי בלב כל ישראל, הן שפע גשמי בני חיי מזוני, ותלויים הם זה בזה, כאשר אדם מתייחד עם קונו אזי פותח שערים חדשים בשפע האלוקי המושפע על ידי התפילה.

ïîæá בית ראשון לא היה סדר התפילות שלוש פעמים ביום, מכיון שהאיר אור השכינה על כל בני ישראל, וראו גדולתו ורוממותו יתברך , ועל ידי זה ירד שפע אלוקי כנאמר (ישעי' סא ה) "ועמדו זרים וראו את צאנכם" .

øçàì חורבן בית ראשון נחלשו המוחין ונתמעטו הלבבות, ועל כן ראו אנשי כנסת הגדולה צורך לתקן נוסח התפילה הכולל כל סדר מדרגות השתלשלות העולמות , וברוח קדשם כיונו שכל הכוונות הנעלות יבוא לידי גילוי בתיבות ואותיות התפילה, בכדי שכל אחד מישראל ימשיך באמירת תיבות התפילה את האור האלוקי השופע בהם, יראה כן מדברי האריז"ל המפרט כל תג ואות של תיבות התפילה ומראה באצבע כיצד מכוונים הם למערכת האלוקית המתגלה בתיבות התפילה, ועל ידם נשפע שפע רב בכל העולמות.

בדבר ה' שמים נעשו

ìòáä שם טוב הק' הרחיב את המעלה של אמירת תיבות התפילה על פי הנאמר "לעולם ה' דברך ניצב בשמים", פירוש, שתיבות ואותיות אלו עומדים בכל העולמות להחיותם, כנאמר 'בעשרה מאמרות נברא העולם', וכתיב "בדבר ה' שמים נעשו". משמעות הפסוק הוא כי חיות העולמות הם מכ"ב צירופי אותיות התורה,

הערות וציונים

כל אחד מאותיות התורה מורה על שפע פרטי של חיות אלוקית הנשפע בעולם, וציור העולמות תלוי באופן צירוף האורות האלוקיים הנקראים אותיות התורה, והם הגורמים שינוי בציור כל הנבראים כל אחד לפי אופן הרכבת חיותו מכ"ב אותיות התורה.

ìå÷ì÷ חטא הקדמוני באכילת האדם מעץ הדעת גרם לערבוב טוב ורע, היינו קלקול בשפע האלוקי שהיה אמור להתגלות בעולם, וכמו כן כאשר אדם עובר עבירה הרי שמתקלקל צירופי אותיות שהם חיות הנבראים, ומכאן מיעוט השפע הנשפע בעולם, הן החיות האלוקי שאמור להתגלות בנפש הישראלית, והן בשפע גשמי הבא כתוצאה משפע חיות האלוקי.

עקימת שפתיים הוי מעשה

ìòå זה ניתקן עבודת התפילה להחזיר צירופי האותיות שנתקלקו אל מקומם הראוי והנכון, כי עקימת שפתיים הוי מעשה, ועל כן בעצם אמירת תיבות התפילה בהגיית האותיות כראוי נתקן שוב צירופי האותיות שבהם נבראו שמים וארץ, והבריאה חוזרת לשורשה העליון על ידי תפילתנו .

ìòå פי יסוד זה ביסס הבעש"ט הק' את המעלה באמירת תיבות ואותיות התפילה בהגיית הפה דייקא, ולא די במחשבה לבד, ופירש בכך את הפסוק (בראשית ז א) "בא אתה וכל ביתך אל התיבה". שהמחשבות וכוונת התפילה צריכים לבוא לידי גילוי על ידי הדיבור דווקא, כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ולא די בכוונת הלב והמחשבה הגורמים צירופי אותיות בעולמות העליונים, אלא צריכים הם לבוא לידי גילוי בה' מוצאות הפה בעולם הגשמי .

הערות וציונים

צוהר תעשה לתיבה

íðîà ברור שאין הכוונה שדי באמירת תיבות התפילה בלבד, אלא האדם להתייגע עד כמה שיכול לכוון ולעורר לבו בתפילה, וכדברי הבעש"ט על הפסוק "צוהר תעשה לתיבה". שצריך להאיר את תיבות התפילה על ידי המחשבה וכוונת הלב , עם כל זה יש מעלה גדולה באמירת תיבות התפילה שעל ידם מתייחדים ומצטרפים כ"ב אותיות התורה כסדרן הנכון וממשיכים שפע אור אלוקי בעולם .

דבריו עושים פירות

ìòå כן בל יפול לב האדם כאשר רואה שאין דעתו מיושבת עליו די הצורך, ומהרהר בליבו איזה ערך יש לתפילה זו החסרה בכוונת הלב והמחשבה, אלא ידע נאמנה כי יש שכר לפעולתך, ודבריו עושים פירות, כי בעצם אמירת תיבות התפילה מתקן את נפשו וכן כל הבריאה כולה . אמנם על האדם להשתדל שעל כל פנים

הערות וציונים יוציא מפיו תיבות ואותיות שלמים ומתוקנים, כי באם התיבות מובלעים ואינם יוצאים בחיתוך הדיבור נחסר בשפע אור האלוקי המתגלה על ידם .

הערות וציונים

פרק ב

øåîàë לעיל הרבה מדרגות יש בתפילה. ואכן מבית מדרשו של הבעש"ט ותלמידיו ששם על נס עבודת התפילה, נתגלה מדרגה עליונה יותר של עבודת התפילה, והוא התקשרות להקב"ה דרך כל כוחות הגוף והנשמה, קשר נפשי עם הקב"ה שאינו מבוסס על בקשת צרכים הגשמיים בלבד, כי אם שנפשו הבהמית תהא חדורה ומוארת בגדולתו ורוממותו יתברך שמו, וגם היא תדבק בהקב"ה לפי השגתה בגדולת ורוממות ה' הנתפס בחושי האדם, בצורת תפילה זו התעסקו רבות תלמידי הבעש"ט כל אחד לפי דרכו להדריך את תלמידיהם, שהרי התפילה הוא זמן של התקרבות האדם לקונו דרך כוחותיו וחושיו הנפשיים. עבודה זו נצרכת היא לימוד מרובה כיצד יוכל האדם המלבוש בגוף גשמי להגיע למדרגה נעלה זו שגם מצד כוחות נפשו ידבק בהקב"ה אל נכון.

ללמוד איך להתפלל

éôëå שמסופר על הרה"ק הבעל התניא, שעמד על פרשת דרכים ונסתפק אם לנסוע לעלות מדרגות נוספות בלימוד התורה לעיר שקלוב, ששימש בימים אלו למרכז התורה בליטא, או לשים פעמיו לעבר בית מדרשו של המגיד ממעזריטש שזה עתה התחיל להפציע אורו בהפצת תורת רבו הבעש"ט הק', ולא ידע לשית עצה בנפשו. לאחר מחשבה מעמיקה נתיישב בדעתו לנסוע למעזריטש באמרו: ללמוד אני כבר יודע, היה לו כבר משנה סדורה באופן הלימוד, אמנם להתפלל איני יודע, על כן צריך אני לנסוע למעזריטש ללמוד איך להתפלל.

ùéå להעמיק בדבריו, כי לכאורה איזה קושי יש להתפלל שצריך בשביל כך לילך לצדיקים המופלגים, הרי כל ילד מישראל רגיל להתפלל שלוש פעמים ביום, ובהכרח שמהות התפילה נשגבה היא ומושתת היא על יסוד איתן ועל כן שומה עלינו לבאר תוכן ומהות ענין התפילה בדרגה זו.

דע את אלוקי אביך ועבדהו

éúù מדרגות יש בגילוי אור ה' בעולם על ידי התורה שהיא חכמתו ורצונו יתברך, והם מכוונים לדרגת המוחין כנתבאר לעיל, מדרגה נוספת יש בגילוי אור ה' בעולם והוא סדר השתלשלות אורו יתברך, גילוי גדולת ה' וכבודו בסדר המדרגות, גילוי זה נועד בעיקר בכדי לפתוח את רגשי הלב של איש הישראלי באהבה ויראה להקב"ה, כי לא יתכן אהבה ויראה לדבר שטרם ראה האדם בעולם, ובכדי להתקשר ולהדבק בהקב"ה בגדרי הלב אהבה ויראה בהכרח שעל האדם להכיר את מי שאמר והיה עולם.

íöò אורו יתברך לא ניתן לבר אנוש להשיג, ומשום כך האציל הקב"ה אורו יתברך מדרגה לדרגה בכדי שנוכל להשיג גדולתו ורוממותו יתברך לפי גדרי העולמות, לא רק מצד אור נשמותינו אלא גם מצד נפשנו הבהמית, וכן בהתבוננות כללית באור יחודו ואחדותו ית' המתגלה בעולם.

åäæå יסוד התפילה הנעלה יותר במשנת החסידות, להאיר כל כוחות נפשנו באור האלוקי הנשפע בעולם, שאור ה' יהפוך להיות חלק ממהותנו, ועל ידי כך נבוא לשלימות קשר נפשי של אהבה ויראה אמיתיים לקל חי צורנו. ועל זה נצטווה שלמה המלך על ידי אביו דוד "דע את ה' אלוקיך ועבדהו", הידיעה בסדר השתלשלות אורו יתברך ורוב גדולתו יתברך, הוא המשמש כמפתח לשערי הלב שגם הגוף הגשמי יחפוץ להיבטל ולהכלל באור יחודו ואחדותו יתברך שמו.

äæå אכן צריך לימוד מיוחד להכיר את כבודו מלכותו יתברך באופן כללי, ובפרט כיצד יורדים מושגים עליונים אלו בגדר נפשו של האדם, שגם לבו הגשמי יחפוץ רק להדבק להכלל באור יחודו ואחדותו יתברך שמו.

יחידה לייחדך

íâä שמדרגת תפילה זו נעלית היא מאוד, מכל מקום אין זה שלימות התפילה, כי ידיעת כבוד גדולתו ורוממותו יתברך הגם שהם פותחים את שערי הלב והמוח לדבק בהקב"ה באהבה ויראה, מכל מקום אחוזים אנו בלבושי המלך, ועיקר נקודת התפילה הוא להתדבק לעצם אורו יתברך, וכל סדר התפילה משמש בעצם כהקדמה לנקודת תכלית היחוד הנעשה ב'שים שלום' כנודע מכתבי האריז"ל, שהוא הביטול וההתכללות בעצם אורו יתברך, ובזמן זה מאיר נקודת היחידה שבנפש, אחוזה ודבוקה בך יחידה ליחדך, מצד רצון הנשמה והגוף להכלל ולהדבק בעצם אורו יתברך.

÷"äøä מוהר"ן מברסלב הפשיט נקודת היחידה באופן השווה לכל נפש, ובכל זמן ועת, ועל יסוד זה גילה עצתו הנפלאה של התבודדות עם קונו, וכלשונו שידבר אל הקב"ה 'כדבר איש אל רעהו' , על האדם לגלות מצפוני לבו בנקודת היחוד באורו יתברך, וכמו כן גם הקב"ה כביכול מגלה נקודת יחודו לבני ישראל בזמן זה .

הערות וציונים

פרק ג

øçàì שביארנו מדרגות שונות כלליות באופני התפילה, ניתנה ראש לבאר פשטות צורת התפילה בבקשת רחמים מאת הקב"ה על כל הנצרך לנו בגשמיות וברוחניות, בכל זמן ועת, ולאו דווקא בזמן התפילה, וכן נבאר גודל כח התפילה היכולה לשנות את דרכי הטבע, וגם כאשר אינו רואה ישעותו בדרך הטבע על האדם להתאמץ בתפילה שיפה כוחה לבקוע כל הרקיעים .

תפילה פועל כדרך הטבע

çë התפילה מתנה היא לנו מאת הקב"ה שיכולים אנו לבקש מעימו כל צרכינו, יתירה מזו על האדם יש חובה לבקש כל צרכיו רק מאת ה'. המהרש"א (קדושין כט:) מפליג בגודל מעלת התפילה שפועלת פעולתה כדרך הטבע, ועל כן כאשר נזדמן לאדם נס לאחר שהתפלל, אין זה נחשב לנס, מכיון שהתפלל על כך הרי זה נחשב כישועה בדרך הטבע .

שומע תפילה

åðéöî בחז"ל ענין הריבוי בתפילות ונכון הוא, אלא שלפעמים ריבוי התפילות נובע מחסרון באמונה בתפילה הראשונה, במה דברים אמורים. על האדם להאמין

הערות וציונים שהקב"ה מקשיב לתפילתו, כנאמר 'כי אתה שומע תפילת כל פה', ובעצם לא היה על האדם לחזור ולבקש מאת הקב"ה, מכיון שבטוח הוא כי שמע הקב"ה את תפילתו, ובוודאי יעזור לו הקב"ה.

òâä בעצמך אחד ניגש לחבירו ומבקש ממנו טובה, וחבירו עונה לו שישתדל עבור ענין זה, הרי שאדם בר דעת אינו חוזר לבקש ממנו שוב שיעשה לו טובה הנ"ל, כי משוכנע הוא שחבירו שמע את בקשתו ומיד כאשר יתאפשר בידו יעמוד לו להעזר. כן צריך להיות התחושה לאחר תפילתו, הוודאות שהקב"ה שמע את תפילתו ומתעסק הוא למלאות מבוקשו.

øôåñîëå על בעל החזון איש שבאחד מן הזמנים נתקשה מאוד בענין פרנסתו, ואביו התענין אצלו איזה השתדלות עושה לצורך פרנסתו, וענה לו: שלחנו מכתב לדואר (-פאסט) הראשי, ואנו ממתינים לתשובה. פירוש שהוא התפלל להקב"ה שיעזור לו בענין הפרנסה וממתין לתשובה. בטוח היה שהקב"ה הקשיב לתפילתו ולכן רגוע הוא ואין הוא משתדל יותר בדבר הזה.

תקט"ו תפילות

ìëî מקום יש ענין ריבוי התפילות כי מתאווה הקב"ה לתפילת בני ישראל, אמנם צריך את הבהירות שהקב"ה מקשיב לכל תפילה ותפילה, וכל סיבת ריבוי תפילות אינו אלא כי כך עלה ברצונו של מקום.

÷îåòáå יותר משמעות של ריבוי התפילות אינו לחזור על אותו נוסח התפילה שהתפלל בראשונה, אלא בכל תפילה צריך להיות ריצוי ופיוס שונה קדם רבון עלם, ומשה רבינו שהתפלל תקט"ו תפילות להכנס לארץ ישראל, בוודאי שתפילה אחת לא היתה דומה לחבירתה, אלא הם תקט"ו אופני תפילה ובקשה מאת הקב"ה שימלא את מבוקשו.

כעני בפתח

ãåò יתכן שאדם שטבעו לשלוט בכל דבר, ותנועת נפשו שבכוחו ועוצם ידו אפשר לפתור כל בעיה, יתכן שאופן תפילתו להקב"ה הוא עוד אמצעי כיצד יכול לשלוט על המצב ולקבל את מבוקשו, תנועת נפש זו היא היפך ממהות התפילה.

ìùî למה הדבר דומה, לעשיר ובעל אמצעים רבים וטבע השליטה חקוק בנפשו, שבאחד מהימים נקלע לצרה, אחד מבניו אינו בקו הבריאות, בתחילה עולה במחשבתו שיקים כולל לאברכים מצויינים באחד מציוני הצדיקים לרפואת בנו, מהרהר בליבו שהצדיק בוודאי לא ינוח ולא ישקוט עד שיתרפא בנו, כעבור כמה חדשים כאשר אינו רואה ישועתו קרובה, נוקט הוא בעצה אחרת, שמא יחלק אוכל לעניים, זה בוודאי יעשה רעש בשמים ויעמוד לזכותו, אמנם גם עצה זו לא הועילה לו, וטרם הבריא בנו, באחד מהימים שומע מאחד מבעלי הדרשנים על מעלת התפילה וכוחה הגדול לשנות דרכי הטבע, מהרהר במחשבתו עם זה מפתח הישועה יתפלל בכל כוחו עד שיבוא ישועתו, הלך מחשבתו לא התשנה יכול הוא לפתור כל דבר, רק צריך לדעת כיצד, נעמד להתפלל להקב"ה ולאחר מכן גומר פעמיים את התהלים, והישועה מתבוששת לבוא. בראותו שאין בידו שום אמצעי לריפוי בנו ניגש הוא לאחד מצדיקי הדור ושואל אותו מה פשר הדבר שעשיתי כל מה שביכלתי גם הרביתי בתפילה ואם כל זאת 'עבר קיץ כלה חורף ועדיין לא נושעתי'.

÷éãöä משתתף בצערו ומסביר לו בסבר פנים יפות שאכן כח התפילה הוא נעלה עד מאוד, אבל אתה נגשת להתפלל מתוך תנועת נפש שאתה יכול לפתור כל דבר, אם זה דרך צדקה או דרך תפילה, אמנם טרם עמדת לפני הקב"ה כעני בפתח, בהרגשה איני יכול כלום, ושום דבר לא יושיעני, לא הכסף יכול לעמוד לימני ולא הצדקה, גם לא התפילה בצורה זו שתובע שהקב"ה יענה לו בתפילתו, כי אם לעמוד לפני הקב"ה ולבקש רחמים כעני בפתח.

à à ראה בעל שם טוב çð) úåà (åë: המכוון בתפלתו בכל הכוונות הידועות לו, אינו מכוון רק אותן הידועות לו, אבל כשאומר התיבה בהתקשרות גדול, נכלל בכל התיבה á â ã כל הכוונות מעצמן ומאליהן, שכל אות ואות הוא עולם שלם, וכשאמר התיבה בהתקשרות גדול, בוודאי מתעוררין אותן העולמות בעליונים, ועושה פעולות גדולות בזה, לכן יראה אדם להתפלל בהתקשרות ובהתלהבות גדולה, ובוודאי יעשה בזה פעולות גדולות בעולמות העליונים, כי כל אות מעורר למעלה. á ראה ליקוטי תורה êúåìòäá) øîàî ãä" äæå (äùòî: ומדאורייתא אין צריך כי אם קריאת שמע ומעט תפלה, כמו במקדש ראשון שלא היו מתפללין לפי שהיה שכלם בהיר בשחקים כל היום לראות ולהבין פלאות א"ס ב"ה. â וראה בגמרא úåëøá) (:äì: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם. ã ראה ליקוטי תורה (íù êúåìòäá): אבל אנשי כנסת הגדולה בתחלת בית שני ראו שנתמעט השכליים ונתקרבו הלבבות אל החומר לראות הגשם לבד על כן תקנו להם התפלה וברכותיה שכולה ספורי שבחי אלהים פעמים הרבה שיגיע למדת יראה. ä å ä ראה בעל שם טוב (ô úåà çð): יכוון בתפלה שמעורר אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וכל הברואים כולם עליונים ותחתונים, כל העולמות כולם, ואם כן באמרו התפלה והשבחים הוא אומר עם כל העולמות ועם כל הנבראים, כי הוא מעורר האותיות, והאותיות הם החיות של הברואים, אם כן עם כולם הוא אומר, ומעלה כל הנבראים משמים וארץ בכוונה זו, å ראה חסד לאברהם æ êåøá 'ø éáøä éèå÷éìá)(ì" כתב וזה לשונו: הבעל שם טוב זצללה"ה אמר דהיינו שיכנוס בתוך התיבה עם כל גופו ולבבו ומחשבתו, עכ"ל. äàøå אהבת שלום (àø÷éå úùøô): שצריך האדם להוציא דיבורו לפני השי"ת באהבה ויראה ותשובה ושמחה, ולשים כל כחו וחיותו באותיות שמוציא בפיו, על דרך המבואר æ ç è בספרים בפסוק (à æ úéùàøá) בא אתה וכל ביתך אל התיבה. ועל ידי הדיבור בשלימות יומשך שלום בכל העולמות למעלה, ולמטה על ישראל, ונבנית קומת המלכות. כי בחינת מלכות נקראת עולם הדיבור כנודע æ ראה בעל שם טוב (ë úåà çð): הבעל שם טוב זי"ע פירש, צוהר תעשה לתבה, צוהר לשון אורה, ותיבה לשון דיבור, פירוש כשאיש ישראל רוצה לדבר דיבור צריך לראות שהמחשבה תאיר בהדיבור בתחלה, כי מחשבה אותיות חשב מה. ç יתכן שזהו הסיבה שהרבי מתלמידי הבעש"ט קבוע על תיבת התפילה מנגינה מסויימת àø÷ðä) (çñåð, כי יפה כוחם לגלות לאיש הישראלי נעימות תיבות התפילה הכוללים בהם כל רזי עולם, בכדי שגם אלו שאין מוחם רחב דיו להתבונן בתפילה, יאיר להם אור נשמתם ויתדבקו נפשותיהם אל תיבות התפילה, וכנראה בחוש הראות שאכן כך הוא. è ראה בעל שם טוב çð) úåà (äî כשאדם במדרגה קטנה, אז טוב יותר להתפלל מתוך הסידור, שמכח שרואה האותיות, מתפלל יותר בכוונה, אבל כשהוא דבוק בעולם העליון, אז יותר טוב לסגור עיניו, כדי שלא יבטל אותו הראייה מלהיות דבוק בעולם העליון. äàøå עוד (åî úåà íù): החכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל אם הזמן גורם שיוכל לכוון בסוד הפנימי ולהתענג כנ"ל מוטב, ואם רואה שהוא בסוד הקטנות ואינו יכול לכוון, שמתגברין עליו מחשבות זרות, אזי יתפלל כתינוק בן יומו מתוך הכתב, כאשר העיד מורי על עצמו שהיה בארץ אחרת זמן מה בבחינה זו, שנסתלק ממנו הנ"ל והיה מדבק עצמו אל האותיות וכו', ואמר כאשר מתפלל מתוך הכתב ומדבק עצמו אל האותיות אזי מעלה בחי' עשיה. é é ראה בעל שם טוב (äë úåà çð): דע כי כל תיבה הוא קומה שלימה, וצריך להיות כל כחו בה, כי אם לאו, תהיה כמו מחוסר אבר. àé áé àé ראה ליקוטי מוהר"ן (÷ 'éñ ¯ àøúá): ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות, אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו. áé ראה ליקוטי מוהר"ן (ñø 'éñ àî÷): כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתודה ומתחרט על גדל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו. âé ãé âé ראה ספר התניא (ïåøçà ñøèðå÷): אבל התפלה היא המשכת אור א"ס ב"ה לבי"ע דוקא, לא בדרך התלבשות בלבד רק האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם, שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. מה שאין כן בתורה ומצוות, שאין שינוי בקלף התפילין ע"י הנחתן בראש ובזרוע וכו'. ãé וזה לשונו: ק"ק דהיאך דחה אביי אותו למקום סכנה על הספק דשמא יתרחש ניסא, וגם אם יתרחש ניסא יהיו מנכין לו מזכיותיו כדאמר בעלמא. ויש לומר, דודאי סמך אביי על חסידותו ושמתוך תפלתו לא יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק, ואין זה מקרי נס, אלא שאמר דשמא קודם תפלה יתרחש ניסא וינכו לו מזכיותיו ומשום ספק זה אין למנוע הודאי שיהרוג אותו, ולזה יתיישב דא"ל למחר אי לא איתרחש ניסא כו', שהיה מתרעם עליהם שלא תלה הדבר בתפלתו אלא בניסא, והבאתם אותי לידי מדה זו שמנכין לי מזכיותי. וראה דרך ה' חלק ד אות ז' שומרי אמונים הקדמון חלק שני אות סג