השבוע התחיל זמן חדש... זמן הכי ארוך בשנה, אתה נכנס בחיל ורעדה למסע של ששה חודשים בעולם ייחודי! עולמה של התורה.
השאלה שלי היא, האם אתה מרגיש שאתה עושה את הדבר הכי חשוב בעולם? לא שאלתי האם אתה יודע! שאלתי היא, האם אתה מרגיש שזה הדבר הכי חשוב? יותר מחבר כנסת שנשלח על ידי גדולי ישראל... יותר ממנתח עם חלוק ירוק...
[אתה יודע, ''חבר כנסת'' יכול יום אחד לאבד את התואר הזה... אבל ל''אברך'' אי אפשר לקחת את זה ממנו]
אם אתה אברך בן 35, האם אתה מרגיש שאתה יותר חשוב מהחבר שלך שהלך להיות מגיד שיעור? או שאתה מרגיש שהתייבשת בכולל... מיובש כמו הספסל שאתה יושב עליו...
האמת לאף אחד מאיתנו לא קל להרגיש את האמת! קל לנו לדעת את האמת, קשה לנו לחוש אותה, בסוף בסוף לעולם שלנו קוראים עולם השקר, ואף אחד מאיתנו לא רוצה ללכת לעולם האמת... אבל אני רוצה לספר לך על חוויה שגרמה לי להרגיש קצת קצת את האמת.
הייתי בעיר הקודש ירושלים בחול המועד סוכות תשפ"ב ולפתע אני רואה נהירה גדולה של אנשים, כשהלכתי לכיוון ראיתי שיש במה גדולה וענקית עם מסך ענק מאחוריו, זרקורי ענק האירו את הבמה, עשן אפף את הבמה, הקהל כיסה את הרחבה, על הבמה היה נראה שיש פה אירוע, שאמור להתרחש בדקות הקרובות, והנה אט אט התאספו אנשים על הבמה, אישים חשובים יש לומר רבנים, דיינים, חכי"ם, ראש העיר, הסגן, העוזר עם רכב השרד, העוזר של העוזר, וכל המי והמי, בשלב מסויים המזרח התמלא, חשובי הדור ישבו שמה עם כובע רבני, מעונבים, כולם כולם כבר בבמה ועדיין היה נראה שהטקס לא התחיל... וזה מאוד הפליא אותי, למי הם מחכים? כלומר מי יכול להיות יותר חשוב מהם? וכלל שאני מחכה עוד ועוד חשובים באים, עוד דרשה ועוד דרשה, והטקס טרם הגיע לשיאו...
נשאתי ק"ו בעצמי, אם בעלי משרה חשובים כאלו מחכים למישהו בטח המישהו הזה בעל משרה יותר מכובדה...
ואז הוא הגיע, ר' חיים קנייבסקי זצ"ל נכנס לבמה... כולם חיכו לו שעתיים כולם רקדו לו, כולם חישמלו את האוויר בבואו... הסתכלתי עליו, לא היה לו עניבה, לא המברוג, ולא משרה, סך הכל אברך מכולל חזון אי"ש זה הכל!!! אברך!!!!
אברך זה הכל? התשובה היא לא! אברך זה לא הכל! אברך זה מעל הכל!
הייתי בהלם מהאירוע, האיש שנראה הכי פשוט, כולם חיכו לו???
זו האמת הפשוטה, זו האמת האבסולוטית!!!
יכול להיות מישהו שהיעוד שלו בעולם זה להיות ראש ישיבה, יש מישהו שהיעוד שלו הוא להיות משגיח, ר"מ, שלוחא דרבנן, אבל הסולם ערכים לא משתנה לשום כיוון.
ישיבער בוחר/אברך, בחשוון תשפ"ז הכנסת את עצמך לסדר יום של לימוד? הבוס שלך זה אלוקים? תדע שאתה בחיר הבריאה, אתה הנזר!!! אתה הסיבה לעולם, אתה הדלק לעם ישראל, בין היתר אתה הדלק במטוסי האדיר המשתוללים ברחבי המזרח התיכון.
כולנו מאחוריך, כולנו צריכים אותך כולנו זקוקים לך, כולנו מוקירים אותך מוקירים לך, מתפללים עליך שתצליח.
פקודי ישרים משמחי לב? אולי היה לדוד המלך גמרא אחרת?
שבוע שעבר דיברתי על נוכחות ולפני שבועיים על חוסר אונים ועל הקושי לשים אצבע בסידור, עכשיו אני רוצה להסביר לך מה הקשר בניהם
בעצם הקושי להיות נוכח זה בגלל שזה גורם לי להרגיש חוסר אונים, להיות נוכח זה להיות במציאות, הכאב והסבל נמצא במציאות בעתיד יש חלומות וורודים, בעבר גם אפשר איכשהו לצבוע אותו בוורוד, גם אם הוא לא בדיוק היה ככה, אבל המציאות! אי אפשר לשנת, אפשר רק לברוח ממנה, או יותר נכון אפשר לחשוב שאתה יכול לברוח ממנה
ראיתי שמרן הגר"ד פוברסקי אמר פעם שמנוחת הנפש מגיע על ידי, אי שינוי.
כלומר בשביל לקנות מנוחת הנפש צריך להיות עיקבי לא לזוז כל רגע למקום אחר, לדוגמא, התחלת בבקיאות מסכת ברכות? אל תעבור למסכת אחרת תגמור אותה, למרות שמסכת אחרת תמיד יותר קורצת כי היא חדשה, אבל מנוחת הנפש מגיעה שלא זזים. אז מגיע הרוגע והשלווה, האבצע בסידור או בגמרא היא גורמת יציבות, ואי תזוזה, אנחנו כולנו היפרקטאיבים, וגם אלה שלא, אבל בתנועות קטנות אנחנו בוודאי היפרים, מסופר על הסבא מקעלם שלא היה מזיז שום איבר לשום מקום, כמו בובה, מסופר שפעם שתי ילדים שיחקו ברחוב, ומרחוק הם ראו את החזון אי"ש הם נעמדו לראותו, והנה ככל שהת
נוכחתי לראות שהנושא של נוכחות תפס הרבה מצד אחד, ולא הוהבר דיו מצד שני.
יש עבר יש עתיד ויש הווה
עתיד אפשר לצבוע אותו בוורוד
עבר זה יותר קשה, אבל גם את זה אפשר, את ההווא אי אפשר לחוש אחרת ממה שהוא באמת, כל הכאבים שיש בעולם הם רק בהווה, ולכן יש קושי להיות נוכח, לכן קשה לשים אצבע בסידור, ולכן מיד שנגמר שמו"ע אנחנו מחפשים ספר או עלון לקרוא עד שהחזן יתחיל חזרת הש"ץ, מה קרה אם תיהיה דקה בלי לעשות כלום? האם אהבת תורה היא זו שדוחפת אותנו לקרוא משהו בין שמו"ע לחזרה? נניח, מה עם אלו שקוראים עלון?
אתם מכירים את הסקירה שאחרי שמו"ע? אדם גומר שמו"ע, ומיד הוא עושה סיבוב ראש על כל האולם... מה אתה מחפש שמה? {אני לא מדבר על אלה שמחפשים עשרה}
כל חג מסבירים לנו שזה החג הכי חשוב
ננסה לבהיר את ה"נוכחות" מכמה כיוונים אחרים. לכולנו מפריע השאלה מה הכי חשוב? שאנחנו מגיעים לראש השנה הדרשנים מסבירים לנו שר"ה הכי חשוב, אחר כך מגיעים ליו"כ, מגיעים המגידי מישרים ואומרים, זה היום הכי חשוב בשנה, מגיע הושע נא רבה, מגיעים המקובלים ומסבירים שזה יותר חשוב מהכל, אחר כך מגיע פורים וזה כפורים כלומר שפורים יותר חשוב מיום כיפור, ואז מגיע ליל הסדר... והרב שלמה לווינשטיין בדרשתו על עשרת המכות מרחיב על ליל האמונה, וזה הלילה הכי חשוב... בקיצור התבלבלתי מה הכי חשוב?
אותו דבר הפריע לי בישיבה, שיעור א' הסבירו לי שזה השנה הכי גורלית אחר כך הסבירו ששיעור ב' הכי גורלי... כי שיעור א' הם עדיין ילדים, ושיעור ג' כבר אורזים מזוודות... לכן שיעור ב' הכי חשוב, אחר כך אומרים לי שהישיבה גדולה זה הזמן... הכי גורלי, אפשר להמשיך גם לשנה ראשונה אחרי הנישואין שזה הכי חשוב, פעם שמעתי גם הסברים למה השנה השניה היא הכי חשובה, מה שגרם לי להסתקרן מה יגידו לי בשנה השלישית... למה היא הכי חשובה... בקיצור מה הולך פה? מה באמת הכי חשוב?
התשובה לזה היא, עכשיו!!! היום זה היום הכי חשוב. היום!!! היום אם בקולו תשמעו, אין כמו היום,
שבת פרשת נח היא הכי חשובה יותר מיום כיפורים ויותר מפורים כיפורים!!!! ואפילו יותר מליל האמונה ליל הסדר!!!!
אתה יודע למה? כי יום כיפור זה עבר, ליל הסדר ליל פורים זה עתיד, מה שהכי חשוב זה היום!!! ולכן מתאים מאוד שבליל כיפור יסבירו לנו שזה הכי חשוב ובליל פסח יסבירו לנו שזה הכי חשוב.
אתה עכשיו צריך להכנס לתפילת מנחה? תדע לך שזה התפילה הכי חשובה בעולם!!! כן! אפילו יותר מנעילה. תבין! אני לא מדבר איתך דמגוגית, אני רציני, מספרים שהרב שך רץ אחרי הלוויה של החזון אי"ש לבית המדרש ללמוד ואמר "טוב כלב החי מן הארי המת" תפילת נעילה היא ארי המת, תפילת המנחה של היום היא כלב החי.
זה בעצם נוכחות. אתה עכשיו במנחה? תיהיה במנחה.
ניתן עוד דוגמא.
יושב לו בחור/ אברך בבית המדרש מול הדף הגמרא ומתחיל ללמוד...
חולפים להם חמש דקות, ופתאום עולה לו שאלה, אולי בכלל אני צריך לצאת לעבוד?
האצבע מונפת אל על כמו למדן מנוסה, הרי ר' יוחנן הסנדלר, היה סנדלר... חוץ מזה אולי אני צריך להשפיע מכשרונותיי על בני הישיבות המסולאים בפז, אולי צריכים ר"מ באיזה ישיבה כל שהי? וחוץ מזה אני לא מצליח להבין מה זה נפקא מינה לי כל המשא ומתן המייגע של הגמרא? צריך לעבור להלכה! אולי אלך ללמוד מחשבה? אולי מוסר? אולי אני משורש נשמתי אני צריך ללמוד בקיאות?
פתאום הוא נזכר שהוא עוד לא שתה קפה, לפתע הוא שם לב שיש עלון מעניין בספסל שלידו...
מה באמת? מה קורה שמה? סך הכל שאלות טובות... אבל אי אפשר לענות לו עליהם תשובות!!!
אתה יודע למה? כי זה לא מעניין אותו...
יושב לו העלם מול הגמרא, וישר צף לו האכזבות, מהרבי עקיבא איגר שהוא היה צריך להיות, וחוץ מזה, למה אני רואה כאן בגמרא בצד שמאל את האות ב'? אני רק בדף ב'? איזה ע"ה אני.... וחוץ מזה שבגיל 13 הוא לא האמין שבגיל 20 הוא עדיין לא ישלוט בש"ס הפוך וישר...
יושב לו העלם מול הגמרא, והוא לא רואה גמרא, הוא רואה אכזבה... הוא מתפלא על חז"ל שאמרו שפקודי ה' ישרים משמחי לב... אולי לחז"ל היה גמרא אחרת?? והוא לא מבין שהוא לא רואה גמרא הוא רואה אכזבה... ואכזבה היא באמת לא משמחת. אם הוא רק היה נוכח במציאות, אם הוא לא היה בורח מהמציאות הוא לא היה בורח מהגמרא, הוא לא היה מתמלא באלף קושיות...
תיהיה נוכח. אל תברח תשב מול הגמרא ותיהיה נוכח!!! כן עכשיו אני מרגיש מאוכזב מזה שאני כבר בן 20 ואני עדיין לא רבי עקיבא איגר... ואפילו אני לא רואה אותו באופק...
אני רוצה שתבין התורה היא מתוקה, אם האכזבה מסכה לך את דפי הגמרא, תרים אותה... {זהירות היא שורפת} תיהיה נוכח באכזבה, אם תהיה נוכח אתה תוכל לקרוא את המילים המתוקים יותר מכל דבר אחד שבעולם!!!!
אבל אם אתה לא נוכח, אתה בורח מהאכזבה, אתה מתחיל לחשוב אולי כדאי אחרת? אולי ישיבה אחרת? אולי עכשיו הגיע זמן של קפה של שחרית? וכו'
עוד דוגמא של נוכחות
דיברנו בעבר על חוסר אונים של האצבע בורחת מהסידור, אני מנסה לשים אצבע בסידור, והיא בורחת... האצבע עוזרת מאוד להיות נוכח בתפילה.. אבל להיות נוכח כבר אמרנו, זה קשה
מומלץ לקריאה בכל ''תחילת זמן''
יענקלה בחור טוב! הוא לא עוצר טרעמפים חלילה, הוא מבין את הסכנה הרוחנית שבדבר, הוא מבין שכל התמימות והטהרה הקסנקי"ם שלו יכולים להעלם במרוץ הטרעמפים, המונית הראשונה שעברה ברחוב עצרה לו, לאן? שאל הנהג? אבל יענקלה לא ענה! הוא פשוט עלה והתיישב מאחור!
לאן כבוד הרב צריך? שאל הנהג. בתגובה יענקלה ענה לנהג המונית, אתה יכול להתחיל בנסיעה!
תודה באמת, רק תגיד לי לאן אתה רוצה לנסוע?
לא מספיק לי שאתה אומר לי שאני יכול לנסוע! אני צריך לדעת לאן?
טוב, תיסע למקום חיובי, הפטיר יענקלה!
מקום חיובי?
הכותל המערבי הוא מקום חיובי {בהנחה שאתה לא חסיד סאטעמר} אבל גם קבר רבי שמעון בר יוחאי הוא גם מקום חיובי, כיצד אדע לאן לקחת אותך??? הנהג כבר איבד את הסבלנות!
תקשיב כבוד הרב, אם אתה רוצה ליסוע במונית אתה חייב לומר לי כאן ועכשיו את הכתובת, שם עיר, שם רחוב, מספר בנין.
כלומר חייב שבשניה הראשונה של המסע יהיה לך מידע איפה אתה רוצה להיות בשניה האחרונה של המסע
בחור/אברך מתחיל את זמן חורף תשפ"ז
מה התוכנית שלך?
אני לא רוצה לשמוע תשובות כמו ללמוד הרבה, זה בדיוק כמו להגיד לנהג מונית שיקח אותך למקום חיובי.
יש בזמן חורף הקרוב 168 יום אם אתה מוריד את שמונת ימי החנוכה ואת שני ימי הפורים האלה, עכשיו שאתה עולה על המונית לנסיעה זו שב ותחשוב
תקשיב זה לא נסיעה במונית מבני ברק לירושלים שלוקחת בשעות הכי פקוקות שעתיים. אתה עולה כעת לנסיעה בת 168 יום! אתה יוצא להפלגה של ממש
קח דף ועט תעשה תוכנית
שבת שלום