כי מלאה הארץ חמס (בראשית ו, יג) איתא בב"ר (לא, ה) "איזהו חמס ואיזה הוא גזל? א"ר חנינא: ...כך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים, והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין. א"ל הקב"ה: אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה. הה"ד (איוב ד) 'הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה' - בלא חכמת התורה". עכ"ל המדרש. וצ"ב הלא בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה כדאיתא בעירובין (סב.) ומה עזר להם להתחכם ולגנוב פחות משוה פרוטה? ויש ליישב בכמה אופנים:
א. בשו"ת מהרש"ם (ח"ח, עז) כתב וז"ל "יש לומר דהירושלמי ס"ל דעל פחות דב"נ נהרג אפחות משוה פרוטה, מדמייתי בירושלמי (ב"מ פ"ד) גבי דור המבול דכתיב 'כי מלאה הארץ חמס' שהיו מתכונים וחומסים פמש"פ דבר שאינו יוצא בדיינים וכ"ה בב"ר פ' נח, וקשה דמה הועילו בזה, דהרי ב"נ נהרג גם על פמש"פ, וע' במשנת דר"א (על הב"ר שם). ומוכח מזה דהירושלמי והמדרש לא ס"ל הא דב"נ נהרג אפחות מש"פ. אולם יש לדחות, דבל"ז אינו מדוקדק במש"ש משום דא"י בדיינים, דהרי בב"נ אפי' פרוטה לא ניתן להישבון דאזהרתן זו מיתתן וכש"ס שם, וגם לא מצינן מאן דחולק אהא דב"נ נהרג אפמש"פ וכמ"ש הח"ס (חו"מ סי' צ') דהוא הלכה פסוקה. ועל כרחך הא דירושלמי הוא רק דברי אגדה ואין למדין ממנה" עכת"ד.
ב. ה'אור החיים' (ו, יא) תירץ בג' אופנים: ראשית כתב וז"ל "ולי נראה כי המדרש מפליג, כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז' מצות, עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכלית, כי גזילת פרוטה הוא דבר שיהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה, והיו מתחכמים לגזול באופן שלא יתבעו אותם" ע"כ.
ג. עוד כתב וז"ל "גם כפי הדין נראה לי, כי לא חויבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה, אבל בהפקר לא יתחייבו והגם שהרמב"ם (מלכים ט, ט) כתב גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה שבא לידו בהלואה שיאמר חייב אני לתת לך לכשיבא זמן, ואנשים המהמה היו נוטלים ברצונו בהפקר לפרעו אח"כ, וכשהיה מתרצה לאפוקיס היו נוטלים פמש"פ, ובהלכות הלואות לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חייב לו כשיטעון פרעתי או יש לך כנגדו, ודבר זה אינו בגדר מצות גזילה שיתחייב מיתה, שיאמר סבור הייתי שאין לך בידי כלום" ע"כ האופן השני. ע"ע ב'שבט יהודה' (וירגא) שרק כעין 'ויגזול את החנית' נאסר בפחות משו"פ, אבל בכה"ג אינו נהרג.
ד. עוד כתב האוה"ח וז"ל "עוד אפשר לומר, שיכולין לטעון בתורת מתנה בא לידם, לטעום לקנות ממנו' עכ"ל. שכל אחד לקח קצת לטעום כדרך הקונים, ולבסוף אף אחד לא קנה. ועי' עוד ב'נחמד למראה' על המדרש.
ה. ה'יפה מראה' על המדרש כתב וז"ל "דור המבול לא היו דנין גזלן במיתה כדין תורה, אשר אורחותיהם עקשים שלא כדין התורה" עכ"ל. וכעי"ז במהרש"א בסנהדרין (קט.) ובאר עפ"ז דברי הגמ' שם "כתיב 'החמס קם למטה רשע' - אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ברוך הוא ואמר לפניו: רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ולא נח בהם' - נראה לבאר ע"פ מה שמפורש בב"ר, גזל שוה פרוטה, חמס שאינו ש"פ, וכך היו דור המבול עושים היה אחד מוציא קופתו תורמסים וזה בא ונוטל פחות מש"פ כו' שאינו יכול להוציא בדין א"ל הקב"ה כו' ויש לדקדק שהרי בן נח נהרג על פחות מש"פ, ואפשר דהיינו דסמיך התם 'הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה' - ר"ל ולא בחכמת התורה, דהיינו דלפי התורה בן נח נהרג על פחות מש"פ, והא שאמר, החמס שעשו בפחות מש"פ כדי שלא יהיו נידונים עליו, נצטרפו כל פחות ופחות מש"פ ונעשו כמקל גדול ועמד לפני הקב"ה שיהיו נידונים עליו כדין תורה, שעובד כוכבים נהרג עליו" עכת"ד. והקב"ה דן אותם אף לשיטתם, ע"י שצירוף מעשה כולם כאחד. כעי"ז באמרי שמאי ח"א "אפשר לומר, שהדיוק במדרש הוא כמו שבעלי התוספות מדייקים את המלה 'כי מלאה' שעשו שק מלא גזל, אע"פ שכל אחד רק חמס בפחות משוה פרוטה, אבל העובדא היא שכולם ביחד גזלו את הכל, אז נגזר דינם על הגזל". כעין זה בתפארת יהונתן (ויקרא יט, יא) וז"ל "לא תגנובו ולא תכחשו... נקוט לא תגנובו לשון רבים... כי כך היה מעשה דור המבול, לגנוב כל אחד ואחד פחות מש"פ, ובשביל שכל א' גונב ממנו פחות מש"פ, בין כך ובין כך הוא עשוק מכל אשר לו, וזהו לא תגנובו לשון רבים" עכת"ד. וכ"כ בספר 'מרא דכיא'.
ו. בספר 'זרע ברך' (הובא ב'ראש דוד' לחיד"א) פירש, שבני דור המבול רצו להעמיד דבריהם על דין תורה כאילו הם ישראל וחשבו שלא יענשו על פחות משוה פרוטה, ובשלמא אם היו מקבלים על עצמם את התורה להתנהג כדת של תורה, היו יכולים להתנהג בהם כדין ישראל ולא היו נענשים על החמס כשהוא חצי שיעור, אולם המה הלא סירבו להתנהג כדין תורה, רק בעניין החמס ביקשו לחיות כישראל ולזה כמובן לא נענה הקב"ה ולכן נחתם גזר דינם על הגזל' עכת"ד. עוד עיין בספר 'יד דוד' (אופניהם) שהוסיף "הקשה בספר 'כלי חמדה' למה הוצרך הקב"ה להחריבם על ביאת המבול במשך ק"כ שנה, הא בן נח נהרג בלא התראה, ועיין שם שתירץ דרכים שאינ' ובעי' התראה אפילו לבני נח. ולפי זה יש לומר דבזה גופא טעו אנשי דור המבול, דכיון שראו שהתרה בהם נח שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, הוכיחו מזה שיש להם דין ישראל ואי אפשר להענישם אלא על ידי התראה, אך לפי זה אין בהן חטא במה שגזלו פחות משוה פרוטה, דהא ישראל אינו חייב אלא על שוה פרוטה, ולכך לא השגיחו כלל על התראת נח וצחקו בו, דאדרבה התראתו גופא, הוא שגרם שלא ישגיחו בו כלל, אך באמת טעו בזה, כי התרה בהם מחמת היותם רבים, וא"כ חטאו במה שגזלו פחות מש"פ ועל זה נחתם גזר דינם" עכת"ד.
ז. בספר 'הערות מהגרי"ש אלישיב זצ"ל' (קידושין סופ"ק ובב"מ מח:) ג"כ עמד בקושיא זו ויצא לחדש, דאף דבב"נ דנהרג על פחות משוה פרוטה, מ"מ צריך שיהיה לזה ערך מסוים שב"נ מקפיד ע"ז, אבל במשהו בעלמא מחיל, עוד תי' דיתכן דהיו לוקחים לטעום מהמוכרים וגם ע"ז אין ב"נ נהרג. וכ"כ ב'דעת נוטה' (כח) וע' בהערות (56) מה שפלפל בזה. ע"ע בספר 'יושב אוהלים' שתירץ כן בשם מהר"ח אבולעפיה ז"ל (עץ החיים ריש פר' נח) ומקור דבריו מדברי ה'מגיד משנה' ריש הל' גזילה עיי"ש.
ח. בספר 'תורתך שעשועי' (לגר"ם מנחם זצ"ל על התורה) רצה ליישב, שרק אם החפץ בעין, בזה בן נח נהרג, אך בגזל הנאכל אינו יוצא בדיינים עד שיהיה שוה פרוטה, ועיין שואל ומשיב מהדורת ח"ג סי' מ"ה ועיין עוד בספר אמרי בינה הלכות דיינים סי' כ"ו ובסנהדרין נ"ז.
ט. ה'יד משה' כתב שרק לאחר מתן תורה התחדש הדין שבן נח נהרג על פחות מש"פ, אבל בתחילה היה דינו שוה לישראל (עי' ספר 'כסאות למשפט' ו'מרפא לשון' ובספר 'שם משארית', גליון). ובאר ב'צמיד הזהב' (פר' נח) שבאמת המקור לדין האמור שבן נח נהרג על פחות מש"פ, למד ממה שנענשו דור המבול על כך, אבל קודם לא ידעו זאת. ודו"ק. ע"ע ב'דבר ברוך' (רוזנברג) מש"כ.
י. בספר 'טעמי המקרא' (פישר, תשע"ז עמ' 241) כתב שב"נ נהרג על פחות מש"פ רק כשגוזל מישראל, ולא בגזל מב"נ חבירו. עי' רש"י ותוס' בזה (מסכת עבודה זרה דף ע"א ד"ה בן נח).
יא. בקובץ 'נזר התורה' (חלק יב עמ' תרד) כתב דע"כ לא גזלו כדי להשתמש, שהרי תורמוס צריך בישול שבע פעמים (ברכות לח:), ולא יטרחו בשביל כמות מועטת זו, אבל כל רצונם היה ל'גזול ע"מ לאבד' וח"ש דכתיב 'והשחת' סתם להשחית, ובכה"ג החיוב משום 'מזיק' ואין בו גדרי של מזיק פחות משו"פ. עוד כתב שעיקר מטרתם היתה 'גזל ע"מ למיקט' ובכה"ג אינו נהרג, כיון שלא לקחו לעצמו. עיי"ש באריכות.
יב. ב'דעת נוטה' (אות כח) תירץ וז"ל "הם לא נתיראו שייהרגו, כי השופטים לא היה בכח להורגם, רק לחייבם ממון" עכ"ל. ובתרוץ ב' כתב וז"ל "מיהרג אבל לא משלם" עכ"ל. ודו"ק. ע"ע ב'יד רמ"ה' בסנהדרין (קט.) ואכמ"ל.