עורב

"וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח/ז)

ראשון

העוף הראשון שמוזכר בתנ"ך

שליח

לאחר המבול היה העורב הראשון שנשלח מן התיבה, אך הוא לא התרחק מהתיבה. הרבר שהעורב נשאר בקרבת התיבה כדי לוודא שאיש לא יפגע בזוגתו.

בדרך אליך העורבים מצילים את אליהו הנביא מרעב כשהסתתר בנחל כרית מפני המלך אחאב שביקש להורגו. מדי בוקר וערב העורבים הביאו לו לחם ובשר משולחנו של יהושפט מלך יהודה.

דוד המלך משבח את הקדוש ברוך הוא בספר התהילים: 'נֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ'. חז"ל מסבירים שהעורבים אכזריים ואינם מספקים לבניהם את מזונם, וה' דואג להם למזון.

"לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ"
(מסכת חולין סה/א).

מקור הפתגם הוא בדברי הגמרא. כוונתו המקורית היא שהזרזיר הוא מין של עורב שהוא עוף טמא, ולפיכך נכלל במין הטמא של העורב.

כלה עורב

בבית המקדש נבנה מתקן מיוחד בגג כדי למנוע חניית עורבים על גג המקדש.
לפי אחת הדעות המתקן נבנה רק בבית המקדש השני, ואילו בבית המקדש הראשון לא היה בו צורך משום שמחמת קדושתו העופות לא היו באים.
המתקן היה משיפודי ברזל שנקרא 'כלה עורב'. צורתו הייתה כמין דחליל, כדי להפחיד את העופות.

חז"ל מספרים שאדם הראשון למד מהעורב לקבור את המת. כשקין הרג את הבל ראו אדם וחוה עורב שחופר קבר וטומן בו את חברו שמת.