מן המדרש
מדרש רבה נח לב, ז
"וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז, י). מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ.
דָּבָר אַחֵר, "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים", אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעְמָא "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (שם ו, ו), וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ" (שמואל ב, יט, ג).
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית, הֵם חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמַיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בְּמַיִם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי, הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית שֶׁלָּהֶם, אַף הַמָּקוֹם שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דֶּרֶךְ אֶרֶץ, הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלָה, דִּכְתִיב "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ" (תהלים מב, ח), בְּרַם הָכָא "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" (בראשית ז, יא) וְאַחַר כָּךְ "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
ביאור המדרש
"וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ", מפרש המדרש, מה הם 'שבעת הימים' בה"א הידיעה שהזכיר הכתוב, מלמד בזה שהכתוב שתלה [שהמתין] להם הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלות של מתושלח הצדיק – שבעה ימים שהתאבלו בהם על מיתתו של מתושלח, ולא הביא בהם עדיין את המבול, כדי שיעשו תשובה ולא יבוא עליהם המבול, ולא עשו תשובה.
דבר אחר [אופן אחר] לבאר את הכתוב בפרשתנו "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים", אמר רבי יהושע בן לוי, מלמד בזה התכון ששבעה ימים נתאבל [הצטער] הקדוש ברוך הוא על עולמו קדם שיבוא מבול לעולם ויחרב העולם. מברר המדרש, מאי טעמא - מנין למד זאת רבי יהושע בן לוי. ומבאר, שלמדו כן ממה שנאמר קודם המבול "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ", ואין 'עציבה' האמורה בכתוב אלא לשון אבלות, כמו שנאמר כאשר התאבל דוד על אבשלום בנו "וַיִּתְאַבֵּל עַל אַבְשָׁלוֹם וגו' נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ".
"וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ" המדרש מפרש, מדוע לקו במים: אמר רבי יוסי בן דורמסקית, הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים שנובעים ממנו דמעות, אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהם אלא במים.
אמר רבי לוי, הם קלקלו סילונית [צינורות] שלהם והטילו זרעם בנשי חבריהם ובזכר ובבהמה, אף המקום שנה להם סדורו – מסדר מנהגו של עולם באופן הפורענות שהביא עליהם, שכן דרך ארץ [דרך העולם], שתחילה המטר יורד מלמעלה להשקות את הארץ, ולאחר מכן התהום עולה, דכתיב "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ", דהיינו, שמימי התהום העליון קוראים למימי תהום התחתון שיקבלו אותם, ברם הכא – אבל כאן, כשבא להעניש את אנשי דור המבול הפך את הסדר ותחילה נאמר "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה", ורק אחר כך "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
