Skip to content
Ohr Somayach

פרק ב הלכה ח

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

וצריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע כו' יצא, וצריך לדקדק באותיותיו, ואם לא דקדק יצא.

ביאור מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה בדין לא השמיע לאוזניו ולא דקדק באותיות

בגמרא (ברכות טו, א) מאי טעמא דר' יוסי דכתיב שמע כו', ותנא קמא סבר שמע בכל לשון שאתה שומע, הנה המדקדק יראה דטעמא דר' יהודא דסבר שמע כמו דכתוב הַשְׁמַע, וזה דצריך לדקדק באותיותיו, ואם לא דקדק באותיותיו אין אחר יכול לשמוע ולהבין ממנו מה מדבר, ור' יוסי סבר שמע שישמע בעצמו, ורק משום דר' טבי פוסק בשניהם להקל (שם ע"ב) שאינו מעכב אם לא השמיע לאזנו, וכן אם לא דקדק באותיותיה, אם כן למאי כתב שמע, להורות בכל לשון שאתה שומע, ולכן דייק ות"ק, ולא נקיט לישניה ור' יהודה, כדנקיט בכולי סוגיא, משום דר"י סבר שמע השמע לאחרים מה שאתה מוציא מפיך, ודו"ק, וכזה דריש קרא (דברים א, טז) דשמוע בין אחיכם לתרי גווני, בסנהדרין פ"ק דף ז' ע"ב עיין שם.

סיכום: רבי יוסי סובר ש"שמע" פירושו שישמע בעצמו, לפיכך אם לא השמיע לאוזניו לא יצא, אבל אם לא דקדק באותיותיה יצא. ורבי יהודה סובר ש"שמע" פירושו הַשְׁמַע לאחר, דהיינו שידקדק באותיות, והשני יבין מה הוא אומר. לפיכך, אם לא דקדק באותיות לא יצא, ואם לא השמיע לאוזניו יצא. אבל תנא קמא סובר ש"שמע" היינו שישמע בכל לשון שהוא שומע, לפיכך בשני האופנים הנ"ל יצא, וכן הלכה.

ביאור אור הבינה

ז"ל הרמב"ם (קריאת שמע ב, ח) "וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא, ואם לא השמיע לאזנו יצא, וצריך לדקדק באותיותיו ואם לא דקדק יצא" עכ"ל.

תוכן דבריו: תנן בברכות (טו, א) "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו - יצא; רבי יוסי אומר: לא יצא. קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר: יצא, רבי יהודה אומר: לא יצא" ע"כ וגרסינן בגמ' שם וז"ל "מאי טעמא דרבי יוסי - משום דכתיב (דברים ו, ד): שמע - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר: שמע - בכל לשון שאתה שומע. ורבי יוסי - תרתי שמע מינה" ע"כ.

ופירש רש"י וז"ל "ולא דקדק באותיותיה - לפרשן יפה בשפתיו: גמרא. תרתי שמע מינה - כי דרשת נמי שמע - בכל לשון שאתה שומע, שמע מינה נמי דצריך להשמיע לאזנו". עכ"ל רש"י.

ויש לדקדק טובא בסוגיא זו: א. בודאי תנא קמא הוא רבי יהודה דסיפא, כמו בכל מקום בש"ס, אם כן מדוע הש"ס נקט לשון "ותנא קמא סבר", ולא נקט "ורבי יהודה סבר". ב. הש"ס לא מפרש כלל מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה בדין קרא ולא דקדק באותיותיה במה נחלקו. ג. מדוע החליפו שיטתם רבי יהודה ורבי יוסי, דלענין שישמיע לאוזניו רבי יוסי מחמיר ורבי יהודה מיקל, ולענין דקדוק באותיותיה רבי יוסי מיקל ורבי יהודה מחמיר.

אבל הביאור בזה, דנחלקו רבי יוסי ורבי יהודה במשמעות הלשון "שמע", דיש לפרשו בשני אופנים: א. שתשמע בעצמך, ומזה נלמד שצריך להשמיע לאוזנו. ב. שתשמיע לאחרים, ומזה נלמד שצריך לדקדק באותיותיה, דהיינו שתוציא בפיך ברור כדי שאחר יוכל להבין מה שאתה מדבר.

רבי יוסי מפרש ששמע היינו שתשמע מה שאתה מוציא מפיך, ולכן סובר שאם לא השמיע לאוזניו לא יצא. ולכן סובר שאם לא דקדק באותיותיה יצא, כיון ששמע פירושו לעצמך ולא לאחרים, אבל אם לא דקדק באותיותיה יצא, כיון שאין הכוונה להשמיע לאחרים. ורבי יהודה סובר להפך. ובזה מיושבות שאלות ב' וג'.

והנה לענין הלכה, לכאורה אי אפשר להקל כרבי יהודה בלא השמיע לאוזניו, וכרבי יוסי בלא דקדק באותיותיה, דהם תרתי דסתרי כמבואר. אבל להלן (טו, ב) גרסינן: אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה, הלכה כדברי שניהם להקל. ולכאורה הוא תמוה.

לפיכך סובר הש"ס שאפשר לפרש פירוש אחר ב"שמע", דהיינו להורות שאפשר לקרוא בכל לשון שאתה שומע. ולפי זה, גם אם לא השמיע לאוזניו וגם אם לא דקדק באותיותיה יצא. לפיכך מדקדק הש"ס לומר שהחולק על רבי יוסי הוא תנא קמא ולא רבי יהודה, דכיון שהוא תנא אחר שמפרש שמע בכל לשון, ויוצא בכל אופן, בין אם לא השמיע לאוזניו ובין אם לא דקדק באותיותיה, ומיושבת שאלה א'.