פרשת השבוע

כי יצר לב האדם רע מנעוריו

(ח' - ב"א)

פעם אחת נכנס הרה"ק רבי יוסף שלמה כהנמן זיע"א מפוניבז' ובא אצל ה"חפץ חיים" הקדוש במעונו, ומצאו שעומד ומאכיל את אהרן הפעוט ילד זקוניו מזיוו"ש, שישב באותה שעה על כיסא גבוה המיוחד לתינוקות. ה"חפץ חיים" ריצה את הילד פעם אחרי פעם בקול מתחנן: אהר'לה אכול, אהר'לה אכול, ואהר'לה מתעקש וממאן לאכול. לפתע הסב ה"חפץ חיים" את פניו אל רבי יוסף שלמה אחרי שהבחין בהיכנסו ואמר: היודע מר מדוע הילד איננו אוכל? זה יצר הרע שמפתה אותו לבל יאכל. והוסיף מניה וביה הלא מקרא מלא הוא בפרשתינו (ח כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", ופירש רש"י, "מנעוריו" משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע', וכי מה מסוגל יצר הרע לומר לילד כה פעוט, אם לא, אל תאכל, תהיה חלש, לא יהיה לך כח, תהיה ילד חולני ולא תלך ללמוד בחדר, וכי משהו אחר יכול יצה"ר להסית ילד רך בשנים, שעוד לא מחויב בשום מצוה ופטור מעונשין? למשמע הדברים נתחייך רבי יוסף שלמה ועל פניו ריחפה בת שחוק קלילה מקורת רוח. ראהו ה"חפץ חיים" בחיוכו, ופנה שוב אליו ואמר:, רוצה מר להיווכח באמיתות הדבר, ילך נא לראות איך שהגוי השכן זולל וסובא, כי אותו יצר הרע המניא את אהר'לה שלנו מאכילה, הוא גופו אומר אל הגוי, אכול וזלול, יהיה לך הרבה כח, תוכל להרביץ ולהרוג יהודים, חלילה.

ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה

(ט' - ב')

פעם אחת נסע הרה"ק רבי אורי מסטרעליק זי"ע עם אחדים מתלמידיו דרך יער, ובאמצע הדרך עמדו הסוסים ולא רצו ללכת הלאה. הלך הבעל עגלה לראות מה קרה, וראה דוב עומד וחפץ לדלג על הסוסים. התחיל הבעל עגלה לצעוק, אמר לו הרבי אל תתיירא, והלך מהעגלה עד סמוך לדוב, והגביה מעט כובעו מעל מצחו, ומיד ברח הדוב. אמר רבינו הקדוש לתלמידים שהתפעלו, אל תחשבו שזהו מופת, כתוב 'ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית השדה', אם האדם אינו מקלקל צלם אלוקים שעליו, אין לו לירא משום חיה. וזהו שאמרו במשנה (אבות ג' - י') 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו', 'בריות' רומז לכל בעלי חיים, אם הם נוחים הימנו ואינם אויבים לו, סימן היא שגם רוח המקום נוחה הימנו.