כתוב בפסוק :)'ו', ט( "אלה תלדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" – ופרש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום", ויש פשט עפ"י דרוש שראיתי פעם ואינו נכון כלל: שבדורשים לגנאי לא כתוב: "ויש מרבותינו" והיינו שרבותינו הם דורשים רק לשבח, ואלו שדרשו לגנאי לא היו רבותינו, ואין זה נכון, שהרי שניהם דברי חז"ל ורש"י לא חידשם מעצמו, ומה שלא כתב שנית: "ויש מרבותינו" כי כבר כתב בתחילה כן, ועליה קאי, ואמר לי השבוע החברותא היקר הבה"ח אליסף מרדכי שיחי' בשם רבינו החיד"א זיע"א ביאור נפלא בזה: ראשית לכל יש להבין: מה הקשר בין נח לאברהם אבינו ע"ה, והרי מודדים כל אחד בפני עצמו, ומה שייכות יש למדוד צדיק כנגד צדיק אחר? וביאר רבינו זיע"א: נחלקו רבותינו האם אברהם אבינו ע"ה שהכניס אורחים וקירב את כל העולם הגיעו מעשיו מחמת נח או לא? ואלו שדרשו לשבח סברו שכל מה שהשיג אברהם אבינו ע"ה הוא מכוחו של נח שהיה לפניו, ואלו שדרשו לגנאי סברו שאע"פ שנח היה גדול ואברהם אבינו ע"ה למד ממנו עכ"פ הוא היה גדול ממנו, והמדד שלהם זה כנגד זה כיון שאברהם אבינו ע"ה היה הצדיק שאחריו (במרחק עשרה דורות כדאיתא במשנה אבות), וזה הקשר שלהם זה לזה, והשאלה האם זה מכוחו או לא, והבן.
עוד בפסוק הנ"ל – יש ביאור נפלא של הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א [שזכיתי להיות בציונו הקדוש בבית העלמין החדש בעיר לובלין שבפולין אור ליום ד' ח' טבת תשפ"ה] שמה שמתארים צדיק דווקא באות זו: "צ'" הוא כיון שהמילה הזאת: "צ'" כשהיא כתובה בספר תורה היא מבסיס הנושא עליו שני יודי"ן והיינו שיש כאן רמז: מיהו הצדיק זה שנושא יהודי אחר על גבו! וזה היה נח שדאג לכל העולם ונשא את כולם על גבו, וא"כ יש להקשות: הלוא גם האות: "א" נושאת יהודים עליה? אומר ר' צדוק: אבל היא גם דורכת על יודי"ן! ומי שדורך על יהודי אחר אף אם הוא נושא יהודים על כתפיו אינו צדיק! ומזה נלמד שמי שרוצה להיות צדיק יש לו לנשוא ולרומם יהודים אחרים! ולנשוא יהודים אין הכוונה דווקא לסחוב אותם על הגב, אלא, לחייך ליהודי אחר! לומר לו מילה טובה! וכדו', ובכך הוא נקרא: "צדיק", ויש לי ראיות רבות שחיוך לשני פעמים שהוא יותר גדול אפילו ממילה טובה, ופעמים שחיוך טוב הוא ממילה טובה בלי חיוך, ואכמ"ל, וזהו: "צדיק".
הייתי אתמול עם ידידי היושבים עמנו כאן הבה"ח ברוך כהן שיחי' והבה"ח דוד שלום בצרי שיחי' בטיש יארצייט של הרב מטשאבא זצוק"ל [שעוד זכיתי להכירו] בהשתתפות רבנים ואדמורי"ם ודיבר שם דרשן אחד בשם הרב וינר שליט"א והביא בתוך דבריו דבר נפלא בשם הרה"ק ה"נתיבות שלום" מסלונים זיע"א שביאר חילוק מהותי בין דרכו של נח לדרכו של אברהם אבינו ע"ה: נח היה מוכיח את האנשים, וכמו שאמרו חז"ל והביא רש"י בפרשתנו הוא היה בונה את התיבה ק"כ שנה ומוכיח את בני דורו, והיה מייסרם על חטאיהם, ואילו אברהם אבינו ע"ה היה הולך בדרך אחרת שהיא לומר להם כמה טוב לעשות מצוות והיה מביא להם אוכל ואומר להם לברך עליו וכדו', ושניהם דרכים בעבודת ה', אמנם, נראה שנח לא הצליח להחזירם לפי שאם היה מחזירם היו נכנסים עמו לתיבה, או שלא היה מבול, ואברהם אבינו ע"ה כתיב ביה: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", [עוד דיבר שם כ"ק האדמו"ר מאנטיניא שליט"א מב"ב והביא בתוך דבריו דבר נפלא על דור ההפלגה המוזכר בסוף פרשתנו שאחרי חטא עץ הדעת התערבו הטוב והרע ולכן נהיה: "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" והיינו שהתאחד הטוב והרע, ורצו לעשות להם שם, ולכן בלל ה' שפתם, ואכמ"ל].
ראיתי פעם מצדיקים שהמשילו את דרכיהם השונות של נח ואברהם אבינו במשל לשני אפשרויות איך להתחמם בחורף, האחד ללבוש מעיל, והשני להדליק חימום, והנה, מי שלובש מעיל הוא מחמם רק את עצמו, ומי שמדליק חימום הוא מחמם גם את האחרים, ונח היה מחמם את עצמו, וזה נקרא: "הצדיק מיט א'פעלץ"! היינו צדיק שלובש פרווה על עצמו לחמם עצמו מפני הקור הרוחני ולשמור על עצמו, ואברהם אבינו היה כמדליק חימום ומחמם גם את האחרים! וכמובן ששניהם צדיקים וכמו שמעידה התורה, והכול בדקדוק דק מן הדק.
עוד כתוב בפסוק (ו', כ"ב): "ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה" – וצריך להבין: פשיטא שהוא עשה מה שה' רוצה, ומה חידוש יש כאן? ואמר לי הלילה כ"ק האדמו"ר מראדזין שליט"א מבית וגן עפ"י מה שאמרו חז"ל והובא ברש"י שהוא בנה את התיבה ק"כ שנה, והיו באים בני דורו והוא היה מוכיח אותם, והיו מביטים עליו כעל אדם מוזר, ובכל אופן הוא לא חשש מהם ועשה רצון ה', וזהו: "ככל אשר ציוה אתו אלהים", והבן.
עוד כתוב בפסוק (ז', ט"ז): "ויסגר ה' בעדו" – ופרש"י: "הגין עליו שלא שברוה הקיף את התבה דובים ואריות והיו הורגין בהם", וחדשתי בזה בס"ד שהדובים והאריות האלו נכנסו אחרונים לתיבה, כי אילו לא היה כן ונח נכנס אחרון הרי שהיו הורגים את נח, והבה"ח אליסף מרדכי שיחי' והבה"ח שמואל בר שלום שיחי' ביארו שיתכן שהם היו מהחיות שנשארו בחוץ והיינו שמכל חיה טמאה נכנסו לתיבה שניים שניים, ואלו היו הדובים והאריות שנשארו בחוץ, ואמרתי הכול לכ"ק האדמור מראדזין שליט"א הלילה והוא אמר את זה בשמי בטיש בבית מדרש והוסיף עוד ביאור שיתכן שזה היה דובים ואריות שנשלחו מן השמים בכלל, ונהנה מאוד מהנידון הזה.
עוד הוא אמר לי ביאור נפלא הקשור ג"כ לפרשה: כתוב שהשם נח הוא שם של נחמה, וכמו שאמר הכתוב: "זה ינחמנו וכו', וכן מבואר בפרשה הקודמת על חשיבות השמות שאדם קרא לכל אדם שם, וביאר ביאור נפלא על מה שמובא בשל"ה הקדוש זיע"א שיש לומר בסוף התפילה פסוק המתחיל וגומר בשמו של האדם שלא ישכח שמו ליום הדין (ועי' בספר "שמירת הלשון" ביאור נפלא בזה, ואכמ"ל) שהשם זה המהות של האדם, וכדאיתא בגמרא יומא (פ"ג:) דר' מאיר דייק בשמות, עיי"ש, ולכן אומרים לאדם בשמים את השם שלו, היינו: מדוע לא עשית את המוטל עליך? ולכן אומר הפסוק בכל יום להזכיר לו שיעשה משהו, ויעבוד את ה' עפ"י שמו שהוא מהותו ושורש נשמתו! והבן.
ויש לנו להיזהר מאוד שלא לדבר בשעת חזרת הש"ץ וכמו שכתב השו"ע (סי' קכ"ד, ס"ז): "אין לשוח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו".
כתב בספר "פלא יועץ" (ערך דיבור): "וכתבו משם ר' ישראל בעש"ט שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאילו עוסק במעשה מרכבה" – וכ"כ מרן ה"חתם סופר" זיע"א בתשובה:
מעשה שמובא בספר "מופת הדור" שהרה"ק ר' משה משינובא זיע"א שבת שבת אחת בעיר מיהלוביץ וסיפר שם יהודי אחד סיפור שהיה בכפר שלו: בכפר שלו היה יהודי אחד שנפל במסחרו והוא הלך להרה"ק ר' ישעיה ב"ר משה זיע"א מקרעסטיר ושאלו הצדיק: "במה אתה עוסק"? והוא השיב לו: "במסחר של בהמות"! הצדיק הביא לו 25 רובל ואמר לו שילך ליריד של הבהמות בעיר פלונית ויקנה בהמות ויצליח, והנה, כשהוא הגיע לעיר של היריד נשאר לו כבר הרבה פחות מ- 25 הרובל כי הוא שילם על הנסיעות והוצאות הדרך ולכן הוא הסתובב ביריד סתם, לפתע הוא פגש את השופט הגוי של הכפר שלו ששאלו: "מדוע אין אתה קונה כלום"? והוא סיפר לו את כל המעשה, השופט הוציא 50 רובל ואמר לו: "זה אני ילווה לך וכשתקנה ותמכור תחזיר לי"! וכן הוא עשה, וכשהגיע לעירו למחרת לאחר שקנה בהמות ומכר הוא ראה את השופט ורץ לשלם לו את 50 הרובל, והשופט אמר לו: "הלוא לא הייתי ביריד כיון שהייתי עסוק בשדותי"! וכשהמשיך היהודי לומר: "הרי הלוות לי כסף" וכו' אמר לו השופט בכעס: "הלוא אמרתי לך שלא נסעתי השנה ליריד"! אז ידע האיש כי רבינו שלח לו שליח שמימי בשביל להצליח פרנסתו, ומאז הוא עשה והצליח, ואמר ר' משה: "מעשה זה מצווה לפרסמו בישראל"! זכות הצדיקים יגן עלינו, אמן!
הוספות לגיליון שמחת תורה תשפ"ז (329) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי ביום א' ז' חשון תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. בעניין ה"ויגד יעקב" שהסתפק האם עדיף תפילה בסוכה על מניין – יש לציין שמניין נובע מ"כל בי עשרה שכינה שריא", וסוכה מבואר בזוהר הקדוש שיושב בה ב"צילא דמהימנותא", וא"כ יש בזה באמת ספק, וצ"ע.
ב. בעניין ה"אגלי טל" והתורה – אין זה שלומד בשמחה, אלא בהנאה, והטעם הוא מביא כי כך התורה נבללת בגופו, עיי"ש.
מרנן הגאונים ר' משה צדקה ר"י "פורת יוסף", ר' יצחק כהן רב שכונת שמואל הנביא, ר' דן סגל שליט"א ברכוני בחמימות רבה ובלחיצת יד כאן בבית וגן אור ליום ב' ח' חשון תשפ"ז.
כ"ק האדמורי"ם מקרעטשניף מרחובות, דז'יקוב ויז'ניץ מבית שמש, תולדות אהרן, מעליץ מאשדוד, ואב"ד תו"א טבריה שליט"א ברכוני בחמימות רבה ובלחיצת יד כאן בירושלים אור ליום ב' ח' חשון תשפ"ז.