אוצר התבונה: שבעה אורות שקדמו לעולם (חלק ב')

בזהר כתוב שיש "ז' נהורין" שנבראו לפני העולם – אור תורה, אור גיהנם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח.

בשבוע שעבר הבאנו את רבי לוי'ק, אבא של הרבי, שהקביל את שבעת האורות לשבע מדות הלב מחסד עד מלכות – שבעת ימי הבנין. נביא כעת את שאר הימים:

"אור כסא הכבוד", עליו נאמר "והוכן בחסד כסא", שייך לספירת הנצח, ענף החסד (שהוא גם כסא עבורו וגם כיסוי לו, כיסוי האור שנברא ביום הראשון במאורות שנבראו ביום הרביעי, להבדיל בין היום ובין הלילה).

"אור בית המקדש" שייך בפשטות להוד, כדרשת חז"ל "'וההוד' זה בית המקדש", כנגד יום החמישי.

עד כאן הקבלת האורות היתה כסדרם בזהר. עיקר החידוש הוא בשני האורות האחרונים, "אור תשובה" ו"אורו של משיח", אותם הופך רבי לוי'ק מהסדר הפשוט, ואומר ש"אור תשובה" שייך למלכות יום שבת – לה שייכת תשובה כפשוטה, תשובה תתאה (בעוד התשובה המקבילה לבינה היא בסוד תשובה עילאה, לה זוכים דווקא לאחר תשובה תתאה) – ו"אורו של משיח" שייך ליסוד, "מנחם משיב נפשי", המנחם וגואל את המלכות ("אורו" רומז למדה ה-ו, הכוללת את כל האורות שקדמו לה ומחברת אותם למלכות), כנגד יום שישי. הקדמת המלכות-התשובה ליסוד-המשיח מלמדת שצריך לעשות תשובה כדי לזכות לאורו של משיח – "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה" ו"כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין".

(שביעי של פסח פ"ו)