נוח לבריות נוח לשמים
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה וגו' אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶךְ נֹחַ (ו, ט).
נוח לבריות נוח לשמים
התולדה של היותו 'נח לבריות'?! 'נח' שהוא ג"כ נח למקום!
איתא בזוה"ק (דף נח, ב) 'אלה תולדות נח נח', נייחא לעלאין נייחא לתתאין (נח למעלה ונח למטה). בספר תשואות חן מפרש בפשטות, דהנה אמרו חז"ל (אבות ג, י) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וזהו 'נייחא לעלאין ונייחא לתתאין', דמהו הסימן אם האדם הוא נוח למעלה?! אם רוח המקום נוחה הימנו! אם הוא נוח למטה ואהוב ומכובד על הבריות, הרי זה הוכחה שהוא מרוצה ומקובל גם למעלה, וזהו פירוש הפסוק 'אלה תולדות נח', מהו
לא הפך מדת הדין לרחמים
בספר קדושת לוי מפרש הפסוק 'את האלקים התהלך נח', כלומר שנח התהלך בעולם עם בחינת שם 'אלקים' המורה על שלטת מידת הדין, שלא היה לו כח להפוך מדת הדין לרחמים, אבל אצל אברהם ויצחק כתיב (בראשית מח, טו) האלקים אשר התהלכו אבותי 'לפניו', כלומר שהם היו 'לפני' מדת הדין, כי היה להם כח להפוך מדת הדין לרחמים, ובבחינה זו היו האבות 'לפני' האלקים.
דאג רק לעצמו ולא לבני דורו
האלשיך הקדוש מקשה, מדוע בני ישראל מתייחסים אחר אברהם אבינו, ולא מתייחסים אחר נח, ואילו אומות העולם נקראים 'בני נח'?!
ומבאר, דהנה מצינו הבדל גדול בין אברהם לנח, אצל נח כתוב 'את האלקים התהלך נח', שכל דאגתו של נח היתה לילך בדרכי ה', אולם לא דאג לאנשי דורו ולסביבתו, וגם כאשר נצטוה לבנות תיבה, שנבנתה במשך מאה ועשרים שנה, לא עמד בתפילה לבטל את הגזרה, מחמת שהסתפק במה שהציל את עצמו ואת בני ביתו, ולא חשב מה יעלה בגורלם של אחרים.
וכיוצא בזה אמרו חז"ל (זוהר חדש פרשת נח לח, ב) דכאשר יצא נח מן התיבה וראה את העולם חרב, בכה ואמר: רבונו של עולם, היה לך לרחם על מעשיך! אמר לו הקב"ה: רעיא שטיא, ק"כ שנה בנית את התיבה ולא התפללת על אנשי דורך, ועכשיו אתה בוכה?.
והנה כתיב (ישעיה נד, ט) 'כי 'מי נח' זאת לי אשר נשבעתי מעבור על הארץ', וצריך להבין למה הדגיש הפסוק שתי פעמים 'מי נח'?! וביארו חז"ל (זוה"ק דף סז, ב) שהמבול נקרא על שמו של נח, ללמדך שהוא הגורם לזה, שהיה יכול לבטלו על ידי כח התפילה, לעמוד ולהתחנן ולהציל את העולם, אבל נח דאג להציל רק את עצמו ואת בני ביתו, על כן מעלה עליו הכתוב כאילו הוא הגורם למבול. ולכן אומות העולם מתייחסים לנח, ונקראים 'בני נח', מחמת שירשו את מידתו של נח, לדאוג רק לעצמם, בלי לחשוב מה יעלה בגורלו של השני.
אולם אברהם אבינו מידתו היתה אחרת לגמרי, 'אברהם מגייר אנשים, ושרה מגיירת נשים' (רש"י בראשית יב, ה), שאברהם אבינו לא הסתפק בעבודה לעצמו, אלא השתוקק לעזור לאחרים ולזכותם, כמו שמצינו שעמד והתפלל לפני הקב"ה להציל את סדום ועמורה, וזהו תפקידם של בני אברהם יצחק ויעקב, לילך בדרכי האבות ולדאוג לאחרים בכל עת.
בהפטורה 'כי מי נח זאת לי', חז"ל (בזוה"ק דף סז, ב) למדו מכאן, שתבעו את נח על המבול, ולכן נקרא המבול על שמו 'מי נח'. ולכאורה, בני דורו שחטאו בגזל ובעריות הם האשמים בגזר הדין של הכליה, 'זיי האבן זיך אליין אנגעברענגט דעם פעקל' (הם גרמו לעצמם את הרעה הזאת), ומדוע נתבע נח שהיה צדיק בדורו על מעשיהם?! ומבואר, שכיון שהיה צדיק תמים, היה לו להתפלל ולבקש רחמים על דורו, וכיון שלא ביקש רחמים עליהם, לכן נקרא המבול על שמו.
ביאור הדבר
שהרי לאחר המבול כשיצא נח מהתיבה וראה את החורבן, נתעורר בבכיה והקריב קרבנות להשי"ת, ומריח הניחוח של הקרבנות שהקריב נח, נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ, כמו שנאמר (בראשית ח, כא) 'וירח את ריח הניחוח' וגו', ועל כך נתבע נח, שהרי כאשר נתעוררת לתפילה ולהתרצות, ידעת להקריב קרבנות לנחת רוח להשי"ת, ובכוחך השפעת שישבע השי"ת שלא יהיה עוד מבול, א"כ מדוע לא התעלית לדרגה זו קודם המבול?! מדוע לא בקשת רחמים בדמעות שליש קודם גזר הדין והיית יכול לבטלו?!
