אוצר הסיפור: רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנה | ה"אש קודש"
רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו״ר מפיאסצנה הסתלק בד' חשון. סיפר ר' ישראל קיהן, חסידו של רבינו: חג השבועות בגטו וארשה. יהודים שבורים ורצוצים מתחבאים במרתפים ותחת הריסות של בתים, ולפתע עוברת שמועה על מרתף מסוים שבו הרבי עורך את שולחנו ('טיש'). היהודים מתאספים, לאחר כמה ניגונים הרבי מדבר בדבקות על מתן תורה שמתחדש בכל שנה, וגם בשנה זו, וכאילו אין עולם שחרב בחוץ, הרבי עסוק בהכנות לגילוי תורה חדשה.
לפנות בוקר, החל הרבי לדבר על הטבילה במקוה בשבועות, טבילה המכינה אותנו לתורה החדשה. להפתעת החסידים, הרבי פונה ליציאה מהמרתף בכוונה להגיע למקוה ולטבול... המקוה היה נעול ובמרחק לא קטן, וההליכה ברחוב היתה סכנת חיים גמורה: הנאצים לא התירו ללכת יחד ביום, ובלילה אסורה ההליכה בכלל. החסידים התחננו לרבי שלא יצא, אך הרבי בשלו... לא היה אפשר לעמוד בדרכו, והרבי שהיה כולו לוהט יצא ללא מורא. החסידים שראו את הבטחון הגדול והאמונה היוקדת הצטרפו לרבי.
חרש ובמהירות הגיעו למקוה, הרבי פתח את הדלת, נכנס בזריזות, טבל ועלה. חסיד נוסף הספיק לקפוץ למים כשלפתע נשמע אופנוע מתקרב. היה ברור שהמוות מגיע, וזה עניין של שניות לקבל את התורה בשמים... הרבי הספיק לצאת ולסגור את המנעול. מהאופנוע ירד קצין גרמני שכיוון את נשקו בצעקות. כולם נצמדו לרבי, הקצין הבין מי הוביל את החבורה ורץ עם הנשק לכיוון הרבי, אך ככל שהתקדם איבד את בטחונו... לבסוף הוריד את נשקו ורק צעק "מה יהודים עושים כאן באמצע הלילה". החבורה התפזרה במהירות.
הגרמנים העבידו את היהודים במפעלים, עד שמיצו את כוחותיהם והעבירו אותם להשמדה. הרבי נלקח לעבודה בבית-חרושת לנעליים בשירות הצבא הגרמני. אורו חדר גם לליבותיהם של הגויים, ומנהל העבודה הגוי קלט שהוא "יהודי טוב" והחליט לשמור עליו ועל חבורתו. כאשר באו הנאצים לקחת קבוצה להשמדה, המנהל אמר שחבל לקחת אותם כי הם עובדים טוב, ובמשך כמה חודשים היתה החבורה עובדת ועסוקה בעבודת השם סביב הרבי.
יום אחד המנהל נעדר, והגרמנים הגיעו ולקחו את חבורת הרבי למחנה השמדה ליד לובלין. למחרת הגיע המנהל לבדוק מה שלום "היהודי הטוב", וגילה שהרבי וחבורתו נלקחו. המנהל החליט להסתכן ולנסות להחזיר את הרבי למפעל, ובעזרת תעודות-מעבר של עובד בשירות הרייך הגיע עד המחנה. שם ראה חבורת יהודים שהיו כבר בדרכם להריגה. הוא זיהה שזו החבורה "שלו", ושאל אותם: "איפה היהודי הטוב"? החסידים נבהלו לראות שהרבי לא ביניהם. "הרגע הוא היה כאן", אמרו בתמיהה. בעודם משתאים, הגיעה הפקודה והחבורה התקדמה אל המוות כשהרבי אינו בתוכם...
כשסיים ר' ישראל את הסיפור אמר: "שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה". אחד השומעים לא התאפק ושאל "ומה אתה חושב שקרה?". ר' ישראל שתק ואז פרצו דמעות מעיניו. בקול רועד אמר "מי שהכיר את הרבי יודע שהרשעים לא יכלו לפגוע בגופו הקדוש, הוא ודאי עלה בסערה השמימה".
מה פשר מסירותו המיוחדת של הצדיק לטבילת ליל שבועות, והאם יש קשר בינה לבין ההסתלקות המופלאה לה זכה?
במדרשים ובחסידות משווים את שבעת השבועות של ספירת העומר, לספירת שבעה נקיים של אשה הנטהרת לבעלה. טבילת החג המיוחדת, היא ההטהרות של הכלה – עם ישראל – לקראת יום החתונה עם הקב"ה.
בעל ה"אש קודש", שהקדיש את כל חייו לפדיון יהודים מן התרבות הזרה שפשתה טרם המלחמה ומן היאוש שחלחל בהם במהלכה, היה חופשי לגמרי מכל השפעה שהיא – אפילו על גופו הקדוש. כך שכאשר באו הרשעים להמית אותו, כבר התאחד בעצמו עם בוראו, לו השתוקק תמיד ככלה לחתנה.
